סוטה לח, א: "תנאי אידך, כה תברכו פנים כנגד פנים, אתה אומר פנים כנגד פנים או אינו אלא פנים כנגד עורף ת"ל אמור להם, כאדם האומר לחבירו". ע"כ. ובעמ' ב': "והתני אבא ברי' דרב מנימין בר חייא עם שאחורי הכהנים אינם בכלל ברכה, לא קשיא הא דאניסי הא דלא אניסי". ע"כ.

ובשו"ע סי' קכח סעיף כד: "עם שאחורי הכהנים אינם בכלל ברכה אבל מלפניהם ובצידיהם אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת, ולאחריהם נמי אם הם אנוסים כגון עם שבשדות שהם טרודים במלאכתם שאינם יכולים לבוא הרי הם בכלל ברכה". ע"כ.

והנה עיין בשו"ע רבינו סעיף כג: "אבל הציבור רשאין לישב רק שיהיה פניהם נגד פני הכהנים שנאמר אמור להם כאדם האומר לחבירו שמדבר עמו פנים אל פנים (אבל בדיעבד אין זה מעכב שהרי עיר שכולה כהנים עולים לדוכן אע"פ שאין מברכין כאדם האומר לחבירו פנים כנגד פנים כמו שיתבאר)". ע"כ.

עיין בביאור הלכה שם ד"ה אבל מלפניהם, שמוכח מדבריו שהמימרא של פנים כנגד פנים קשורה ובאה בהמשך להא דתני אבא בריה דרב מנימין שעם שאחורי הכהנים אינם בכלל הברכה, וע"כ הוא סובר שכל שאינו מאחוריו של הכהנים נקרא פנים כנגד פנים, ואפילו אם אינו מכוון עצמו מול פני הכהנים, וע"כ הוא כותב שבצדדין שלפניו צריך שיהיה פנים לצד מזרח דוקא (ואינו צריך להיות פנים כנגד פנים), אבל בצדדים ממש הוא כותב שמסתברא דאינו מועיל לצד מזרח, דפנים כנגד פנים ילפינן בגמרא "מאמור להם - כאדם שאומר לחבירו", וזה לא שכיח כלל ששני אנשים יושבים בשוה ממש ומדברים, וזה יהיה פניו פונה לצד מזרח וזה יהיה פונה לצד מערב כו'. ואפשר דאפילו עומד בשוה עם פני הכהנים, דהיינו פניו לצד מערב ג"כ, בכלל ברכה הוא, דזה הוא בכלל מאמרם "כדרך שאומר אדם לחבירו", דמצוי כמה פעמים שבני אדם יושבים בשוה ומדברים". ע"כ.

וא"כ לפי דעת המ"ב מה שכתוב בהגמרא לח, ב, ובשו"ע סעיף כג "בשעה שהכהנים מברכים העם לא יביטו כו' ויהיו פניהם כנגד פני הכהנים", הוא לאו דוקא, אלא העיקר הוא שיעמדו כמו שמדבר אחד עם השני.

וכמו כן כותב ה'ערוך השלחן' סעיף לז: "ולאו דוקא שיעמדו ממש פנים כנגד פנים אלא אפילו מהצדדין כיון שהם פנים כנגד פנים כלומר הכהנים פניהם כלפי מערב והעם פניהם כלפי מזרח". ע"כ.

וא"כ מדבריו מוכח ג"כ שפנים כנגד פנים אין הפירוש שפני הישראלים צריכים להיות מול פני הכהנים.

אבל אין שום רמז לכל זה בדברי רבינו, ומשמע מדבריו שצריך להיות פניו כנגד פני הכהנים, וכפשטות לשון הגמרא "פנים כנגד פנים", וכפשטות לשון השו"ע סעיף כג "רק שיהיו פניהם כנגד פני הכהנים כו' כאדם האומר לחבירו".

והנה דעת רבינו שיש בזה שני ענינים: ענין אחד הוא מה שצריך להיות פנים כנגד פנים כאדם שאומר לחבירו, אבל בדיעבד כל שאינו מאחורי הכהנים נכלל הוא בכלל הברכה. וכל זה שלא כדעת המ"ב וה'ערוך השלחן' שסוברים שכל שאינו אחורי הכהנים נקרא פנים כנגד פנים.

וכל זה אם אין מחיצה בין העם להכהנים, אבל כשיש מחיצה בין העם להכהנים אזי - משמע מלשון רבינו - שלא הוה בכלל הברכה אם אין פני הישראל כנגד פני הכהנים. ועיין לשון רבינו סעיף לז: "אבל מלפנים ובצדדים אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת רק שיחזירו פניהם כלפי הכהנים", דמדבריו משמע שאם יש מחיצה היתה מפסקת אם אין מחזירין פניהם כלפי הכהנים.

ולכאורה המקור לדין זה הוא הרמב"ם פט"ו הלכה ח': "עם שאחורי הכהנים אינם בכלל ברכה, והעומדים מצידיהם הרי הם בכלל הברכה, ואם היתה מחיצה מפסקת בין הכהנים ובין המתברכים אפילו הוא חומה של ברזל הואיל ופניהם מול פני הכהנים הרי הם בכלל הברכה". ע"כ. ומדבריו משמע שבמקום שיש מחיצה בין הכהנים והעם אינם בכלל הברכה אם אין פניהם מול פני הכהנים.

וא"כ לדעת רבינו, אם אין מחיצה מפסקת צריך להיות פני העם מול פני הכהנים - ולכאורה דבר זה מדאורייתא - רק בדיעבד הרי העם נכללים בברכה אפילו אם אין פניהם מול הכהנים ובלבד שלא יהיו אחורי הכהנים, אבל במקום מחיצה אין נכללים בכלל הברכה אם אין פניהם מול פני הכהנים.

והנה שם מדבר בנוגע לכך, שבדיעבד אפילו אם אינו פנים כנגד פנים, מ"מ הכהן קיים מצוותו ואינו שייך לעניננו ע"ד השאלה אם מי שאינו מול פני הכהן נכלל בהברכה.

אבל מ"מ, מדקאמר הגמרא סתם "עם שאחורי הכהנים אינם בכלל הברכה" משמע שעם שבצדדים נכללים בברכה אפילו אם אינם מול פני הכהנים, ובלבד שלא יהיה עורף כנגד פנים. ועיין בתוס' לח, ב, ד"ה מחיצה, ולכאורה יש לכוין גם דברי תוס' לדברינו, ודו"ק.

העולה מזה שלפי דעת המ"ב וה'ערוך השלחן' אין שום דין שצריכים פני העם להיות מול פני הכהנים, משא"כ לפי דברי רבינו, לכתחילה (ואולי גם מדאורייתא) צריכים להיות פני העם מול פני הכהנים, ובדיעבד אם אינם אחורי הכהנים אז נכללים בכלל הברכה אפילו אם אין פניהם מול פני הכהנים, אבל אם הם נמצאים אחורי המחיצה אזי אינם נכללים בכלל הברכה אם אין פניהם מול פני הכהנים.

ולכאורה יש לחקור, דמכיון שהמצוה של "כה תברכו" היא מצוה על הכהנים, א"כ אין לכאו' שום בעיה אם איש פרטי אינו מפנה פניו אל מול פני הכהנים.

אבל עיין לקוטי שיחות חי"ז ע' 237 ולקוטי שיחות חי"ד ע' 11 שהביא דעת ה'חרדים' וההפלאה שיש מצות עשה על הישראל שיתברך, וכדברי ההפלאה "וכן מצינו בכל מקום אע"ג דבתורה אינו מפורש הציווי אלא על העושה, המצוה על שניהם כגון ביבם יבמה יבא עליה והמצוה עשה גם עליה", וא"כ כיון שיש מצוה על הישראל להתברך א"כ יש מצוה שתיעשה באופן של לכתחילה - שהוא פנים כנגד פנים.

ולפענ"ד כל הנ"ל הוא נחוץ ביותר, ויש הרבה שנכשלים ואינם מפנים פניהם מול פני הכהנים.