*א) הנה בתשובות רעק"א (סי' כ"ד) דן במי שהי' מוטל על ערש דוי בסכנת מות והורפא ציוה לו לאכול ביום הכיפורים ובבוקר קראו אותו לתורה ובזה לא נסתפק הגרעק"א ז"ל כי הקריאת התורה של הבוקר היא מחמת קדושת היום, אך נסתפק בקריאת התורה של מנחה אם יכול לעלות דאם הקריאת התורה הוי משום תענית אם אינו מתענה אינו יכול לעלות או אולי נאמר דקריאה זו הוי מחמת קדושת היום לקרות במנחה כמו שקורין בשבת במנחה וא"כ אם אינו מתענה יכול לעלות.

ובהערות וציונים לתשובות רעק"א לאבי מורי שליט"א (הדרום חוברת ל"ג) ציין לעיין בזה1 בס' המרחשת להגאון ר' העניך ז"ל אייגעש סי' י"ד שדן בזה. יעויי"ש שרצה לתלות חקירה זו בפלוגתת המחבר ורמ"א סי' תרכ"ב סעי' י"ב דלדעת המחבר שם המפטיר בנביא במנחה ביוהכ"פ חותם ב"על התורה ועל העבודה" והיינו משום דס"ל דקריאת התורה במנחה היא מחמת קדושת היום אבל לדעת הרמ"א שאינו אומר כלל על התורה ועל העבודה היינו משום דס"ל דקרה"ת במנחה היא משום התענית וע"כ הוי כמו תענית בעלמא שאינו אומר על התורה ועל העבודה.

יעויי"ש שמביא מד' ההגהות מרדכי דמה"ט אין אומרים על התורה וכו', משום דהפטרה במנחה לאו משום קדושת היום רק כשאר תעניות עלמא וע"כ אינו אומר על התורה ועל העבודה, ולפי"ז רוצה לחלק2 דכהן ולוי יכול לעלות במנחה ביום הכיפורים דהוי משום קדושת היום ורק ההפטרה הוי משום תענית, כן רצה לפרש בדיוק לשון של ההגמ"ר.

אמנם, אח"כ מביא הביאור הגר"א בסי' הנ"ל שכתב במפורש "דקריאת התורה והפטרה במנחה דיוהכ"פ אינו אלא משום תענית3" ומבו' מדבריו דגם כהן ולוי הוי משום תענית. ולפי"ז מסיק המרחשת דבאמת בכל העליות (לדעת הרמ"א עכ"פ) מי שאינו מתענה אינו יכול לעלות, עד כאן תוכן דברי המרחשת.

ושמעתי מתלמיד חשוב של הגרי"ד זצ"ל סולובייצ'יק מבוסטון בשם רבו שאמר פעם בשיעוריו כדבר פשוט דמה"ט מנהג העולם הוא שהניגון של קריאת התורה במנחה של יוהכ"פ הוי בניגון הרגיל של קריאת התורה ולא בניגון המיוחד של ימים נוראים מכיון שאינו מחמת קדושת היום אלא מחמת תענית*.

ב) ולע"ד יש לעורר בד' המרחשת, מלשון של רה"ג נ"ע בשו"ע שלו שכתב וז"ל: "אבל אין אומרים על התורה ועל העבודה לפי שכבר נגמרה עבודת היום קודם המנחה", ע"כ. ומבו' טעם אחר (לכאו') למה אין אומרים "על התורה ועל העבודה" (ממה שביאר הגר"א ז"ל בשם ההגמ"ר) דאינו (בדוקא) משום דקריאת התורה במנחה של יום הכיפורים הוי מחמת תענית (ולא משום קדושת היום) אלא משום דכבר נגמרה העבודה של יום הכיפורים בזמן מנחה ואינו מתאים לומר המילים "ועל העבודה". ובאמת כדברי רה"ג נ"ע מבוארים במגן אברהם סק"ב וז"ל: "ואין אומרים על התורה ועל העבודה רק חותמין מגן דוד שאין עבודה במנחה", ע"כ.

ולכאו' הי' מקום לומר (לפי"ז) דלעולם קריאת התורה הוי משום קדושת היום (אלא שאין אומרים "על העבודה" מסיבה צדדית לפי שכבר נגמרה העבודה ודו"ק) ולפי"ז יהי' נפק"מ במי שאינו מתענה יוכל לעלות, וכן לכאורה הי' המנהג שצריך להיות4 לקרוא בניגון המיוחד של ימים נוראים אך אנו רואים שאין המנהג כן, ויל"ע בכל זה*.