עזרא תיקן שבעל קרי יטבול ולא יקרא בדברי תורה עד שיטבול (ב"ק פ"ב). ומובא בגמ' (חולין קלז, ברכות כב) דלר' יהודה ב"ב אין דברי תורה מקבל טומאה וא"צ טבילה וכן כי אתא זעירי אמר "בטלוה לטבילותא" כריב"ב.

הראשונים הקשו: איך יכולים לבטל תקנת עזרא הרי אין ב"ד יכול לבטל דברי חבירו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין. התוס' בב"ק פ"ב ב' תי' ג' תי': א) "דדלמא סבר דלא תיקן עזרא דבר זה". ב) "התנה שכל מי שרוצה לבטל יבטל". ג) "לא פשט איסורו ברוב ישראל".

הרמב"ם הל' ק"ש פ"ד ה"ח כ' "...ועזרא ובית דינו תיקנו שלא יקרא בדברי תורה בעל קרי לבדו והוציאוהו מכלל שאר הטמאין עד שיטבול. ולא פשטה תקנה זו בכל ישראל ולא היה כח ברוב הציבור לעמוד בה לפיכך בטלה. וכבר נהגו כל ישראל....". ובהל' תפילה פ"ד ה"ה "וכבר בטלה גם תקנה זו של תפילה לפי שלא פשטה בכל ישראל ולא היה כח בציבור לעמוד בה".

והנה הרמב"ם בהל' ממרים פ"ב ה"ו כ' "הרי שגזרו ב"ד גזירה ודימו שרוב הצבור יכול לעמוד בה ואחר שגזרו אותה פקפקו העם בה ולא פשטה ברוב הצבור הרי זו בטילה ואינן רשאין לכוף את העם ללכת בה". הרא"ם בתשובה סי' נ"ז לומד בכוונתו דהטעם דלא פשט איסורו והטעם דאין הציבור יכול לעמוד הוא טעם אחד כיון דפתח בטעם דאין יכולים לעמוד וסיים בענין העדר הפשיטות. ולשיטתו משמע ונמצא דעיקר החסרון הוא מה שאין התקנה פשטה בכל או ברוב ישראל. וכן פי' הלח"מ. עוד נקודה לפי הבנתם: שכשמיד לא נתפשטה בטלה הגזירה מעיקרא (ואין צורך לבטל כלל) ורק כש(דימו ש)נתפשט מעיקרא ולאח"ז ראו שאין פושטת צריך ב"ד (ואפי' פחות מהראשונה) לבטל.

מהכס"מ לכאו' משמע: שלומד בהה"ו שהכוונה הוא שאין הב"ד יכולים לכוף העם ללכת בהגזירה (כדי שיתפשט הגזרה) אלא כיון דאין יכולין לעמוד בה אין יכולים לכוף. והיינו שעיקר החסרון הוא אי יכולת הצבור לעמוד בה (והא דלא נתפשט, הוא סימן בהיכולת או אי היכולת לעמוד בהגזירה).

ולכאורה כן נראה יותר מהמשך ל' הרמב"ם בהל' ק"ש ותפילה שמתחיל בהא שלא פשט התקנה בכל ישראל והמשיך בהא דלא יכלו לעמוד בה דנראה: דכיון דלא פשט ברוב או כל ישראל הרי"ז סימן לזה שלא יכלו לעמוד בה ולפיכך בטלה.

עוד נקודה לפי הכס"מ: דבגזירה שלא יכולים לעמוד בה הרי"ז בטל ממילא ואין צורך אפי' לב"ד הפחות מב"ד הגוזר לבטל הגזירה.

וברבינו יונה בברכות כ' ". .והיאך היו יכולים לבטל תקנת עזרא ואית דאמר מפני שראו שלא היו יכולין הציבור לעמוד בה והנכון יותר שלא פשטה זאת התקנה בכל ישראל ותקנה שלא פשטה בכל ישראל יכולין לבטלה. . .". והיינו (דלא כמשמעות הרמב"ם דפשיטות התקנה והכח לעמוד בה קשורים זב"ז, או דהעדר היכולת לעמוד בה מראה שלא פשטה כהלח"מ או דהעדר ההתפשטות הוא טעם דאי היכולת לעמוד בה, אלא שיטתו דר"י היא) שהם ב' ביאורים שונים והרבינו יונה מחשיב לתי' הנכון מה "שלא פשטה זאת הקנה בכל ישראל". ויש לבאר מה שנראה שאין ביאור הא' ה"נכון". ונראה לומר שסובר דאין שייך לומר ע"ז "אין יכולין לעמוד", דהרי יכולים לטבול וללמוד תורה (ואף אם אין זה קל כל כך, אין לקראו "אין יכולין לעמוד").

ובחי' הריטב"א הביא גם הוא ב' תירוצים: א) דלא נתפשטה בכל ישראל. ב) "מפני שהיתה תקנה שאין רוב הציבור יכולין לעמוד בה, והוה בה ביטול תורה ובטלוה מפני תיקון העולם". ובתי' הב' צירף ענין ד"אין יכולים לעמוד" עם ענין ד"ביטול תורה" ו"תיקון העולם".

וכן במג"א סי' פ"ח סק"א כ' "ואע"פ שאין ב"ד יוכל לבטל ב"ד חבירו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין ש"ה דתקנה זו לא נתפשטה ברוב ישראל..." ולא הביא הטעם "דאין הציבור יכולין לעמוד בה".

והנה לאחרי כל הנ"ל יש לעיין באדמה"ז שם "...ולא פשטה תקנה זו ברוב ישראל ואח"כ בטלה אותה תקנה לגמרי משום ביטול תורה ומשום ביטול פריה ורביה...". א) ולא הביא בפי' הטעם "דאין הציבור יכולין לעמוד בה", אלא הא דלא נתפשט והענין דביטול תורה ופריה ורביה. ב) עוד הערה: דלא הקשה מפורש בהא דאין לבטל אא"כ גדול ממנו בחכמה ומנין. ג) שינה מל' השו"ע שכ' "בטלו" (דמשמע שהיה ב"ד שביטל בהדיא התקנה), וכ' "...ואח"כ בטלה אותה תקנה...", "...שבטלה תקנת עזרא" (לה"ק בסי' תרי"ג סע' י"ט). ד) גם נראה (דלא כהמג"א דעיקר הטעם הוא העדר התפשטות התקנה) דעיקר הטעם לבטל לגמרי הוא משום ביטול תורה ופ"ו (שכ' "ואח"כ בטלה תקנה לגמרי משום בטול תורה").

מכ"ז נראה יותר: דלומד "בטלה", דמשמע דבטילה בדרך ממילא (כפי' הכס"מ בהרמב"ם(, דלכן עיקר הטעם הוא ביטול תורה ופ"ו (משא"כ בהא דלא נתפשט היה צריך ב"ד אחר לבטלו). ואפ"ל: דהא דלא נתפשט לכתחילה ברוב ישראל הוא משום בטול תורה ופ"ו אלא שבתחילה היה לו שם תקנה אלא שלא נתפשט ולאח"ז בטלה ממילא.