בשו"ע יורה דעה סי' צ ס"א כתב המחבר "הכחל אסור מדברי סופרים שאין בשר שנתבשל בחלב שחוטה אסור מן התורה" ובט"ז שם ס"ק א מביא שבגמרא מפרש הטעם לפי שאין החלב כנוס במעיו, ופירש רש"י שם ד"ה זה כנוס "שלא יצא מדדי הבהמה בחייה, ולא נאסף אלא מובלע בבשר הוא ולא בא לכלל חלב, ומיהו לכתחילה בעי קריעה מדרבנן". עכ"ל.

והנה בגמרא דף קיג, ב דרש שמואל מהפסוק "בחלב אימו" - ולא בחלב שחוטה, וברש"י שם ד"ה ולא בחלב שחוטה דאמו משמע הראויה להיות אם ולא משנשחטה.

נמצא שבאמת יש דיוק מהפסוק על חלב שחוטה שאינו מן התורה, ויש להבין מדוע אין הט"ז מביאו כאן.

גם יש לדייק דרש"י בדף קט, ב על דברי רב דאמר "לא קרעו אינו עובר עליו ומותר" מבאר רש"י שהרי אפילו שנשחט הרי חלב שחוטה דרבנן, כדאמרינן לקמן דף קיא, א - דחלב שחוטה מדרבנן הוא, והאי כיון דמובלע ולא פירש אפילו איסור דרבנן ליכא.

ויש להבין מדוע ברש"י אינו מביא את הג' בדף קי"ג הנ"ל דדריש מפסוק שחלב שחוטה דרבנן, וכן יש לדייק על הט"ז הנ"ל שהרי רש"י מבאר בתחילת הסוגיא שחלב שחוטה דרבנן "כדאמרינן לקמן", ואינו מסביר טעם הדבר, ורק בהמשך הסוגיא שמחלקים בין חלב כחל לחלב שבקיבה מבאר רש"י שחלב כחל לא פירש ואינו חלב, ואילו חלב שבקיבה הוא כנוס וכבר בא לכלל חלב. - ואילו הט"ז מביא בתחילת הסוגיא את דברי רש"י שכתב לחלק בין חלב כחל לחלב שבקיבה.

ובכלל יש להבין מדוע מבאר כאן הט"ז טעם הקולא בחלב כחל, והרי הט"ז הוא פוסק ואין ענינו לכאורה לפרש.

והנראה בזה דהנה רש"י בתחילת הסוגיא מביא את הגי' שמביאה בפשטות שחלב שחוטה דרבנן, ואינו מביא את דברי שמואל בד' קיג, כי שם הוא דעה של יחיד וגם יש שם דיון על חלק מהדרשות, ולכן מביא מש"כ בדף קיא שהוא דרבנן בפשטות.

והט"ז אינו מביא את דברי רש"י בתחילת הסוגיא או את דרשת שמואל בד' קיג הנ"ל, כי הט"ז הוא ספר הלכה, וכותב רק את היוצא להלכה - שהטעם שכותב רש"י בהמשך הסוגיא הוא ההסבר ההלכתי לדין כחל, כי הגדרת חלב כחל דרבנן היא כיון שלא יצא ולא נאסף, אבל חלב הנמצא בקיבה שכן יצא ונאסף ה"ז אסור מן התורה - להדיעה שחלב הנמצא בקיבה אינו פרש, כמובא בסימן פז ס"י.

דהנה יש דעה בפוסקים (וכן מביא בערוך השולחן) שחלב הנמצא בקיבה הוא בכלל חלק שחוטה שאיסורו רק מדרבנן, וכנראה למד שהא דהגמרא בד' קט, ב מחלקת בין חלב שבקיבה לחלב שחוטה שזה כנוס במילא, הכוונה היא רק לאסור מדרבנן כיון דכנוס, אבל מדאורייתא אינו חלב גמור כיון שלא היה במציאות ניכרת בפני עצמו כיון שהיה בפי הבהמה או במעיה ולא היה בפני עצמו, ולכך הביא כאן הט"ז שפירוש רש"י לחלק בין חלב שבקיבה לחלב כחל הוא סברא כדאורייתא, ולכן חלב שבקיבה הוא דאורייתא, ורק חלב שלא פירש בחיי הבהמה הוא דרבנן.

ובאמת יש כעין הלכה זו גבי דם שקיי"ל שדם האיברים שלא פירש מותר, כי נחשב חלק מהבשר ורק כשפירש נאסר וכמו הנ"ל שחלב שבלוע בכחל אינו חלב כלל עדיין כנ"ל.