הנה בנוגע זמן שקיעה וצאת הכוכבים כותב בעל האג"מ חלק א' או"ח סי' סב שלא שייך שיהיה לנו הכרעה בדברי רבותינו הראשונים אף כשיש קושיות על איזה שיטה, לכן ודאי יש לנו להחמיר בענין זמני שקיעה וצה"כ כחומר שתי השיטות כו', דהיינו דבערב שבת אסור לעשות מלאכה מתחילת השקיעה מדין ספק דאורייתא באיסור סקילה כו', ובמוצאי שבת צריך להמתין עד ע"ב מינוט אחר השקיעה (כדעת ר"ת). וממשיך שם הגר"מ, שבכאן - באמעריקא - יהיה תשעה מינוט הראשונים ויותר מעט ביה"ש, דהוא ספק יום ספק לילה לשיטת הגאונים (שהוא שיטת רבינו והגר"א) ותשעה מינוט האחרונים ויותר מעט ביה"ש לר"ת ודעימיה שהוא ספק יום ספק לילה (עיין שם איך בא להחשבון של ט' מינוט).

והנה דעת הגר"מ היא, דכיון שיש ספק על ביה"ש אם הוא יום או לילה, וספק זה הוא ספק במציאות איך היא, והספק בהג' מלין הוא ספק בפלוגתא דאורייתא בין הגאונים לר"ת, וע"כ יש להחשיב זה לספק ספיקא. ומשום זה כותב שם דלענין הפסק טהרה - שאם היתה אנוס ולא יכלה לעשות בדיקת הפסק טהרה עד אחר שקיעה - יכולה היא לעשות ההפסק טהרה בג' מיל הראשונים (ז.א. בארבע מינוט אחר שקיעה) משום ס"ס, עיין כל זה בתשובתו.

אבל דעת אדה"ז אינו כן, דלפי שיטת אדה"ז אין כאן ס"ס. דהנה המחבר ביו"ד פסק באופן ברור כשיטת הגאונים (וחזר משיטתו באו"ח ששם פסק כדעת ר"ת), וא"כ אין כאן שום ספק בנוגע הפלוגתא שבין הגאונים ור"ת כיון שהמחבר נקט בפשטות ביו"ד כדעת הגאונים.

דהנה בסדר הכנסת שבת לשו"ע אדה"ז כותב רבינו "אבל אין לסמוך כלל להקל על פי מ"ש הרב בית יוסף בשו"ע הלכות שבת בשם י"א והיא דעת ר"ת שעד כדי ג' מילין ורבע שהוא קרוב לשעה בינונית אחר השקיעה הוא יום גמור ואח"כ מתחיל ביה"ש דרב יהודה, והוא כדי הילוך ג' רבעי מיל שאז הוא זמן צאת הכוכבים ולילה ודאי כמאמר רז"ל שמשקיעת החמה עד צה"כ הוא כדי הילוך ד' מילין, כי כבר חזר בו הב"י בשו"ע יו"ד הל' מילה ופסק בפשטות שאחר שקיעה מיד הוא ביה"ש, וכן פסק הש"ך שם כו', וטעמם ונימוקם עמהם כי ר"ת וסיעתו יחידאי נינהו נגד הגאונים הראשונים רב שרירה ורב האי בנו כו'". ע"כ.

והנה מה שכתב רבינו שהמחבר חזר בו משיטתו באו"ח, כוונתו לדברי המחבר ביו"ד סי' רסו סעיף ט', וז"ל: "בשיעור בין השמשות איפליגו תנאי ואמוראי בסוף פרק במה מדליקין וכתב בעל העיטור מספיקא לן הלכה כדברי מי הלכך אי איתילד ינוקא משתשקע החמה ספק הוא עד שישלים בין השמשות דרבי יוסי ונימול לעשרה ואי איתילד במוצאי שבת משתשקע החמה עבדינן לחומרה כדרבה". ע"כ.

ולכאורה יש להבין שמהיכא למד רבינו שהמחבר חזר בו לגמרי משיטת ר"ת, הא אפשר לומר שרק לחומרה כתב הב"י שמשתשקע החמה צריך לנהוג בו כאילו נולד בשבת, אבל מנין לו לרבינו שהב"י חזר לגמרי מדעת ר"ת.

והנראה לומר שאם כוונת הב"י הוא רק להחמיר כהגאונים ולא להקל כמותם, א"כ כמו שהמחבר בסעיף ט' כותב שבשיעור בין השמשות איפליגו תנאי ואמוראי כו' ומשום זה עבדינן לחומרה כדברי שניהם, כמו כן הוה לי' למימר שמשום הפלוגתא בין ר"ת והגאונים צריך להחמיר כדעת שניהם, ומדסתם המחבר וכותב "שמשתשקע החמה הוה ספק עד דשלים בין השמשות דרבי יוסי" מוכח שהוא שולל לגמרי דעת ר"ת, ודו"ק.

העולה מזה עכ"פ, שדעת האג"מ שיש ס"ס וע"כ הוא מיקל בכמה דברים כמו במקום שהאשה איחרה לעשות ההפסק טהרה ח' מינוט אחר השקיעה. וכל זה שלא כדעת רבינו שסובר שלא שייך לומר כאן ס"ס מכיון שהמחבר שלל לגמרי דעת ר"ת, וע"כ אין מקום להקל במקום שהאישה איחרה לעשות ההפסק טהרה שלה אחרי שקיעה.