לא מצאתי מפורש בפוסקים מה דינו של תפילה בביהכ"נ שבו מתפללים אנשים ונשים מעורבים1. והנה לכאורה א"א לומר שחסרון המחיצה בחפצא של ביהכ"נ יפגע בגברא המתפלל או בתפילה שהתפלל. ומסתבר לומר שבאם התפלל בלי הרהורי עבירה שיצא ידי חובתו ואינו חוזר ומתפלל2. אבל באם היו לו הרהורי עבירה בעת התפילה צ"ע האם יצא ידי חובת התפילה3.

ובנוגע לתקיעת שופר בביהכ"נ מעורב פסק בשו"ת 'ויען יוסף'4 לתלמידו החביב, הרב זלמן אונגאר דומ"ץ קהילת ניו סקווירא, ששכב בבית הרפואה כחולה שאין בו סכנה: "ומה שנוגע לענין להתפלל עמהם בביהכ"נ שלהם בר"ה ולשמוע שם תקיעת שופר במקום שיש תערובות אנשים ונשים, הנה פשוט דקיום מצות עשה יוצאים אף אם הוא במקום שאסור להזכיר דבר שבקדושה מצד טפח מגולה באשה או מצד שער באשה ואין חשש אלא על הברכה במקום כזה . . במקום שהאנשים ונשים ביחד אסור להתפלל5 . . אי איכא חשש איבה תתעכב אצלם איזה זמן כגון בקריאת התורה או באמירת הקדושה. ונקוט האי כללא בידך דבשפיטאל כמו שאתה כעת אין צריך לחפש חומרות שאינם ע"פ דינא . . ומה שכתבתי לעיל לענין קיום מצות עשה דיוצאים אף במקום שאין רשאי לברך הוא מבואר במשנה דתרומה6 ערום לא יתרום, משום הברכה, ואם תרם תרומתו תרומה . . דהא מטעם הכוונה אין עיכוב גם כאן, דהא רשאי להרהר בדברי תורה אף במקום כזה ורק להזכיר השם אסור במקום שיש ערוה אבל הרהור מותר דזהו החילוק בין מקום שיש בו צואה וכיו"ב דאף הרהור אסור אבל במקום ערוה אמרינן דיבור אסור הרהור מותר כמבואר בטו"ז או"ח סי' ג'...".

אמנם הגריד"ס7 יעץ ליהודי להישאר בביתו בראש השנה ולא לשמוע תקיעת שופר, כי לא היה בעל-תוקע שיבוא לביתו, ובלבד שלא יבקר בבית הכנסת שיש בו ישיבה מעורבת, כי חוסר מחיצה בין גברים לנשים הוא איסור מה"ת. "בעסער ניט הערען קיין תקיעות שופר איידער אריינגיין אין א בית-כנסת וועמע[נ]ס קדושה איז פארשוועכט געווארען"8.

עוד פוסק בשו"ת 'ויען יוסף'9: "מסתבר דלא נאסר אלא בשעה שישנם שם נשים . . כיון דפירשו הגאונים טעם האיסור משום הסתכלות בנשים, מסתבר דבחול שאין דרך שיבואו נשים לביהכנ"ס לא הוי בכלל האיסור...". אמנם לשיטת הגריד"ס שזהו משום חילול קדושת הביהכנ"ס מסתבר דאינו תלוי כלל באם ישנן נשים שם בשעת מעשה, ואסור.

ויש לעיין ולחפש מקורות בפוסקים להנ"ל, וכדלהלן.

ביהכ"נ שנעברה בו עבירה או שהשתמשו בו לע"ז

נשאל רבי אליהו מזרחי (הרא"ם)10 "על העברה שנעשה . . שראו עדים כשרים את שמש הכנסת מתעולל עם נער אחד בהיכל ה' האם יש היתר להתפלל באותו בית כנסת אם לא". והוא ענה באריכות:

"בהיות שבא באזני קצת מבני עמנו הוציאו קול על הכנסת הזה לומר שמאחר שנעב[ר]ה בו עבירה גדולה כזאת שוב אין ראוי להתפלל בו ולהזכי' בו קדיש וקדושה ולא לשים בו ס"ת, באתי לפרסם ולהודיע שבושם, שאין הדבר כן כמו שהם חושבים אבל הם בודאי הגמור טועים ומשתבשים ואין ראוי להוציא מפיהם דבר זה, שא"כ לפי דעתם המשובשת אין ראוי להתפלל בשום בית מבתי היונים והלועזים מאחר שסתם בתיהם הם מכניסים בתוכם עבודה זרה ולא דרך עראי בלבד אלא אף דרך קבע . . ועם כל זה אנו שוכרים וקונים בתים מן הגוים ואנו מתפללים בתוכם בכל תפוצות גלותינו ולא נמצא שום פוצה ומצפצף לערער בזה.

וכל המערער בזה אינו אלא טועה שהרי דברים ק"ו ומה אם בית מקדשנו שהוא מקדש בית עולמים שהשכינה שרויה בו והוא קדש קדשים לא נאסרו תפלתנו בו אף על פי שהכניסו בו ע"ז כדתניא במסכת ע"ז בפרק רבי ישמעאל מזרחית צפונית בה גנזו בני חשמונאי את אבני המזבח ששקצו מלכי יון ואמר רב ששת ששקצום לע"ז ואפילו הכי חזר הבית בקדושה . . בתי כנסיות שלנו שאינן אלא מקדש מעט והקלו בהם בכמה דברים שהן אסורים בבית המקדש על אחת כמה וכמה. ואין להשיב שהע"ז אעפ"י שהיא חמורה מ"מ אינה מאוסה ואלו זאת היא מאוסה והרי היא כמו מקום הטנופת והמרחץ ובית הכסא שאסור להתפלל בהן, דאיכא למימר עבודה זרה נמי מאוסה היא ונקראת צואה...".

הרי לנו שלדעת הרא"ם בנין שנעשה בו עבירה, ואפילו באם השתמשו בו לעבודה זרה דרך קבע, מתאים להשתמש בו לבית הכנסת, כי הבנין לא נאסר.

ה'מגן אברהם'11 העתיק דברי הרא"ם בקצרה: "דאפילו נעבד בבית עבודת אלילים בקבע מותר להתפלל בתוכו", ומקשה ע"ז ממה שנפסק בשו"ע12: "נרות של שעוה שנתנום הגוים לעבודת אלילים וכיבן שמשם ונתנם או מכרן לישראל, אסור להדליקם בבית הכנסת", "וה"ה לכל מילי דמצוה אין עושין מדבר שנעשה לעבודת אלילים"13, "משום דמאיס לגבוה"14? ומתרץ: "ואפשר דס"ל דמחובר שאני. ואע"ג דבית דינו כתלוש, מ"מ דמי למחובר". עיי"ש עוד. הרי לנו ברור פסק הרא"ם המובא להלכה במג"א: כל בנין מתאים לבית הכנסת, ולא מתחשבים במה שהיה בו פעם.

אמנם ה'דגול מרבבה'15 וה'חתם סופר'16 העירו מהנאמר בגמ' מגילה17: אמר רבי יוסי בר חנינא מאי דכתיב18. . והיה כאלוף ביהודה ועקרון כיבוסי? אלו תראטריות וקרקסיות שבאדום שעתידין שרי יהודה ללמד בהן תורה ברבים. ובתוספות שם19: "י"מ בתי עבודה זרה . . וקשה לומר שאותן מקומות מטונפות יכול ללמוד שם תורה...", הרי משמע20 מכאן דבית ע"ז אסור להשתמש בו לדבר שבקדושה. וע"כ כותב ה'חתם סופר'21: "ע"כ המיקל לא הפסיד והמחמיר תע"ב . . וא"כ טוב להחמיר בכיוצא בזה".

מקום שהיה קבוע לעבירה מותר גם לדעת החולקים על הרא"ם

שו"ת 'אגרות משה'22 דן בנוגע למקום שקבוע לפריצות והוללות, "מקום שעושין בו כל התועבות", ופוסק דכ"שהמקום היה קבוע למעשה תועבות ועדי[י]ן הוא קבוע לזה ורק ששכרו לימים אלו להתפלל שזה אסור . . אבל לקנות מקום כזה ולקבעו מהיום והלאה לבית הכנסת מסתבר שמותר. והתוס' במגילה דף ו' שכתבו שקשה לומר שאותן מקומות מטונפות יכול ללמוד שם תורה, אף שכוונת הגמ' הוא שיקבעו המקומות ללמוד תורה ברבים, הוא רק מחמת שמפרשים שהם בתי ע"ז שזה סברי שאסור למצוה אף אחר הבטול משום דמאיסי למצוה דלא כהרא"מ שהביא המג"א בסי' קנ"ד ס"ק י"ז שמתיר ועיין בדגמ"ר שכתב שמהתוס' משמע שאסור, אבל בבתים לשאר עבירות ותועבות שאין שייך בהם איסור הנאה לא נאסרו אף למצוה. אך הוא רק כשקנו אותו וקבעוהו לביהכ"נ אבל כל זמן שלא נקבע לביהכ"נ ועדיין שם המתועב עליו שבזה מסתבר שאין להתיר להתפלל שם...".

לדעת ה'אגרות משה' אסור להתפלל במקום שקבוע לתועבות, אבל לאחרי שנתבטל מותר לייחדו לבית הכנסת, אפילו לדעת החולקים על הרא"ם ע"פ התוס' במגילה, כי רק בבנין ע"ז החמירו גם לאחרי ביטולו.

"במקום עשיית תועבות ששנאוי . . לא תהיה שכינה עמהם"

סמוכין לאיסור להתפלל במקום שעדיין קבוע לתועבות מביא ה'אגרות משה' מפסק השו"ע23 ד"בית המדרש קבוע קדוש יותר מבית הכנסת, ומצוה להתפלל בו יותר מבבית הכנסת. והוא שיתפלל בעשרה", והרמ"א שם מביא דעת הי"א: "דאפילו בלא עשרה עדיף להתפלל בבית המדרש הקבוע לו", "חזינן דמה שעושין בהמקום מועיל למצות התפלה שכיון שהוא מקום דגרסי בו הוא עדיף להתפלל בו לכו"ע, להרמב"ם רק לגבי מעלת רוב עם ולתוס' אף לגבי חיוב בעשרה. וא"כ מכלל הן אתה שומע לאו שבמקום שנעשים בו דברים מתועבים אינו מקום הרצוי לתפלה כלל כיון שהוא מקום שנאוי להקב"ה . . אבל במקום עשיית תועבות ששנאוי לו אינו מקום רצוי לתפלה כלל ואף ע"י עשרה מתפללין לא תהיה שכינה עמהם. ולכן כיון שכל מעלת תפלה בצבור שהוא בעשרה איתא ב[ברכות] דף ח' משום שהוא עת רצון ונשמעת התפלה שם ביותר . . א"כ במקום עשיית תועבות שאינו רצוי אף שתהיה התפלה בעשרה אין שם מעלת תפלת בצבור כלל, וממילא עדיף להתפלל ביחיד אף בביתו שאף שאינו מקום המקודש מ"מ אינו מקום שנאוי וע"י תפלתו תתקדש לאותה שעה שתהיה השכינה שם ותשמע תפלתו, מלהתפלל במקום המתועב ושנאוי אף בעשרה שלא הוי רצון כלל..."24.

מקום שעדיין קבוע לעבירה אסור גם לדעת הרא"ם

ה'ציץ אליעזר'25 מוכיח מפשטות דברי הרא"ם, שגם הוא לא התיר רק אחרי שנתבטל הקביעות לעבירה: "די"ל דשאני ההיא דהרא"ם שהמדובר שאנו קונים, או שוכרים לשנים, את הבתים מהעובדי ע"ז שמבטלים את מהותם הקודמת וקובעים בהם באופן קבוע ונראה בתי-תפלה, באופן שפנים חדשות באו לכאן, ונשתקע מהם שמם הקודם, ולכן הותר בכזאת . . משא"כ . . באופן ששמם המתועב והשנאוי נשאר עליהם, ואנו שוכרים את האולמות רק למספר ימים קבועים, והמה ימשיכו עוד במעלליהם ותועבותיהם במקומות האלה, בכל כגון דא ברור שגם הרא"ם יודה שקצר המצע מהשתרע ואין ראוי להתפלל במקומות מתועבים כאלה לא לשום שם ס"ת ולא להזכיר בהם קדיש וקדושה, דהקב"ה בודאי לא יאבה להשרות שכינתו במקומות מאוסים באופן רוחני שכאלה, והתפלה דרך שם לא תעלה לרצון לפני אדון כל, ובת קול כאילו מכרזת ואומרת אין אני והוא יכולים לדור במחיצה אחת".

בית שבנאו מתחילה לשם ע"ז אסור גם לדעת הרא"ם

עוד מוכיח ה'ציץ אליעזר'26 דאין סתירה בין דברי התוס' לשיטת הרא"ם, דהתוס' איירי בבית שבנאו מתחילה לשם כך, אבל המג"א איירי שהיה מתחילה בית של הדיוט ואח"כ הקצוהו לע"ז, והכי דייקא לישנא.

ובאם נסכם את שתי חידושיו של ה'ציץ אליעזר' אז יוצא לנו ששיטתו היא: לשיטת הרא"ם בית שהוא מיוחד עכשיו לעבירה אסור להתפלל בו, אבל באם נשתנה, וכגון שקנו אותו או שכרוהו לתקופה ארוכה מותר לקבוע בו ביהכ"נ. במה דברים אמורים באם לא נבנה לכתחילה לשם ע"ז וכיו"ב, אבל בנבנה תחילה בשביל עבירה, אז באיסורו עומד אפילו לאחרי שנשתנה.

וכך מסכם ה'ציץ אליעזר' את דבריו27: "לכן נראה דבכגון נידוננו שבונים מתחילה האולמות הנזכרים לשם מינות וליצנות והדומה להן וקבועין ועומדין לכך גם עם השכרתן למקומות תפלה לימים קבועים לשבתות ולמועדים וימים נוראים, וחוזרים מיד לאחר מיכן לסורם ואיסורם בודאי ובודאי שמאוסים המה למצוה ואין לך בזיון גדול מזה לעמוד בין כותליהם ולהתפלל לפני ה', ובודאי לא יאבה לקבל קולות תפלה שבוקעים ויוצאים ממקומות כאלה שהוקמו ונקבעו וממשיכים להיות קבועים ועומדים למורת רוחו ולהמרות את רוחו ח"ו".

דינו של ביהכ"נ מעורב

ולאור כל הנ"ל הבה ניבחן דינו של ביהכ"נ מעורב.

בנוגע לתפילה בציבור שם הרי יש לנו דברי ה'אגרות משה' שמוכיח שתפילה בביהכ"נ אינו נחשב כתפילה בציבור, כיון ששנוי הוא לפניו.

בנוגע לתקיעת שופר בביהכ"נ הזה לכאורה י"ל כיון שגם עכשיו עדיין מיוחד הוא המקום הזה לעבירה (לתפילה בלי מחיצה שהוא נגד ההלכה) לכן אפילו לשיטת הרא"ם אסור, ובפרט לדעות החולקים על הרא"ם ע"פ התוס' במגילה. וצדקו פסקו של הגריד"ס.

אמנם אפשר להבין גם פסקו של ה'ויען יוסף' שמתיר לשמוע שופר בביהכ"נ מעורב, כי סמך על שיטת הרא"ם נגד דעת החולקים עליו, וכדברי ה'חתם סופר' ש"המיקל לא הפסיד", ובפרט שמדובר בחולה28. וצ"ל שה'ויען יוסף' אינו מחלק בין האם נתבטל כבר הקביעות של העבירה, ולדעתו בכל מקרה אפשר לסמוך על שיטת הרא"ם באם השומע את קול השופר אינו עובר עבירה.

ובאמת פסקו של הגריד"ס עדיין צ"ע, שהרי בכל הנ"ל הדיון הוא רק האם אפשר לקבוע את בנין לביהכ"נ, ולא מדובר במקרה שלא יכולים להתפלל בלעדי זה ויתבטלו ממצות התפילה. איפה מצינו מקור הלכתי לקביעה שמחיצה שמתפללים בו בלי מחיצה נתחלל בו הקדושה עד כדי כך שא"א לקיים בו מצות תקיעת שופר?

במלים אחרות: בכל המקורות הנ"ל מצינו רק איסור לקבוע בו תפילה, אבל לא נאמר בשום מקום שגם בדיעבד לא קיים מצות התפילה, וא"כ הרי לכאורה עדיף לקיים מ"ע דאורייתא של תקיעת שופר, עכ"פ בדרגא של בדיעבד, מאשר לא לקיימו בכלל?!

ואכן בשו"ת 'אגרות משה'29 כותב: "בדבר ביהכ"נ שמשתמשים גם לעשות בו פארטיס עם ריקודי תערובות אנשים ונשים, הנה כבר בארתי . . שאסור להתפלל במקום שנקבע שם לפריצות והוללות עיי"ש, וא"כ בנקבע מתחלה כשבנוהו שיעשו שם פארטיס כאלו, מסתבר שאין בו קדושת ביהכ"נ . . הכא שקבוע למעשה תועבות אין בו שום מעלת תפלה בצבור כיון שהוא מקום שנאוי. ורק כשהזמן מאוחר והוא נמצא שם ולא יספיק לילך למקום אחר יש לו להתפלל אף שם דאף שאין התפלה מקובלת במקום זה, מ"מ אין לו ליפטר מתפלה בשביל זה", ולכאורה כוונתו כנ"ל, למרות שביהכ"נ הזה הוא מקום שנוי ואין בו שום מעלה, מ"מ עדיף תפילה במקום שאין בו מעלה. אין אדם יכול לפטור עצמו מקיום המצוה בטענה שהוא יודע שאין זה רצוי ובשלימות30.

ומצאתי שהעיר ע"ז בשו"ת 'ציץ אליעזר'31, ופוסק "דכשקורה שנקלע למקומות כאלה מצד איזה סיבה והכרח ובנתיים עובר זמן תפלה אם לא יעמוד שם להתפלל על אתר, או כשאם לא כן יתבטל משמיעת קריאת התורה בציבור ובפרט פ' זכור ופרה, וכן תקיעת שופר וכדומה . . או כשמתבטל מלימודו הרגיל, אזי יש מקום להתיר לשכזה באופן ארעי שיתפלל שם, או לעיין בלימודו".

והוסיף לציין מקור לזה מה'תרומת הדשן'32 שפוסק במי שבא בדרך והוא עת לתפלת המנחה, והרי הוא קרוב למלון לעיר שכולה נכרים, "יראה, דאם יוכל להסתלק מן הדרכים כל כך, שקרוב הדבר לגמרי שלא יבאו עוברי דרכים ויפסיקוהו, שפיר טפי להתפלל בדרך ממה שיתפלל במלון בעיר שכלו נכרים, מפני שבעיר הרבה גילולים ובתי טומאה יש בה, וכמעט שאין מלון שהוא בית נכרי שלא תמצא בה הרבה גילולים, מציורים או חקוקים בכותל, גם לפעמים תועבות ופסילים . . אמנם, אם אין בירור שלא יפסיקוהו עוברי דרכים בשדה, וגם שאפשר לו למצא חדר או קרן זוית במלון, שיוכל להתפלל שם בלב פנוי ולא יבלבלוהו בני הבית, בדרך זה שפיר טפי, להתפלל במלון . . ואף כי האידנא כל תפלות שלנו הן בעיירות המליאות תועבות וגילולים".

והועתק בשו"ע אדה"ז33: "מי שבא בדרך והוא סמוך למלון של נכרים, אם יכול להסתלק מן הדרך ולהתפלל מעומד במקום שקרוב הדבר לגמרי שלא יפסיקוהו שם עוברי דרכים, מוטב שיסתלק ויתפלל שם משיתפלל בבית של נכרי שבודאי יש בו גלולים ותועבות ואין להכניס לשם דבר (שבקדושה [ק"ו להתפלל]) . . אבל אם אי אפשר להסתלק מן הדרך במקום שלא יפסיקוהו, יתפלל במלון באיזו קרן זויות שלא יבלבלוהו בני הבית, ואין לחוש לגילולים שהרי כל תפלתינו בעיירות מלאות גילולים"34.

וכנראה שפסקו של הגריד"ס אינו מיוסד על הלכה שבהלכות תפילה או תקיעת שופר, אלא שאיסורו מטעם איסור הכניסה לטעמפל שהוא כבית ע"ז (ולא רק כבית שנמצא בו ע"ז), ראה מה שכתבתי בענין זה בארוכה בגליון תתסו עמ' 57-60.

ועצ"ע בכ"ז.