בגליון העבר מסתפק הרב מ.צ. במה שכתבתי שגזירת בישול נכרי היא רק על דבר שעעש"מ ללפת בו הפת או לפרפרת שפירושו שהמאכל מוגש בסעודה טובה לאכלו ביחד עם הלחם או שנאכל בתוך הסעודה אפי' לא ביחד עם הלחם. והנ"ל כותב: "ולא הביא מקור לדבריו". הנה המקור לזה הוא במשנה במסכת ברכות פרק כיצד מברכין מ"ה בפירוש רש"י והרע"ב על "פרפרת" ובפירוש המשניות להרמב"ם שם.

עוד כותב הנ"ל שלפי דברי הערוך השלחן, דעת הטור והשו"ע דזה שאמרו חז"ל "ללפת בו את הפת" לאו דוקא הוא ושהעיקר שיהי' מאכל חשוב" ותמיהני שיעלה בדעתו אפי' לחשוב שדברי חז"ל הם ח"ו בלתי מדויקים ולחשוד את הגאון בעל הערוך השולחן שיתיחס ככה ח"ו לדברי חז"ל.

וכנראה שלא ירד להביא דברי הערוך השלחן. בגמרא לא נזכר "או לפרפרת" כ"א "ללפת בו הפת" אבל הרמב"ם והטור והשו"ע כן מוסיפים "או לפרפרת" וע"ז כותב הערוך השלחן שאע"פ שחז"ל אמרו "ללפת בו הפת" אזי שלא נטעה לפרש שגזירת בישול נכרי היא רק אם המאכל נאכל ביחד עם הלחם, ולפרש "ללפת בו הפת" שזה רק אם אוכלים את המאכל ביחד עם הלחם, אלא שהפירוש ללפת בן את הפת הוא שהמאכל ממיני לפתן שאוכלים בתוך הסעודה שאוכלים בה לחם, ולא משני אם אוכלים אותו יחד עם הלחם או שאוכלים אותו בסעודה של פת גם לא ביחד ממש עם הלחם.

והערוך השלחן בסיום דבריו מביא את הירושלמי שכותב ומדגיש שבישול נכרי אסור רק אם זה נאכל עם לחם ונשאר בצ"ע.

ומכיוון ש"פאטייטא ציפס" לא מוגש כמנה בסעודה של פת ואינו נאכל ביחד עם פת או בתוך הסעודה אפי' בלי לחם, אין ע"ז גזירה של ב"נ.