בשוע"ר סי' רסג סט"ו: אם היא סמוכה על שלחן בעל הבית אינה יכולה לברך שם, אלא אם כן החדר מיוחד לה או לבעלה, שאם לא כן אינה חייבת כלל להדליק שם שאין חיוב נר שבת חל עליה כלל לפי שהיא בכלל בני ביתו של בעל הבית ונפטרת בנרו.

ובקו"א שם ס"ק ב: זה פשוט דבני ביתו אינם צריכים נר לכל אחד ואחד דאפילו בנר חנוכה אמרו איש וביתו והמהדרין שם היינו משום פרסומי ניסא ובנר שבת לא אשכחן הידור זה בגמרא אם כן אין לברך עליו כיון שאינו חיוב בדבר מחמת עצמו.

בשיחה שאמר הרבי בכ"ד אלול תשל"ד לפני הנשים הפעילות בתמיכת ישיבת תומכי תמימים ובית רבקה, יצא הרבי בקריאה מיוחדת, אשר כל בנות ישראל שבכל מקום, תשתדלנה במיוחד בקיום מצות הדלקת נרות שבת קודש, וגם הבנות שלפני עונת הנשואין, מתחיל מגיל חינוך, וברוב ההתוועדויות שבחדשים הקרובים הרבה הרבי לעורר ולעודד את המבצע החדש הזה.

היו כמה רבנים שכתבו לרבי, שיש לדעתם חשש על פי ההלכה כאשר הבנות מדליקות בעצמן בבית בברכה. ועיקר שאלתם היתה מהאמור בשוע"ר ובקו"א המועתקים לעיל, שאפילו אשה הסמוכה על שלחן בעה"ב אינה יכולה לברך על הדלקתה כיון שנפטרת בנרו של בעה"ב, ומכ"ש בנות הקטנות הסמוכות על שלחן הוריהם, שהן נפטרות בנרות בעה"ב, ושוב אינן יכולות לברך.

על זאת השיב הרבי בהתוועדות ו' תשרי, כי מאחר שנהגו בבית הרב שהתחילו הנערות להדליק משהגיעו לחינוך, הרי מזה מובן שכן הי' המנהג בבית הרב - מתחיל מראש השושלת - כ"ק אדמו"ר הזקן, שהי' פוסק בנגלה ובנסתר.

אמנם עדיין לא ביאר באותה שיחה מהו הביאור בהלכה, שתוכל הבת לברך על הנרות, שלא כמ"ש בשוע"ר ובקו"א שלו.

באותה שעה הודיע הרבי ע"י המזכירות אל חברי הכולל, להשתדל לברר הלכה זו על בוריה, איך שאין בזה שום חששות בהלכה.

עריכה זו הוטלה עלי ע"י חברי הכולל, והרבי הורה שהקונטרס יצא לאור באופן פרטי ושיושלח לרבנים ומוסדות חנוך לבנות. אח"כ נתבקשתי למסור למזכירות מספר עותקים, ואח"כ נמסר לי, שכשהי' הרבי מקבל מכתבי שאלות על המבצע, הרבי הי' מורה למזכירות לשלוח לשואל את הקונטרס נש"ק.

באותו קונטרס עמ' 26-27 הבאתי שיטת כמה פוסקים הסוברים (שלא כפסק רבינו הזקן בשו"ע שלו, אלא) שדין נרות שבת דומה לדין נרות חנוכה, שהחיוב הוא (לא רק על הבית, אלא) גם על כל אחד מבני הבית, ובעה"ב מוציא אותם בהדלקה ובברכה. וכיון שהבת מכוונת בפירוש שלא לצאת בהדלקת הנרות של האם, ממילא חל עליה חיוב הדלקת הנרות ויכולה לברך עליה. ועל דיעות אלו סומכים אנו למעשה (וכעין זה ביאור הלכה זו הר"י שי' גנזבורג, בקונ' נש"ק שלו ע' 26-27).

שוב נראה לומר, אשר שם גופא (בשוע"ר שם סט"ו ובקו"א שם ס"ק ה) מבואר המקור למנהגינו - גם לפי הפוסקים שבנר שבת אין שום חיוב על כל אחד, כ"א על בעל הבית:

בהמשך הסעיף מבאר רבינו הזקן, שאף אם האורחת מדליקה נרות בשאר החדרים (שאינן מיוחדות לה או לבעלה) אינה יכולה לברך, ומוסיף וכותב: ואף אם בעל הבית מצוה לה להדליק ועושה אותה שליח לפוטרו מחיובו שהוא חייב להדליק שם ... כיון שהוא או אשתו בירכו במקום אחד ונפטר בברכה זו לכל החדרים שחייב להדליק שם כמו שנתבאר למעלה, א"כ גם שלוחו אינו יכול לברך שם. ויש חולקים על זה, וכן נתפשט המנהג במדינות אלו.

שיטת החולקים האלו (אשר כשיטתם נתפשט המנהג במדינות אלו) מבואר בקו"א שם: והטעם משום דהם מצווים במצוה זו מדין ערבות (לכך הם צריכים לברך אשר קדשנו במצותיו וצונו...). ואף שהבעל הבית נפטר בברכה אחת לכל החדרים, מכל מקום הן צריכים לברך על מצות שעושין שהם חייבים בעשייתם, דמה לי שחייבים מחמת עצמן ומה לי שחייבים מחמת ערבות, שהרי המחויב מחמת ערבות נקרא מחויב בדבר ... ולהכי אין למחות ולבטל המנהג שנהגו בהדלקת הנרות כיון שיש להם על מי שיסמכו.

כאן מדובר על הדלקתן בשאר החדרים. אמנם עפ"י המבואר לעיל שם ס"י: "ב' או ג' בעלי בתים שאוכלין על שלחן אחד ומברכין כל אחד על מנוה שהלו ... יש מיישבין המנהג שכל מה שניתוספה אורה בבית יש בה שלום בית ושמחה יתירה להנאת אורה בכל זוית", א"כ יש לבאר שזהו גם המקור למה שכל אחת מהבנות מדליקה נרות באותו שלחן, וכיון שהיא מוסיפה בזה אורה בבית (בשליחות בעה"ב) יכולה היא לברך על מצוה זו.

בסוף דבריו מוסיף רבינו הזקן בקו"א שם: אבל גבי שופר [לקמן סי' תקפה ס"ט] ובדיקת חמץ [לקמן סי' תלב ס"ט] שאין שם מנהג העתקתי דברי העולת שבת והחק יעקב [שמאחר שבעה"ב בירך אין שלוחיו שמסיימים המצוה בשליחותו יכולים לברך מטעם ערבות] כיון שלא מצינו לאחרונים שיחלקו עליהם בפירוש, וגם ספק ברכות להקל. ובפרט שכן הוא מוכרח לדעת השו"ע כמ"ש בסימן תלב [בקו"א שם ס"ק ב].

אמנם באמת מצינו עוד שני מקומות בשוע"ר שבהם פוסק שיכול השליח המסיים את קיום המצוה לברך עליו מטעם ערבות:

א) בסי' ריג ס"ז: רבים שעושים מצוה אחת שלימה לאדם אחד שכולן מוטלות עליו חובה כגון שמפרישין חלה מעיסותיו או קובעים מזוזות בפתחיו או מלין את בניו בשעה אחת אין רשאים לחלק אלא צריכין לעשות ביחד כדי שיברך אחד לכולם שכיון שלא יצא ידי חובת מצוה זו עד שיעשה כולם הרי לא נגמר המצוה עד שיעשה כולם ולכן די בברכה אחת ואסור לגרום ברכה שאינה צריכה.

מדבריו אלו רואים אשר באמת חל חיוב ברכה נפרדת על כל אחד מהשלוחים - אף שבעה"ב יצא בברכת השליח הראשון (אלא שכיון שהיא מצוה אחת לכן די בברכה אחת - שיברך אחד לכולם ויצאו בברכתו).

בשו"ע שלפנינו לאותו סימן לא נדפסו מראי מקומות על הגליון ולא צוין המקור לדברים האלו. אמנם בשו"ת צמח צדק סי' קטז באים מראי מקומות לסי' זה, ובתחלתם (בסי' ריב): "מראה מקום מאדמו"ר". ועל הלכה זו צויין: שו"ע סי' תלב ס"ב. ועי' ח"י ס"ק יא. ועי' בקו"א שם. סי' רסג.

אשתדל א"כ לפענח ציון זה: שו"ע סי' תלב ס"ב. ועי' ח"י ס"ק יא. ועי' לקמן שם ס"ט (ובסי' תקפה ס"ט) ובקו"א שם ס"ק ב, שפסק כדעת הח"י הנ"ל (ועולת שבת ואליה זוטא בסי' תקפה), שכיון שהמשלח כבר יצא בברכה אין עליהם חיוב ברכה כלל. ועי' לקמן סי' רסג בקו"א ס"ק ה, הטעם שכאן ובסי' רסג סט"ו הביא דעת הסוברים שכל אחד מהם חייב בברכה על קיום המצוה מטעם ערבות (אלא שנפטרים בשמיעת הברכה).

ב) בסי' תנז ס"ד כותב רבינו: ועכשיו שנהגו העולם ללוש עיסות גדולות משיעור חלה ... נהגו שמכל עיסה ועיסה מפרשת אשה אחרת ומברכת לעצמה.

מפשטות סגנון הלשון נראה שמיירי בעיסות ששייכות כולם לבעה"ב, ומ"מ מברכת כל אחת לעצמה, אף שבעה"ב יצא כבר בברכת הראשונה, ושאר הנשים אינן מפרישות אלא מטעם ערבות, ומברכות על כך. וגם כאן פסק שלא כח"י ועולת שבת ואליה זוטא, מאחר שכן נהגו, וכדלעיל בנרות שבת קודש.

[איננו דנים כאן על עצם ההלכה שהפרשת החלה הראשונה אינה פוטרת את שאר החלות, שבזה כבר דן בשו"ת צמח צדק חיו"ד סי' רלה בארוכה. כאן דנים אנו על הברכה (ולא על ההפרשה), שכל אחת מהנשים מברכת מחמת מצות ערבות, שמוציאה במצוות ההפרשה המוטלת על בהע"ב].

ואחרי כל האמור לעיל יש עדיין להקשות, שאף לדעת החולקים על הח"י ועולת שבת ואליה זוטא, וסוברים שגם על מצות ערבות יכולה האורחת והבת לברך על הדלקת הנרות, וכפי שנתבאר בסי' ריג, מ"מ הרי מבואר באותה הלכה בסי' ריג, אשר במקרה זה "די בברכה אחת ואסור לגרום ברכה שאינה צריכה", וא"כ איך יכולה כל אחת מהבנות לברך על הדלקת הנרות, ולא יוצאת כל אחת בשמיעת ברכת אחותה?!

וכמו"כ קשה על מה שפסק גבי הפרשת חלה ע"י הנשים, אף שכתב בסי' ריג ס"ז "כגון שמפרישין חלה מעיסותיו ... אין רשאים לחלק אלא צריכין לעשות ביחד כדי שיברך אחד לכולם".

בסתירה זו האחרונה דן הרב אשכנזי שליט"א (אהלי שם ח"ז ע' קג), ומבאר שיש בזה חילוק בין אם המפריש חלה הוא איש (שבזה אומרים שגורם בזה ברכה שאינה צריכה) לבין אם המפרישה היא אשה, שכיון שהיא אחת מהמצוות המוטלות במיוחד על הנשים (חלה נדה והדלקת הנר), לכן כל אחת מהן רוצה לזכות בברכה על המצוה הזאת, ואין זו נקראת ברכה שאינה צריכה. וככל הדברים האלו הוא הדין והוא הטעם לברכת הבנות על הדלקת הנר, שאין זו ברכה שאינה צריכה.

והרי בסי' זה גופא (סי' ריג ס"ו) מבאר רבינו שכל מקום שיש טעם מספיק לאמר הברכה המיוחדת אין זו ברכה שאינה צריכה, וכן כותב רבינו לעיל בסי' ריב ס"ח: "כי לעולם ירבה אדם בברכות הצריכות וימעט בשאינם צריכות וזו היא ברכה הצריכה".