א. יש לעיין איך לנהוג - באה"ק - איגוד הד' מינים בקביעות שנה זו - שיו"ט ראשון חל בשבת, וניתן לאגדו במוצאי יום טוב או למחרתו ביום א' דחול המועד, ומשא"כ בחו"ל.

ויש לומר סברות לכאן ולכאן.

טעם לאגוד הלולב דוקא בערב יום טוב:

א) שהרי בס' המנהגים כתב - והובא גם בהערה בלקו"ש חכ"ב הערה 55 - שמהדרין לאגוד את הלולב דוקא בערב יום טוב. ואף שניתן לומר שלצדדין נאמרו הדברים, היינו רק לחו"ל, או באה"ק כשחל יו"ט ראשון בחול, אך "כיון דנפק מפומיה דרב כהנא" וכו'.

ב) במאמר י"ג תשרי תשמ"א בסופו מבאר המעלה ב"עשיית סוכה ולולב" בד' ימים שבין יוה"כ לסוכה, משום שהם דברי "הרשות" שנעשים מצוה וכו', עיי"ש. ויש לעיין מה הכוונה שם ב"עשיית הלולב" - האם האיגוד או התלישה/הקניה. ואמנם הרבי כותב במכתבו להרב עלבערג (לקו"ש חי"ב 214), שכוונת הירושלמי בעניין ברכת "לעשות לולב" (לדעת הירושלמי) הוא להאיגוד ולא לתלישה.

ועל כן - מצד פנימיות הענין "בהענינים דסוכה ולולב כמו שהם דברי רשות עדיין וישראל מכינים ומכשירים אותם למצוה" (כל' המאמר הנ"ל) - יש מקום לאגוד בערב יו"ט.

טעם לאגוד הלולב אחר יו"ט:

א) לכאו' כל הטעם שאוגדו בערב יו"ט אפ"ל שהוא מפני החשש שמא יאגוד ביו"ט בקשר של קיימא. והגם שלהלכה לולב א"צ אגד, אעפ"כ למצות מן מובחר צריך אגד (סוכה לג סע"א, אדה"ז תרנא, ב), אבל כאן באה"ק בקביעות זו אולי ההידור לאגוד דוקא לאחר חלות זמן המצוה, כדברי רש"י בסוכה שם ד"ה 'ולולב' "דאי לאו דקידש היום אכתי לא חל עליה זמן מצוה ולא שם מצוה".

ב) יש לעיין מה דין הסוכה (שמהדרין לאגוד בתוכה בערב יום טוב) טרם קידש היום. אמנם בסוכה כתיב "תעשה" - מצוה בעשייה, וע"כ היינו ערב החג. מ"מ - יש לעיין האם קדושת הסוכה חלה מערב החג. והנה כ"ק אדמו"ר דן בזה במכתבו (לקו"ש חלק כט עמוד 496), וחקר האם דומה הדבר לקדשים וחל מיד בהזמנה, או כפי הדיוק בלשון חז"ל "סוכה כל שבעה" - היינו רק שבעה ולא לפני כן. או שנאמר שמילתא דפסיקא ליה קתני - היינו דשבעה הוא תמיד (ויתכן יותר). אך אין ספק שחלות קדושת סוכה "כל שבעה", גבוה יותר מקדושתה בערב חג, ולכן אם ניתן לאגוד הלולב בחוה"מ עצמו (כקביעות שנה זו), הרי יתכן יש בזה היתר.

בענין ברכת "לישב בסוכה" בהבדלה, לכאורה אין ללמוד ממה שהיה בבית המדרש של כ"ק אדמו"ר שהמבדיל היה מברך, היות ושם המבדיל בירך בסוכה שאינה שלו, ולכן יש חיוב לכתחילה לברך, משא"כ כשמבדיל בסוכה שלו. וראה רשימות הרבי (חוברת יד, ע' 22), ושם מבואר יתירה מזו - כי גם כשבירך לישב בסוכה (שלו?) הי' זה בסמיכות לסעודה.