במה שדנו בגליונות האחרונים (תתעה, תתעד) איך לפענח הר"ת "לד"ה" בשו"ע אדה"ז סי' לב ס"ה, כדאי להעיר וללבן הדברים עוד יותר הגם שנראים מפורשים, ועם זאת גם סתומין, וכדלקמן:

דז"ל אדה"ז שם: "ותיקון מועיל אף בתו"מ אף בנגיעות אות באות בענין שנפסלו לד"ה כמ"ש".

וע"ז הקשו, דאם זה פסול לד"ה א"כ תיקון לא יועיל כלל, דרק נגיעה המשנה צורת האות פסולה לד"ה, וביחד עם זה גם אסור לתקנו ע"י גרירה לד"ה משום חק תוכות. ואם הפסול הוא שחסר הקפת גויל (לא משום שינוי צורת האות), א"כ בזה יש גם דעת הרד"ך דמתיר אפי' בלי גרירה, ויש גם דעת המאירי דמכשיר נגיעת תגין בלי תיקון, וא"כ אין זה פסוק לד"ה.

ומשום זה בא להמסקנא דצריכים לפענח "לדעת המחמירים" – היינו דעת הב"ח דפוסל נגיעות אותיות וגם סובר דתיקון אינו מועיל בתו"מ רק בס"ת, ואדה"ז פוסק כהט"ז דגורס בהב"ח דתיקון מועיל גם בתו"מ, גם לדעת המחמירים - הב"ח – דמה שכתב בשם הב"ח דתיקון לא מועיל בתו"מ הוא כתיבת איזה תלמיד טועה, והנכון הוא דתיקון כן מועיל.

והגם שנראה דקצת יוצא דופן הוא לשנות מן הרגיל ולפענח אחרת, אלא דאין שום ברירה דאין כל משמעות ללמוד הלשון "לדברי הכל" אם יש דיעות הסוברות דכשר הוא בלי גרירה - היינו המאירי והרד"ך.

אמנם בנוגע לשיטת המאירי כבר הסברנו בגליון הקודם (עמ' 63), דשיטתו היא דוקא בנגיעות תגין בין אות לאות דרק אז כשרה בלי תיקון "הועיל וניכר שאינו דבוק ע"י עצמה" (כן מבואר בכנה"ג – הובא בשע"ת), אמנם נגיעות גוף האותיות כן מחמיר הוא כשאר הפוסקים דפוסלים, אמנם מועיל תיקון.

וא"כ דיעה היחידה דמכשירה נגיעות האותיות בלי תיקון היא דעת הרד"ך, ומשום זה קשה להבין דברי אדה"ז כשאמר דתיקון מועיל בנגיעות אות באות בענין שנפסלו לד"ה, דהא בדין של הקפת גויל הרד"ך סובר דכשר בלי תיקון. ואם יש נגיעה שגם הרד"ך פוסל, היא נגיעה המשנה צורת האות ובזה כולם מודים דתיקון לא יועיל כלל.

והנה באמת כל הנ"ל לא קשה כלל וכל דבר על מקומו יבוא בשלום: דהנה בשו"ע שם סעי' יח מביא המחבר וז"ל: "אם נדבקה אות לאות בין קודם שתגמר בין אחר שנגמרה פסול, ואם גרר והפרידה כשר". ושם בט"ז ס"ק יח וז"ל: "מ"מ אם נמצא כן בס"ת אין להוציא אחרת. דכתב ב"י בשם הרשב"א אפי' אינה גוררה כל שהוא יכול לגרור כשר, וכדרבי זירא דאמר כל הראוי לבילה...".

היינו דשיטת המכשיר בלי גירור היא שיטת הרשב"א הובא שם בב"י, ומקורו בתשו' חלק א' סי' תריא, וזהו מקורו של הרד"ך.

ואם מעיינים בתשו' הרד"ך הנה יש שם אריכות גדולה בכל הענין איך הוא לומד שיטת הרשב"א, דאפי' לשיטתו רוב פעמים נגיעות בין האותיות פסולים הם בלי גירור (כשאר הפוסקים), וא"כ לשונו של אדה"ז "בענין שנפסלו לדברי הכל" כולל גם הרד"ך וגם הרשב"א, שתיקון מועיל ג"כ בהאופנים שהם פסולי' מחמת דבוק ככולם, וכדלקמן.

הרד"ך בבית ראשון חדר כב מביא כו"כ דינים בדין נגיעה בין האותיות וביניהם:

א. נדבקה אות לעצמה שנשתנית צורת האות.

ב. נדבקה אות לאות אחרת בשעת הכתיבה בראשה או באמצע ולא נשתנית צורת האות.

ג. נדבקה אות לאות אחרת בסופה בגמר הכתיבה, ויש מקום לגרר.

ד. נדבקה אות לאות אחרת אחר הכתיבה למעלה (ע"י נפילת דיו או ע"י עצמה שנתפשט הדיו).

ה. נדבקה אות לאות אחרת בסופה אחר הכתיבה ואין מקום לגרר.

דבכל הנ"ל סובר הרד"ך דפסולים הן (חוץ באם נדבקה למטה אחר הכתיבה), אלא דיש נפק"מ אם הנגיעה היא בשעת הכתיבה או אח"כ, דבשעת הכתיבה לא הי' אף שלימות כתיבת האות, וא"כ ע"י גירוד נעשה האות, ופסוק משום חק תוכות.

אבל אם כבר נגמרה האות ונפלה טיפת דיו או נתפשט הדיו, אזי תלוי איפה הדביקה, אם בראש האות פסול – דחסר הקפת גויל, אמנם יכולים לתקן ע"י גירוד, אבל אם הוא בסוף האות למטה – היינו האות הי' נכתב כהכשר אלא דאח"כ נחסר בהקפת גויל, א"כ תלוי: אם יש תוספת ויש יותר מצורת האות וראוי לגוררו ועכ"ז ישאר שיעור האות, אין הדביקה פוסל, ואין צריך לגרר כלל דכל העומד כו', אבל כל שנדבקו במקום שאם ילקח מקום ההוא לא ישאר שיעור צורת האות המבוקשת, צריך לגרוד הפסול.

והיינו זה שכותב אדה"ז שתיקון מועיל . . אף . . בענין שנפסלו לדברי הכל כולל שיטת הרד"ך והרשב"א. וע"ש בהרד"ך באריכות גדולה מאוד. ועי' גם בתהלה לדוד שמביא דבריו בס"ק ז' וס"ק ט' כדברינו.

ומה שמביא אדה"ז דעת הרד"ך כדעת המקילים, היינו משום חידושו של דבר, דיש לשיטתו עובדא דכשר אף בלא גרירה, הגם דבכל שאר הנגיעות סובר הוא כשאר הפוסקים הפוסלים, וסובר ג"כ דתיקון מועיל (וגם משום שהמג"א מצטט אותו).

אמנם קשה על מה שהובא בשו"ע אדה"ז הוצא"ח בסעי' כח בדין של חק תוכות, וז"ל: "אבל אותיות הנוגעות ודבוקות זו בזו . . בין שנדבקה אחר שנגמרה, יכול להפרידן בסכין וכשר, ואין בזה משום חק תוכות . . אלא מחמת חסרון היקף גויל סביב להן".

ושם בהערה רצג: ראה לעיל סעיף ה' שאף נדבקה אחר שנגמרה יש מכשירין אף בלא גרירה". ע"כ. ולכאו' אין שום הסבר להערה זו היות דכל הפוסקים סוברים דפסול בלי להפריד, ואפי' הרשב"א והרד"ך דסוברים שלא צריכים להפריד היינו דוקא בעובדא שנגעו בסופה, כאמור, וא"כ לא זהו הטעם כלל למה יכולים להפריד, אלא דהוא דין בהקפת גויל, דאם חסר בהקפת גויל פסול ויכולים לתקן ע"י גרירה.