שו"ע או"ח ס' קנא סעיף א': "בתי כנסיות ובתי מדרשון אין נוהגין בהם קלות ראש כגון שחוק והתול ושיחה בטילה ואין אוכלין ושותים בהם ולא מתקשטין בהם ולא מטיילין בהם ולא נכנסים בהם בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים ות"ח ותלמידיהם מותרים לאכול ולשתות בהם מדוחק: ואין מחשבין בהם חשבונות אלא אם כן הם של מצוה כגון קופה של צדקה ופדיון שבויים ואין מספידין בהם אלא אם כן יהיה ההספד לאחד מגדולי העיר שכל בני העיר מתקבצים ובאים להספידו ואם צריך ליכנס בהם לצרכו כגון לקרא לאדם יכנס ויקרא מעט או יאמר דבר שמעוה ואח"כ יקראנו כדי שלא יהא נראה כאלו נכנס לצרכו ואם אינו יודע לא לקרות ולא לשנות יאמר לא' מהתינוקות קרא לי פסוק שאתה קורא בו או ישהה מעט ואח"כ יצא שהישיבה בהם מצוה שנאמר אשרי יושבי ביתך.

סעיף ג: אין ישנים בב"ה אפינו שינת עראי אבל בבית המדרש מותר.

ועיין בהגהות רעק"א סעיף ג' אבל בבהמ"ד מותר, מקור הדין הוא בב"י בשם מהר"י חביב וכתב אפילו שינת עראי אסור בבית הכנסת אבל בבית המדרש אע"פ דחמיר מבית הכנסת נראה דמותר כו', דאמרינן פ' מי שמתו "הני דפי דבי רב דהני גרסי והני גני" והקשה רעק"א שראיה זו תמוה מאד, קושיית הגרעק"א מיוסד על הגמרא במגלה כח, ב. אמר רבא תנא ותלמידיהם מותר והקשו שם מעובדא דרב אבא ורבינא שם דאמרי לאו משום מטרא ונאמרה בזה ג' תירוצים ולכל הג' תירוצים ת"ח מותרים ליהנות ולאכל בבהמ"ד מדוחק א"כ י"ל בההיא דפ' מי שמתו דשנת עראי הוי כמו אכילה מדוחק ולהרמב"ם והגהות אשרי ת"ח מותרים בזה גם בבית הכנסת ולהר"ן גם בבית המדרש שלא מדוחק אבל לאינש אחרינה שאני ת"ח, לא.

והנה עיין במ"א ס"ק כ' ד"ה מדוחק שהוא מבאר דדוקא אכילה ושתיה שרי בבית הכנסת משום דלימודם בבית הכנסת כו' ולכן מותרים לאכל ולשתות שם שאם יטרחו לילך בכל פעם לאכל ולשתות בביתם יתבטלו מלימודם אבל אם אין לומדים בבית הכנסת אסורים לאכל ולשתות שם כו' עיין שם כל דבריו.

וא"כ לדעת המ"א שתלוי באם יתבטלו מלימודם א"כ דבר זה שייך בכל אדם אפילו אם אינו ת"ח, מ"מ אם ע"י שאינו אוכל בבית הכנסת יתבטל מלימודו אז מותר מותר לאכל בבית הכנסת ומה שכתבו במס' מגילה כח, ב. שת"ח ותלמידיהם מותרים" לא הוה פירושו (לפי המ"א) שדוקא ת"ח מותרים כי אם הפירוש הוא שכיון שת"ח לומדים תורה בכל עת ע"כ בוודאי איסור האכילה בבית הכנסת יגרם ביטול וע"כ מותר להם לאכל בבית הכנסת אבל באמת דין זה שייך בכל איש ועיין בשו"ע סעיף ד' שמשם מוכח שבמקום מצוה מותר לישן בבית הכנסת ופשטות לשון השו"ע מוכיח שההיתר לאכל שם במקום מצוה שייך לכל אדם.

וכמו כן הדין של סעיף ג' שאין ישנים בבית הכנסת אבל בבית המדרש מותר, הנה באמת לא הותר כלל שום קלות ראש בבית המדרש ומ"מ התירו שינה בבית המדרש אע"פ ששינה מקושר עם ראש מ"מ התירו זה משום ביטול בית המדרש. וממה שהמחבר כותב בסעיף ג' "אבל בבית המדרש מותר", ומשמע שמותר בכל אדם היינו דוקא במקום שאיסור שינה בבית המדרש יגרם ביטול תורה לכל איש יהיה מי שיהיה וא"כ המ"א והמחבר נקטו חד שיטה ולפי שיטתם לא קשה קושיית רעק"א.

עכ"פ מה שנוגע לנו בבתי חב"ד שכמה אנשים טועמים מזונות וקפה בתוך הבית המדרש אחרי תפילת שחרית, נחוץ ביותר להדריך אותם שאחרי טעימת המזונות ילמדו בתוך הבית המדרש ועל ידי זה יהיה האכילה לצורך הלימוד שע"י שאוכלים במקום הלימוד לומדים יותר.ועיין במשנה ברורה שהוא כותב שהעולם סומכין על הגהאות אשרי שס"ל שבבל בתי כנסיות על תנאי עשויין אפילו בישובן,אבל באמת קשה לסמוך על זה כיון שהמחבר והרמ"א אינן מביאין שיטת הג"א וגם לא מצינו שהמ"א יסמך על זה.