הרבו חז"ל בטעם הדלקת נרות בחנוכה. הרמב"ם (בפ"ג מהל' חנוכה ה"ג) כתב ד"מפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת ימים האלו שתחלתן כ"ה בכסלו ימי שמחה והלל ומדליקין בהן הנרות בערב על פתחי הבתים בכל לילה ולילה משמונת הלילות להראות ולגלות הנס", ובפ"ד ה"ו: "כל השמנים וכל הפתילות כשרות לנר חנוכה ואף על פי שאין השמנים נמשכים אחר הפתילה ואין האור נתלית יפה באותן הפתילות ואפילו בלילי שבת שבתוך ימי חנוכה מותר להדליק השמנים והפתילות שאסור להדליק בהן נר שבת לפי שאסור להשתמש לנר חנוכה בין בשבת בין בחול".

והרמ"א (סי' תרעג ס"א) מביא מהמרדכי ד"מיהו שמן זית מצווה מן המובחר", והמקור לזה מגמ' (שבת כג, א) "אריב"ל כל השמנים כולן יפין לנר ושמן זית מן המובחר אמר אביי מריש הוה מהדר מר אמשחא דשומשמי אמר האי משך נהורי' טפי (אינו ממהר לכלות כשמן זית - רש"י), כיון דשמע לה להא דריב"ל מהדר המישחא דזיתא אמר האי צליל נהורי' טפי" (צלול ומואר - רש"י).

וכ"כ התוס' (שם) דאנר חנוכה קאי ומשום טעמא דמסיקי דנפיש נהורי' טפי אבל לנר שבת פשיטא דשמן זית מצווה מן המובחר לפי שנמשך אחר הפתילה טפי מכולהו כדמוכח במתניתן דכולהו מודו בי' דמדליקין.

עד"ז בהגהות וחידושים (להרא"מ הורביץ) שם מדייק ממ"ש כל השמנים כולן ר"ל אפילו אותן השנויין במשנתינו לפסול (בשבת) יפין לנר חנוכה (וראה כעי"ז בהגהות מיימונית להרמב"ם שם).

מלבד טעם הנ"ל כתבו הראשונים (מאירי שבת כא, א) דמשום נוי מצווה יש להדליק בשמן מאחר שהנס הי' בשמן ובשמן זית שבו הי' הנס, וכן פסק המשנה ברורה (שם סק"ד) דמצוה בשל שמן טפי מנרות של שעוה דע"י השמן נעשה הנס.

הרי לפנינו ב' טעמים להדליק בשמן זית דוקא (וקצת יש לעיין מה שהשמיט הרמב"ם המצוה מן המובחר בשמן זית): א. שאורו זך ונקי. ב. שהנס הי' בו. ומהנפ"מ בין ב' הטעמים הוא: עד כמה צריך להדר בו, ואם תמצא דבר שמדליק ואורו זך ונקי האם יכול להדליק בו. ובאמת מסיק הרמ"א (שם) דנוהגין במדינות אלו להדליק בנרות של שעוה כי אורן צלול כמו שמן. ובערוך השלחן (ס"א) כתב שעכשיו יש נרות של חלב שנתקשה שקורין סטרי"ן ליכט שאורן עוד הרבה יותר צלול משעוה והרבה נוהגין להדליק באלו.

אמנם דעת המהר"ל מפראג (בספרו נר מצווה) הוא שלא להדליק כלל בנר שעוה וחלב אלא דוקא בשמן מפני שהנס נעשה בשמן. ועוד, דנרות של שעוה או חלב לא מיקרי נר רק אבוקה ופסול לנר חנוכה כי נר ואבוקה תרי מילי נינהו. וההפרש שבין נר לאבוקה הוא שנר אין האור שולט בכל השמן רק בראש הפתילה ומושך משם את השמן אליו, ואילו אבוקה היא כאשר האור והלהב שולט בכל השמן כמו שהוא בנר של שעוה וחלב שכורכין סביב להפתילה.

וראה בערוך השלחן (שם ס"ו) ד"ראיתי מי שכתב דנר שעוה דומה לאבוקה ואין מברכין עליו נר חנוכה ואיני יודע איזה אבוקה יש בזה אם לא כששתים קלועים ביחד", עיי"ש.

עד כמה צריך להדר בו

בבאר היטב מביא מתשובת שבות יעקב: "מי שהי' מדביק נרות של שעוה בכותל בכדי להדליקן למצות נר חנוכה ובעוד שהוא עסוק בכך הביאו לו שמן זית ידליק בנרות של שעוה אף שמצווה מן המובחר היא שמן זית. ובתשובת חכם צבי דחה דבריו והרבה להביא ראיות דימשוך ידו מנרות של שעוה וידליק בשמן זית, וראה בשערי תשובה דמבואר מהשבות יעקב שאפילו דרכו תמיד להדליק בשמן זית ובא לביתו ולא מצא שמן זית והתחיל להכין עצמו עם נרות שעוה יגמור המצוה בנרות של שעוה כיון שכבר התחיל בה דמשום מצווה מן המובחר אין לבזות הראשונה. והח"צ כתב דהכא לא מקרי התחיל במצוה אלא הכנה והזמנה בעלמא עשה שהדביק הנרות בכותל ולכן נראה שצריך למשוך ידיו מן הנרות שעוה אף שכבר הדביקם במקומם ולהדליק בשמן זית. ואף שנוהגין כהרמ"א הטעם שאין שמן זית מצוי להם כ"כ משא"כ כשישנו, תו אין להסתפק. ואין חילוק בין הורגל עתה בשמן זית או לא ונראה דאם כבר התחיל הברכה אע"פ שכבר מוכן לפניו השמן זית עם הפתילה וא"צ לעסק בה מ"מ כיון שהתחיל לברך ע"ז גומר, וראה גם בחכמת שלמה שהאריך בכ"ז והסיק דהעיקר כהשבות יעקב ובפרט במלתא דרבנן.

השמש

המג"א (שם סק"א) עמ"ש המחבר כל השמנים כשרים לנר חנוכה כתב אבל לא להשתמש וכתב בלבושי שרד פי' שאסור לעשות מהם שמש דהא ע"י השמש משתמש אצל הנרות וכיון דזה הנר אינו יפה א"כ משמש אצל הנ"ח ומכ"ש בשבת דחיישינן שמא יטה.

ולתוספת ביאור כתב ביד אפרים דהמג"א דייק מלשון השו"ע דנקט כשרים לנר חנוכה ולא כתב מדליקין בהם כלשון הש"ס. וי"ל בשביל סיפא נקטי' שכתב "ואפילו בליל שבת", ובליל שבת אין היתר רק לנ"ח ולא להשתמש, לכך נקט בלישני' כשרים לנ"ח דבהא אפי' בליל שבת שרי משא"כ השמש שאינו מנ"ח ומותר להשתמש לאורו אסור להדליק בו בשבת אם הוא משמנים ופתילות הפסולים.

והנה בשערי הלכה ומנהג (ח"ב עמ' ערה) מביא דמנהג חב"ד להדליק בשמן זית (אף דבח"א עמ' רמט כתב דבבית כ"ק מו"ח אדמו"ר לא ראיתי אף פעם אחת שידליקו בשמן (זית וכיו"ב) בשבת קודש ויו"ט כ"א בנרות חלב והיפוכו בנרות חנוכה טעם ע"ז לא שמעתי) והשמש – נר של שעוה בפשטות יש לומר הטעם עפמש"כ בשו"ע ר"ס תרעג דנר של שעוה שני לשמן זית ובשמן זית עצמו אין עושים השמש כי אין נוח לטלטל שמן ופתילה משא"כ נר, גם לעשות היכר נוסף בין השמש לנרות חנוכה.

ואולי אפשר להוסיף ע"ז ובהקדים מה שראיתי בס' הררי קדם (משיעורים של ר' יוסף דוב סאלבייצ'יק) לחדש דיש שני גדרים בנר השמש: א. בכדי להשתמש לאורה (דבנר חנוכה אסור להשתמש). ב. הוא דין של הנר חנוכה עצמו שצריך נר אחר עמו לעשות היכר לדבר.

ומביא שם ב' נפק"מ: א. מי שלא רוצה להשתמש לאור הנר אם חייב להדליק נר אחר, דלסברא שצריך לעשות היכר להראות שההדלקה לא הייתה לצרכו אעפ"כ צריך לשמש. ב. אם הוא חייב להדליק את הנר האחר קודם לשאר הנרות כדי שיהא היכר שהדלקתו היא לשם נר חנוכה מיד בשעת ההדלקה. ומלשון השו"ע משמע דמדליק את הנר הנוסף בסוף, והשו"ע לטעמי' דהטעם הוא שמא ישתמש לאורו.

ואולי דלכן גם מנהגנו לשנות ולהדליק הנר חנוכה ממין אחד והשמש ממין אחר, ועצ"ע.

נרות ארוכים

כדאי להעתיק מ"ש המג"א (בסי' תרעב סק"ג, עמ"ש המחבר דצריך ליתן במנורה שמן כשיעור שיהא פרסומי ניסא כמו חצי שעה שאז העם עוברים ושבים): "אף עכשיו צריך ליתן בה כשיעור הזה ודלא כיש מקילין בזה. אבל אין מצווה בנרות ארוכות דהא לאחר שדלקו כשיעור הזה מותר להשתמש בהן ואין שייך הידור מצווה אלא בשעת מצווה". ונ"ל דודאי בנר של שמן אין הידור מצווה בין רב למעט אבל בנרות שעוה כשהם ארוכים הם נאים יותר כמו נרות י"ה לולב ואתרוג. וראה במשנה ברורה (שם סק"ו) דמביא משלטי הגיבורים דמ"מ אין לעשותם גדולים יותר מדי.