א. בשו"ע אדה"ז הל' סוכה סי' תרל"ט שכותרתו הוא "דיני ישיבת סוכה" בסעיף י': "הנושא בתולה שנים או שלושה ימים קודם החג (דאלו בחג עצמו אין נושאים נשים כמו שנתבאר בסי' תקמו) בימים הראשונים שהיו נוהגים שכל שבעת ימי המשתה היו מתיחדין החתן והכלה בחדר מיוחד ואין שום אדם נכנס אצלם רק בעת שרוצים לשמח אותו ולאכול ולשתות עמהם וזה החדר נקרא חופה הרי החתן והשושבינין וכל בני החופה דהיינו אותם אנשים שאוכלים עם החתן פטורים מן הסוכה כל שבעת ימי המשתה ומותרים לאכול ולשתות ולשמוח חוץ לסוכה דהיינו בחדר הנקרא חופה, לפי שאי אפשר לשמוח כראוי בתוך הסוכה, שאין עיקר השמחה אלא בחופה שהוא עיקר ישיבת החתן והכלה דהיינו מקום שהם מתיחדין, ואי אפשר לעשות עיקר ישיבת החתן והכלה בתוך הסוכה, לפי שכל סוכה אין לה רק שלשה דפנות ופרוצה ברוח רביעית ובוש שם החתן לשחק עם כלתו, ולכך עכשיו שנוהגים לעשות ארבע מחיצות לסוכה אף החתן חייב בסוכה".

ובהל' סוכה סי' תרמ בשו"ע אדה"ז שכותרתו "מי הם הפטורים מישיבת סוכה" בסעיף יד: "סעודת ברית מילה ולכן הסעודה שאוכלין אצל היולדת (כך היה המנהג בימים הראשונים) חייבים בסוכה ואע"פ שצר להם המקום לשבת שם ואי אפשר להם לשמוח כראוי , אעפ"כ יאכלו בסוכה ואותם אנשים שצר להם לא יאכלו כלל בסעודה אעפ"י שסעודת ברית היא סעודת מצוה מכל מקום אינה מצוה גדולה כל כך לדחות מצות סוכה בשבילה שהיא מצות עשה של תורה".

ב. ולכאורה צריך עיון למה חילק אדה"ז בשו"ע שדין חתן וכל שושבינין וכל בני החופה שפטורים מן הסוכה הוא מביא בסי' תרלט והדין דסעודת ברית מילה שחייב בסוכה בסי' תרמ.

דהנה בשו"ע המחבר והרמ"א בסי' תרמ סעיף ו': "מביא חתן ושושבינין וכל בני החופה פטורים מן הסוכה כל ז' ימי המשתה" ומוסיף הרמ"א "וסעודת ברית מילה וכן הסעודה שאוכלין אצל היולדת חייבים בסוכה", וא"כ רואים שבשו"ע מובאים שני ההלכות הללו בסימן תרמ.

ועיין בשו"ע אדה"ז עם מ"מ וציונים בסימן תרלט הע' סט שבקונטרס השלחן כתב שמקומו בסי' תרמ, וכן מצין אליו בסי' רמט שכתב אדה"ז בסימן רמט ס"ח כמש"כ בסי' תרמ, אבל מסעיף הקודם בשו"ע לגבי מצות שינה בסוכה כשהוא עם אשתו בסעיף ט' כמו שיתבאר שהכונה בסעיף הבא שלנו בסעיף יו"ד.

וא"כ ע"כ משמע שהיתה לכ"ק אדה"ז כונה מהא ששינה משו"ע וקבע את הדין שחתן וכל שושבינין וכל בני החופה פטורין בסימן תרלט והדין של סעודת ברית מילה שחייבים בסוכה בסימן תרמ.

ג. והנראה לומר בהקדם ביאור ההלכה דחתן והשושבינין וכל בני החופה שפטורים כל שבעה פטורין מן הסוכה

דהנה הלכה זו מקורו במס' סוכה (כה, ב) וא"ר אבא בר זבדא אמר רב חתן והשושבינין וכל בני החופה פטורין מן הסוכה כל שבע מ"ט משום דבעי למיחד, וליכלו בחופה אין שמחה אלא בחופה.

וע"ז שואלת הגמ' וליכלו בסוכה וליחדו בחופה ומתרצים הגמ' אין שמחה אלא במקום סעודה, ועל זה שואלת הגמ' וליעבדו חופה בסוכה, וע"ז מובא שני תירוצים בגמ' אביי אמר משום יחוד, ופרש"י: "דסתם סוכה היו עושים ואין דרך יציאה וביאה שם לרבים תמיד מפני הטורח ושמא ירד החתן לעשות צרכיו ויתיחדו עם הכלה", ורבא אמר משום צער חתן ופרש"י: "שהמקום צר ופתוח שאין לה רק שלש דפנות ובוש לשחק עם כלתו". וע"ז שואלת הגמ' מאי בינייהו ומתרצת הגמ' "איכא בינייהו דשכיח אינשי דנפקי ועיילי להתם למאן דאמרי משום יחוד ליכא ומאו דאמר משום צער חתן איכא",

ובהמשך הגמ': "א"ר זירא אנא אכלי בסוכה וחדי בחופה .. ת"ר חתן והשושבינין וכל בני החופה פטורין מן התפלה ומן התפילין וחייבין בק"ש". ופרש"י: "פטורין מן התפלה דבעי כונה ומן התפילין משום דשכיחא שכרות וקלות ראש, וחייבין בקרית שמע דמצות כונתה אינה אלא פסוק ראשון ויכולין ליישב דעתן שעה קטנה כדי לקרות פסוק ראשון .. משום רבי שילא אמרו חתן פטור והשושבינין וכל בני החופה חייבין", ופרש"י שם: "ולית לי להן להני תנא העוסק במצוה פטור מן המצוה. והכונה לגבי ק"ש".

ועיי"ש בתוס' ד"ה שכל מחלוקתם בענין ק"ש האם חייב החתן או לא אבל לגבי סוכה חייבין משום דלית ליה העוסק במצוה פטור מן המצוה.

ד. והנה הרא"ש בסי' ח' כתב יש פוסקין כרבי זירא כלומר שחייב בסוכה חתן וכל השושבינין וכל בני החופה ומביאין ראיה מן הירושלמי שר' יצחק בר מורין שהיה שושבינין ונשאל לר"א ואמר לו לישב בסוכה, וכן ר' מונא היה שושבינן דרב יעקב ושאל לרבי ואמר לו לשבת, אבל רב אלפס הביא דברי ר' אבא שחתן וכל שושבינין פטורין מן הסוכה.

וממשיך הרא"ש ומביא שיטת רבי שילא שחתן וכל שושבינין וכל בני החופה פטורין מן התפלה ומן התפילין וחייבין בק"ש. ומשום רבי שילא אמרו שהחתן פטור והשושבינין וכל בני החופה חייבין, וממשיך שגם רבי שילא חולק רק גבי ק"ש אבל גבי תפלה ותפילין מודה דפטורין, אבל לא משום דעסיקי במצות דא"כ אפילו מק"ש נמי נפטרו אלא ודאי לא מיקרי עוסקין במצוה. [לא שסוברים כמו שרש"י ותוס' מפרשים שאין סוברים שהעוסק המצוה פטור מן המצוה אלא שלא נקראין עוסקין במצוה]. והא דפטירי מן התפלה (לפי שמתוך שמחתן אי אפשר להם לכוין להתפלל) והא דפטירי מסוכה משום דאי לא חדי בהדי חתן מצטערין הוי.

וא"כ רואים שיטה חדשה שכל הפטור של חתן ושושבינין משום מצטערין ומצטערין פטורים מן הסוכה.

ועיין בקרבן נתנאל על הרא"ש אות ח' שמביא שלפי תוס' והרא"ש רבי שילא גם סובר שעוסק במצוה פטור מן המצוה ולכן החתן פטור מן הסוכה דבעי למיחדי במצוה ומש"ה בני החופה נמי פטירי דאי לא חדי בהדי חתן מצטערין.

ועיין במהרש"א על דברי התוס' (כ"ו, א) תוס' הראשון שסוברים שלית ליה עוסק במצוה פטור מן המצוה.

ועיין גם בר"ן שם שמסביר את דברי רבי שילא, בסוף א"כ דחתן ובני החופה בת נשואין ובעילה לא מיקרי עוסקין במצוה והאי דפטירי מסוכה משום דמצטערין היו כל היכא דלא חדו בהדי חתן כל ז' ומש"ה חיייבין בכל שאר המצוות חוץ מן התפלה והתפילין דאיכא שכרות.

ונראה שזה היה דעת רב אלפסי שהביאה בהלכות אלו, שאילו לדברי רש"י דלא כהלכתא היא.

וכן כתב בעל המאור שם וז"ל וכן מן הסוכה כולן פטורין כל ז' משום דכתיב תשבו כעין תדורו.

ה. וא"כ רואים שיש כאן כמה שיטות שיטת רש"י ותוס' אליבא דהמהרש"א שרבי שילא לא סובר עוסק במצוה פטור מן המצוה בכלל, ולכן חייבין בסוכה ושיטת הרא"ש והר"ן ובעל המאור שבסוכה פטורין גם החתן וכל השושבינין וכל בני החופה מטעם דמצטער וזה מטעם חשבו כעין תדורו כמ"ש בעל המאור.

ושיטת הקרבן נתנאל שאליבא דהתוס' החתן פטור משום דעוסק במצוה ושאר השושבינין ובני החופה פטורין משום דמצטער. וגם על הרמב"ם פ"ו מהל' סוכה הלכה ג' כתב ברמב"ם (הוצאת פרנקל) שהאמרי בינה סימן י"ג ריש סימן ג' כתב שהפטור בחתן וכל שושבינין וכל בני החופה משום דתשבו כעין תדורו.

והנה הטור כתב בסי' תרמ "וחתן - כתב הרמב"ם שהוא פטור כל הז' הוא ושושבינין וכל בני החופה וא"א הרא"ש ז"ל כתב דשושבינין לא מיקרי עוסקים במצוה וחייבין בכל המצות חוץ מן התפלה ותפילין וחתן אעפ"י שפטור מכל חייב בסוכה שאפשר לו לשמוח בסוכה".

ועיין בב"י שם בד"ה חתן: על המקום שמקשה על הטור אבל הוא בעצמו לא מסיק מה הטעם שפטור מן הסוכה חתן וכל שושבינין וכל בני החופה האם שמצטער מצד תשבו כעין תדורו או מטעם עוסק במצוה. ומזה שמסיק בסוף בשם המהר"י קולון בשורש הע"ט על ברית מילה שאירע בתוך חג הסוכות יש שהיו רוצין לדמות האכילה שעושה מפירות אצל היולדת לסעודת חתן שהותרה חוץ לסוכה, לע"ד אין לדמותו וראה אני דעת האומר דשאני התם שהיא מצוה גדולה לשמח חתן וכלה ונקראת סעודת מצוה בכ"מ, אבל הכא אינו אלא מנהג בעלמא עכ"ל וא"כ רואים מהב"י שכל הפטור בחתן וכל שושבינין וכל בני החופה הוא מצד דהוי מצוה גדולה פירוש מטעם העוסק במצוה פטור מן המצוה.

והנה בשו"ע בסי' תרמ הביא המחבר שחתן ושושבינין וכל בני החופה פטורין מן הסוכה כל שבעת ימי המשתה, והרמ"א מוסיף וסעודת ברית מילה וכן הסעודה שאוכלין אצל היולדת חייבין בסוכה והמ"א ס"ק י"ג "ול"ד לסעודת חתן שהיא מצוה גדולה לשמח חתן וכלה ונקראת סעודת מצוה בכל מקום, אבל הכא אינו אלא מנהג בעלמא" עכ"ל. ומהרי"ק פירש שאעפ"י שצר להם המקום לשבת שם וא"א להם לשמוח שם כ"כ מ"מ חייבין בסוכה אע"ג דסעודת מצוה היא כמ"ש ביו"ד סימן רסה סי"ב מ"מ אינו מצוה דלא מצינן בגמ' בהדיא כמו סעודת נשואין דאיתא בפ"ג דפסחים בהדיא ע"ש וא"כ די להן בי' אנשים.

וא"כ רואים כאן מפורש מהמ"א שהא דפטורים בחתן וכל שושבינין וכל בני החופה הוא מטעם דעוסקין במצוה משום דסעודת שבע ברכות הוי מצוה גדולה ונקרא שעוסקין במצוה משא"כ בסעודת ברית מילה אבל לא מטעם דמצטער.

ו. ואפשר לומר בדרך אפשר שלכן האדה"ז הכניס את ההלכה של חתן וכל שושבינין וכל בני החופה שפטורין מן הסוכה בסימן תרלט סעיף יו"ד ולא בסימן תר"מ היות ושיטת האדה"ז שכל הפטור מן הסוכה הוא מצד תשבו כעין תדורו כמ"ש בעל המאור שהבאנו לעיל וזה בא בהמשך לסעיף ח' וט' שכתב שבקור לא יושנים בסוכה מצד שקשה להכין כרים וכסתות מצד שאין מקום בסוכה ויצטרכו כל לילה להוציא ולהכניס ולכן פטור משום דלא הוי כעין תדורו והוי מצטער ואינו יכול לקיים את התשבו כעין תדורו.

ועל זה ממשיך בסעיף יוד שגם חתן וכל שושבינין וכל בני החופה פטורים מסוכה, שזה גם הטעם מצד שאי אפשר לשמוח ולאכול כראוי בתוך הסוכה עם החתן וללכת לאכול במקום אחר ולבוא לשמח החתן בביתו זה אינו כעין תדורו על דרך להביא כרים וכסתות בקור וגם החתן עצמו יכול להיות שפטור מטעם עוסק במצוה כמ"ש בסעיף ט' לגבי נשוי שצריך לישון עם אשתו ואינו יכול בסוכה כמו כן גבי חתן שצריך לשמח גם באוכל ולכן לא יכול ללכת לאכול בסוכה, ואפשר לומר גם שבחתן עצמו קשה לו ללכת לאכול ולחזור ולשמח אשתו וא"כ פטור מסוכה גם מצד תשבו כעין תדורו.

ולכן מובא דין זה בסימן תרלט ששם מובא הכותרת "דיני ישיבת סוכה" באיזה אופן צריך לשבת בסוכה ובאופן כזה אינו תשבו כעין תדורו כמו בקור וכמו בחתן ולכן כולם פטורים גם החתן וגם השושבינין וגם כל בני החופה, אבל סעודת ברית מילה מביא אדה"ז בסימן תרמ שכותרתו "מי הם הפטורים מסוכה" ובסימן תר"מ מדובר שפטורין מסוכה גם מצטער וגם עוסק במצוה [מצטער ממש ולא מצד שאינו יכול לבוא ולהביא כרים וכסתות או לאכול בסוכה ולשמח בבית את החתן] מביא הדין שסעודת ברית מילה חייב בסוכה שאינו שייך מצטער ותשבו עין תדורו, מצד שאין ענין לשמח את בעל הברית, שאם היה ענין לשמח, היה נקרא מצטער כמו בחתן, אלא כל המצוה היא להשתתף בסעודה מצוה, ועל זה אומרים שסעודת ברית מילה היא לא כ"כ מצוה חשובה שנאמר עליו שזה עוסק במצוה פטור מן המצוה, ולכן פטורים מו הסוכה.

וגם מצד מצטער לא שייך כי מי אומר שצריך ללכת לאכול, כי זה רק מצד השתתפות בסעודת מצוה, ואם רוצה או שיאכל בדוחק כדי לקיים המצוה של סעודת ברית מילה או שלא יאכל, משא"כ בסעודת חתן וכלה שיש מצוה לשמח החתן והכלה וא"א לשמח החתן והכלה וגם ללכת לאכול בסוכה כי זה על דרך כמו בקור, כי אין זה תשבו כעין תדורו והוי מצטער, ולכן הובא דין זה של ברית מילה בסימן תר"מ שכותרתו "מי הם הפטורים מישיבת סוכה".

ז. ועיין בפסקי תשובות שמביא מערוך השלחן בסימן תרמ שגם בסעודת ברית מילה, הוי כמו הולכי דרכים שפטורין מן הסוכה מצד שגם בבית היו נשארים לישון בדרך ולא בבית, ולכן גם פטורין מן הסוכה, כמבואר להלן בסימן תר"מ וכתב הערוך השולחן שגם בסעודת ברית מילה הוי אותו דין.

אבל פשוט שאפשר לחלק שבהולכי דרכים גם בבית היה עוזב את ביתו והלוך בדרכים ויושן בדרכים, אבל בסעודת ברית מילה הוא רוצה כדי לקיים מצות סעודת ברית מילה לעצמו לאכול חוץ לסוכה

ועל זה אומרים שסעודת ברית מילה היא לא מצוה חשובה שנאמר עליו העוסק במצוה פטור מן המצוה, אבל בסעודת חתן וכלה העיקר מצד שגם בביתו הולך ועוזב את ביתו לשמח החתן והכלה וממילא גם אוכל אתם וללכת לשמח את החתן והכלה ולאכול בסוכה זה אינו כעין תדורו.

והעיקר שכל מטרתו לשמח אחר החתן, ולהיות אתו משא"כ בסעודת ברית מילה כל מטרתו כדי לקיים את מצות סעודת ברית מילה לעצמו, וזה לא כ"כ חשוב שיבטל מצות סוכה מצד עוסק במצוה. ולכן או שידחיק עצמו לאכול בסוכה, כמו שמביא אדה"ז בסעיף קודם סעיף י"ג סי' תרמ גבי אבל שצריך לדחוק עצמו לכן ג"כ בסעודת ברית מילה שידחיק עצמו, וזוהי גם הסיבה שמביא הלכה זו שגם בסעודת ברית מילה צריך סעודת ברית מילה אחר דין של אבל, שצריך לדחוק עצמו כמו באבל.

ח. ועפי"ז יובן שהאדה"ז לשיטתו דהנה בסי' לח בהל' תפילין סעיף ו' כתב האדה"ז חתן ושושבינין וכל בני החופה בשעת המשתה פטורין מפני שמצוי בהן שכרות וקלות ראש, ואעפ"י שחייבין בקריאת שמע קורין קרית שמע בלי תפילין, וכן פטורין מן התפלה לפי שמתוך שמחת לבם לא יוכלו לכוין ולבסוף הסעיף מביא ויש אומרים שחתן וכל שושבינין וכל בני החופה העוסקין במשתה נקראין עוסקים במצוה לענין שפטורין משאר מצוות לכן הם פטורים ג"כ מקרית שמע ואצ"ל מן התפלה ומן התפילין, אפילו בזמן הזה. ומוסיף והמיקל בסברא זו לא הפסיק אע"פ שנוהגין כסברא ראשונה,

והנה דעה זו שהמיקל לא הפסיד הובא במ"א שם בס"ק ז'.

וא"כ אנו רואים ששיטת האדה"ז בעיקר שחתן ושושבינין וכל בני החופה אינן נקראין עוסק במצוה וא"כ ע"כ צ"ל שמה שפטור מסוכה הוא מצד תשבו כעין תדורו ולכן הביא בפשטות בסימן תרלט שכותרתו דיני מצות ישיבת סוכה שפטורין לכו"ע מצד תשבו כעין תדורו.

אבל המ"א לשיטתו שסובר שהפטור הוא עוסק במצוה כאן גבי תפילין בסימן לח וכך הוא להלכה.

ולכן בשו"ע הובא הדין של חתן וכל שושבינין וכל בני החופה בסימן תר"מ שכותרתו בדיני מי הם הפטורים מישיבת סוכה שזה מצד עוסק במצוה.

ט. והנה לפי שיטת האדה"ז יובנו כמה דברים.

א) דהנה המ"ב בסימן תרמ ס"ק ל"ח שם כתב בשם הא"ר וכן להלכה חתן וכל שושבינין וכל בני החופה לא יברכו לשבת בסוכה מצד ספק, וכל זה אפשר לומר רק אם הפטור מצד עוסק במצוה, שעל זה יש מחלוקת אבל אם הפטור מצד מצטער ועל זה אין מחלוקת אז לכאורה פטור לגמרי ואם כמו שכתב בהמשך אדה"ז שבזמנינו שעושין ד' מחיצות אז אינו מצטער ממילא חייב, ולהעיר שהמ"ב אינו מביא הלכה זו. [והגם שמקורו של האדה"ז הוא מהמ"א אפשר לומר דגם בד' מחיצות אינו נקרא עוסק במצוה שגם החתן יכול לשבת שם וממילא אינו נקרא גם עוסק במצוה גם לשיטת המ"א.

ב) וכן שיטת האדה"ז שבסעודת ברית מילה מצד שזה לא מצוה חשובה אין אומרים עוסק במצוה פטור מן המצוה ואין שם גם מצטער כי אף אחד אינו מחייב אותו לאכול ולהצטער והאדה"ז גם אינו מביא שאם יהיה פחות מעשרה שיכולים לשבת בסוכה, שמותר לאכול בבית כדי שהיו עשרה ולאפוקי מהמ"ב בביאור הלכה שמביא בשם האשל אברהם ס"ק י"ב שאם יש פחות מעשרה מותר לאכול חוץ לסוכה הגם שהאשל אברהם פסק לא להקל.

אבל משיטת האדה"ז רואים שזה לא משנה גם אם ישארו פחות מעשרה היות ואינו מצוה חשובה ואינו נקרא עוסק במצוה ואם אינו רוצה לדחוק עצמו אינו חייב לאכול ועדיין צ"ע.