בסי' תרמח סקכ"ב כותב אדמה"ז "....אין החזזית פוסל אא"כ יש בו ב' אבעבועות לא פחות ... והוא שיהיו נראין לעין כשאוחזו בידו, ולא שיהא צריך להשים עין עיונו עליהם עד שיראם. וכן כל שינוי מראה אינו פוסל אא"כ נראה לרוב בני אדם בהשקפה ראשונה".

והוא מהמג"א שם סקט"ז פוסל חזזית "כמין ב' אבעבועות לפחות והוא שיהיו נראים לעין כשאוחזו [מבי"ט ח"ב סי' מט]. וכן כ' בסקי"ח שינוי מראה "דוקא כשנראה להדיא לרוב בנ"א [מבי"ט ח"ג סי' מ"ט]"1.

המבי"ט כותב: "...חזזית זה שהוא מצוי באתרוגים שלנו אינו נקרא כל שהוא אלא כשנראה לכל אדם שאינו הדר אבל באתרוגים שלנו שרוב אלו שאנו קוראים חזזית אינם נראים לעין מחמת דקותם וצריך להסתכל בהם הרבה כדי שיהיה נרגש בראיה שאדם אחד רואה כולו הדר בלי שום רושם ואדם אחר שיש לו ראיה זכה יותר רואהו "אינו נקרא זה כל שהוא" והדר נקרא למי שהוא בידו, כי מראיית עיניו עד ידו אינו נראה אלא כשמסתכל בו הרבה, וכ"ש אחרים שרואים אותו אפי' הם אצלו שאינם מרגישים בו כי אם בהסתכלות טוב ונקרא הדר...".

והנה הרעק"א בתשובות סו"ס דרוש וחידוש כותב שדברים אלו הוא רק לגבי פסולים מחסרון "הדר" חזזית, שינוי מראה יבש, שכל שאין רואין החסרון בראיה רגילה הרי הוא עדיין "הדר", משא"כ בדברים שהם חסרון לקיחה תמה אפי' שרואים החסרון לאחר עיון הרי"ז פוסל.

ולכן רוצה לומר ש"נחלקה התיומת" שהפסול הוא מטעם חסר יש לומר דכל שנחלקה ממש ונראה בשימת עין בדיוק פסול דלא מיקרי תמה2.

ובאמת נראה כמעט בהדיא כן בדברי הלבוש תרמ"ט ס"ה "...דהא דחסר פסול ביום א' לאו משום שאינו הדר פסלינן ליה דהא אם חסר אפי' כל שהוא פסלינן ליה אע"ג שאין החסרון ניכר ועדיין הדר הוא אלא משום דכתיב ולקחתם שפירושו שתהא לקיחה תמה בלא שום חסרון כלל פסלינן ליה מדלא כתיב ולקחתם...".

וכן נראה לכאו' מעצם דברי המבי"ט המג"א, ואדמה"ז שכתבו דבריהם דוקא לענין שינוי מראה וחזזית ולא בשאר פסולים3 4.

אבל יש להעיר מדברי אדמה"ז סי' תרמ"ה ס"י "...ואם היה כפול מתחילת ברייתו ואח"כ נחלק לשנים בכל ארכו...פסול ופסולים אלו שבעלה העליון אינו משום הידור הלולב אלא משום שנאמר ולקחתם ודרשו חכמים לקיחה תמה ושלימה וזה העלה שהוא עיקר הלולב שהאדם רואה אותו בתחילת השקפתו, ודרכו להיות כפול בכל הלולבין ואם הוא חלוק לשנים הרי ניכר ונראה שאינו תם ושלם במקום הסדק".

ובהי"ב כ' "ואם נסדקה השדרה תחת עלה זה העליון דהיינו ממקום שעליה יוצאים ולמטה אם נתרחקו ב' צידי הסדק זה מזה עד שיראו כשנים פסול לפי שחסרונו נראה וניכר שאינו תם ושלם".

וא"כ נראה שאדמה"ז לומד שהענין ד"היכר" החלוק לשנים הוא מה שפוסל ופוגם גם ב"לקיחה תמה", שהרי נחלקה תיומת פסול משום שחסר בלקיחה תמה וגם בזה כתב אדמה"ז בהסברת הפסול ש"הרי ניכר ונראה שאינו תם ושלם". והוא לכאו' דלא כדברי הרעק"א.

אבל אולי אפשר לומר בדברי אדמה"ז: שתלוי בכל ענין וענין לפי עניינו: לא שהפסול דהדר בעצם תלוי אם ניכר היפך ההידור, וגם אין הפסול דחסר פוסלו בעצם גם אם אינו ניכר, אלא תלוי לפי ענין דבר הנפסל משום הדור או חסר: אם הפסול תלוי במראהו אז צריך להיות הפסול ניכר ונראה (שלכן בחזזית ושינוי מראה תלוי אם נראה בהשקפה לראשונה לרוב בנ"א כו')5.

ואולי י"ל כן גם בענין דלקיחה תמה דהגם דהפסול ב"ניקב וחסר ונסדק" בכללות הוא "לפי שאינו תם ושלם והתורה אמרה ולקחתם ודרשו חכמים לקיחה תמה ושלימה" (ל' אדמה"ז תרמ"ח סי"ד), מ"מ יש ב' אופנים בפסול זה : דאמנם אם החסרון בזה נובע מהענין דחסר וחסרון בפועל, אין זה נוגע אם זה ניכר או לא. משא"כ אם החסרון הוא ב"לקיחה תמה" הוא (לא מה שחסר בפועל, אלא) מה ש"אינו שלם ותם" א"כ הרי זה תלוי במה ש"ניכר ונראה" ואז צריך להיות נראה בהשקפה ראשונה לרוב בנ"א בלי עיון רב כו'.

ולכן: בניקב וחסר ואפי' נסדק באתרוג הרי"ז חסרון בפועל ואינו תלוי אם "נראה בהשקפה ראשונה לרוב בנ"א". משא"כ פסול דנחלקה התיומת בהלולב (ונסדקה בשדרה למטה ממקום שעליה יוצאים) אינו חסרון בפועל, אלא שאינו כדרך כל הלולבין שאין "חלוקה" בעלה האמצעית ולכן הרי"ז תלוי אם "נראה וניכר" שאינו תם ושלם.

בסגנון אחר: אם החסרון בלקיחה תמה הוא חסרון חיובי שיש חסרון חיובי דחסר (ובמילא אינו תמה) אז זה פסול גם אם החסרון הוא דוקא ע"י עיון ולכן בניקב, חסר ואפי' נסדק האתרוג הרי שם עניינו הוא חסרון חיובי שלכן פוסל גם אם אינו ניכר ונראה. אבל אם החסרון הוא (לא חסרון חיובי, אלא) שאין בו שלימות החיובי ויש בו העדר שלימות זה הרי"ז תלוי אם ניכר ונראה שחסר בו שלימותו. ולכן אם פסולו הוא משום דחסר בלקיחה תמה ע"י העדר השלימות ד"תם ושלם", בזה שחלוק העלה העליון שבלולב, א"כ פסולו תלוי אם נראה שאינו שלם. אבל בחסר שיש בו חסרון חיובי שחסר א"כ אינו תלוי ב"ניכר" הפסול אלא גם אם הוא ע"י עיון פסול הוא6.

והנה עפי"ז יש להוסיף ביאור בדברי אדמה"ז בניטל הפיטם שכ' בסי' תרמ"ח י"ז "...אפי' לא ניטל כל עובי הפטמא אלא מקצת העובי נשאר מחובר לאתרוג ומקצת העובי ניטל לגמרי מן האתרוג בענין שנשאר משהו באתרוג מגולה במקום שהיה מכוסה בעובי מקצת הפיטמא שניטלה ה"ז פסול לפי שפטמא זו נחשבת מגוף האתרוג וכיון שהיא חסרה ה"ז אתרוג חסר אע"פ שי"א שאין חסרון פוסל אא"כ יש בו כאיסר...מ"מ כיון שהפטמא היא בגובה האתרוג על ראשו והחסרון ניכר בה יותר לפיכך החמירו בה שאפי' חסרון כל שהו שבה פוסל לפי שעיקר הידורו של אתרוג תלוי בראשו שהאדם רואה אותו בתחילת השקפתו ואם נחסר שם כל שהוא אינו הידור...".

והיינו שמחדש: דבחסר בראש האתרוג יש ב' פסולים: א) משום חסר ובזה ישנו ב' דיעות, ושיטה א' היא שצריך שיעור כאיסר לפסול משום חסר. ב) משום הדר דכיון דעיקר הידור האתרוג תלוי בראש הרי שם אם חסר בו משהו הרי זה חסרון בהידור7 8.

וממשיך בהלכה שם: דאם לא ניטל כלום מעובי הפיטם במקום חיבורה להאתרוג ואפי' נטלה כל הפיטמא ולא נשאר ממנה רק גובה משהו בענין בענין שמקצת ראש האתרוג הוא מכוסה בעובי פיטמא משהו זו שנשתייר כמו שהיה מכוסה בתחילה כשהפיטמא היתה שלימה ה"ז כשר דכיון שמקצת ראש הוא מכוסה כמו שהיה מתחילה אין זה חסרון. וי"ח ע"ז ואומרים דאפי' לא ניטלה רק השושנתא עלינוה וכל הפיטמא קיימת ה"ז פסול שאינו הידור אא"כ הוא שלם לגמרי בראשו...".

דנראה ביאור ב' השיטות והדיעות בלשונו הזהב דאדמה"ז: בהגדרת חסרון ההידור כשניטל מחלק הפיטם או האפי' השושנתא: אם הוא חסר בהדר רק כשיש חסרון חיובי שנראה חסר שם ולכן אם נשאר מכוסה במקום חיבורו להאתרוג "אין זה חסרון" חיובי ולכן אינו חסר גם בההידור שבדבר. אבל היש חולקים סוברים: שחסרון ד"הידור" בזה הוא (לא רק כשיש חסרון חיובי, אלא גם) כשאינו שלם לגמרי בראשו שגם בזה הרי"ז חסר בהידור הדבר ולכן גם בנטיל משושנתא (הגם שאין זה חסרון חיובי, מ"מ) הרי"ז חסרון והעדר שלימות של האתרוג.

ולפי הנ"ל יצא: דגם לשיטה הב' (דגם כשניטל רק השושנתא פסול הוא מהעדר השלימות והרי"ז חסר בההידור") הוא פסול רק כשניטל כולה באופן ש"נראה בהשקפה ראשונה" לרוב בני אדם (אבל אם לא ניטל רק חלק ממנה באופן שאינו נראה חסר בהשקפה ראשונה אינו פוסל שכנ"ל כשחסר מצד העדר השלימות הוא רק כשחסר באופן שנראה העדר השלימות מיד בהשקפה ראשונה לרוב בני אדם).