*בגליון תתפו (ע' 133) הרב רייצעס כתב לומר רעיון יפה והוא שג' ברכות מהווה תחליף למצב של בתוך הסעודה, ועל זה (בגליון תתפז ע' 64) קראו תגר הת' ממ"ה לאמר, דהיה לו לאדמוה"ז לכתוב הפתרון דג' ברכות בפירוש ואנא ידענא שאפשר גם ליטול ידים משא"כ איפכא, עוד כתב שהיה לו להביא כל הפתרונות כדרכו.

ואפשר לומר: בסע' י"א שהמדובר על סוגיית האורז, נמצאו שני פתרונות, שיאכל בתוך הסעודה או שיברך שהכל (אם הוא לא ירא שמים).

עכשיו יש עוד פתרון, אך הוא לא פותר את הבעי' שבאורז. כלומר, שיש בכלל בעיה בכל דבר שמסתפק בברכתו וגם אינו רוצה ליטול ידים, שאז ע"י ג' ברכות ג"כ אפשר להגיע למצב של בתוך הסעודה, אך זה לא פתרון להבעי' שבהאורז, זהו פתרון לכל ספק ברכה, כמו שכתב בסעיף י"ט. ובמילא אין שום הגיון שאדמוה"ז יכתוב זאת בסעיף י"א בסוגיית האורז, והמבין יבין.

אך באמת יש לומר שגם ברכת שהכל שייך לירא שמים, כך כתב הרב גרין בספרו (פרק א' הלכה י"א הע' 3), וכן שמעתי מר"י חובבי תורה הרה"ג ר' זושא וינער שליט"א שכך קבע הרה"ג ר' זלמן שמעון דווארקין ע"ה1, אם כן, מובן גודל האי הנחיצות להביא את פיתרון הג' ברכות בו בזמן שיכול לברך שהכול2 ולצאת ידי חובה גם לירא שמים3.

*) בגליון העבר נפלו הרבה טעויות במה שנדפס, ועם הכותב והקוראים הסליחה. - המערכת .

1) וכשדברתי על הענין עם הרב, יצא להוכיח יפה לומר שגם שהכל שייך לירא שמים, דאל"כ למה בסעיף ד' כשרבינו כותב את הכלל לדבר שמסתפק שמברך שהכל הי' לכתוב כמו שכתב באורז, שירא שמים יאכל בתוך הסעודה. ומזה שלא כתב משמע שגם שהכל שייך לירא שמים (אף שיש לדחות א. דוחק לומר שעיקר הדין וירא שמים כלולים בחד דינא ב. אמאי לא הביא בכל זאת הפתרון שיאכל בתוך הסעודה כמו שהביא באורז).

2) לפי"ז לא קשיא מה שהקשה הת' ממ"ב וז"ל "אם אפשר לו לתקוני ובאופן שלא בתוך הסעודה ממש, למה ליתן התר לעוותי, וכי כה קשה..." ולפי הנ"ל לתיקוני עביד ולא ח"ו איפכא.

3) אף שקשה א"כ למה לו לאכול בתוך הסעודה כשאפשר שהכול.