א. בפוסקים דנו האם מותר לפתוח או לסגור בשבת הגגון של עגלת ילדים המחובר לעגלה (ראה בפסקי תשובות סי' שטו ס"ו) והדיון הוא האם יש איסור עשיית אהל עראי בפתיחת הגגון דיש שכתבו דמותר כמו בכסא של פרקים המבואר בסי' שטו סעי' יג' וז"ל אדה"ז שם: "מפני שאינו דומה לעשיית אהל כיון שאינו עושה כלום שהרי עשויים ועומדים הם כבר הגג עם המחיצות מבע"י אלא שמותחן בשבת לישב עליהם".

וכמו"כ הגגון מחובר לעגלה ורק פותח וסוגר אותה ולא חשיב עשיית אהל.

ויש שכתבו לחלק דהתם בכסא של פרקים אין כוונתו לאהל, ואעפ"כ אם לא היה מחובר הגג למחיצות יש איסור לעשות גג עם מחיצות בשבת (רק ע"י שינוי מותר) ורק במחובר מותר (כמו כיסא של פרקים).

אבל היכי דכוונתו לאהל כמו בגגון שכוונתו להאהיל על התינוק אסור, וכן כתב בקצות השולחן סי' קכ סק"ח להחמיר בזה.

ב. אמנם המתירים הביאו ראי' להתיר מהא דמבואר בשו"ע או"ח סי' תרכו בהל' סוכה ס"ג ברמ"א דמותר לפתוח ולסגור הגגות העשויות מפני הגשמים אם יש להם צירים שסוגר ופותח בהן ואין בזה לא משום סתירה ובנין וכן פסק בשו"ע אדה"ז שם ס"כ "ואם יש לדלת זו צירים שסוגר ופותח בהם הרי היא כפתח גמור ומותר לסגרה ולפתחה בשבת ויו"ט ואין בזה משום איסור סתירה ובנין". וכמו"כ הגגון מחובר לעגלה ויש להתיר כמו פתיחת דלת של הגג המחובר לצירים.

ג. והנה בשיטת אדה"ז צריך בירור שהרי בשו"ע הל' שבת שם כתב בתחילת הסעיף כל גג עראי שאינו מתכוין בו לעשיית אהל לא אסרו לפורסו על המחיצות שמעמיד תחתיו בשבת, ובהמשך לזה כתב ההיתר דכסא של פרקים כיון שמחובר.

ומזה רצו הפוסקים לדייק ראה בשו"ת מנחת יצחק ח"י סי' כו שלדעת אדה"ז ההיתר הוא רק כשאין כוונתו להאהיל אבל בכוונתו להאהיל אסור (והא דמותר חופה משום דאי דעשוי' לכבוד ולא להאהיל) ולפי"ז צ"ע מדוע בהל' סוכה מותר לפתוח הגג המחובר לצירים הרי כוונתו שם לאהל.

ד. בטעם ההיתר דכסא של פרקים כתב בשו"ע אדה"ז שם: "מפני שאינו דומה לעשיית אהל כיון שאינו עושה כלום שהרי עשויים ועומדים הם כבר הגג עם המחיצות מבע"י אלא שמותחן בשבת לישב עליהם".

ומקורו ברש"י בשבת קלח, א ד"ה 'אבל מטה': דלא מידי עביד אלא ליתיבא בעלמא וברש"י שם ד"ה 'ואסלא': "דהא עביד וקאי".

ובשו"ת נובי' או"ח ס"ל כתב דעיקר ההיתר ברש"י הוא דליתובי עביד ומדייק מלשון רש"י שם: "ואע"ג דהשתא עביד אהל שרי דלא מידי עביד אלא ליתובא בעלמא" משמע דטעם ההיתר דעשיית האהל כאן הוא, משום דכוונתו אינה להאהיל אלא ליתובי ובאופן שכוונתו להאהיל אסור אפילו במחובר.

ה. אמנם בלשון אדה"ז מבואר להדיא דעיקר ההיתר הוא דאין כאן עשיית אהל שאינו עושה כלום שהרי עשוים ועומדים וכן מבואר ברש"י שם ד"ה 'ואסלא': "דהא עביד וקאי" ולפי"ז אפילו בכוונתו להאהיל מותר שהרי יסוד איסור דאהל אינו מחמת כוונתו להאהיל אלא משום שעושה אהל ודמי לבנין והיכי דאין עושה אהל ליכא שום איסור, אפילו בכוונתו להאהיל ולכן מותר בפתיחת הגג המחובר לצירים ולפי"ז לכאורה נמי מותר לפתוח הגגון דעגלה של ילדים.

ו. ומה שכתב אדה"ז בתחילת הסעי' "שאין מתכוין לעשיית אהל" יש לבאר בפשטות שזה בא בהמשך להמבואר קודם בסימן זה דביסוד האיסור דעשיית אהל, הרי יש בה חילוקים דאם כונתו להאהיל אסור לעשות גג אפילו בלא מחיצות, ואם אין כוונתו להאהיל אזי אסור רק כשעושה גג עם מחיצות בשבת (וע"י שינוי מותר) (ראה סעי' ט - יג) וע"ז כתב בסעי' יג, שמתי אסור רק כשאין כוונתו להאהיל ולעשות גג עם מחיצות רק כשאינו מחובר מע"ש הגג עם המחיצות אבל במחובר מותר, ולכך מותר לפתוח כסא של פרקים אף שנפתח גג עם מחיצות אבל ביסוד ההיתר כתב אדה"ז דאין כאן עשיית אהל וא"כ לפי"ז מותר גם בכוונתו להאהיל כמו לפתוח הגקגון של עגלת ילדים [ואפשר דההיתר לפתוח החופה בשבת שהובא באדה"ז שם אינו משום דעשוי' לכבוד אלא אפילו דכוונתו לאהל מ"מ מותר כיון שמחוברת כבר מבע"י עם המחיצות].