סדר מזמורי תפילות שחרית דשבת וחג

כתב רבינו אברהם בן נתן, ראב"ן הירחי, בספרו 'המנהיג' (מהדורת גאלדבערג עמ' י, א אות יט): "מנהג צרפת לומר ברוך שאמר בין בחול בין בשבת לפני כל המזמורים, וכן בדין שהיא ברכה דלפני פסוקי הזמירות ונשמת וישתבח ברכה לאחריהם . . ומנהג ספרד ופרובנצא להתחיל בשבת וי"ט אחרי הברכות והקרבנות לפני ברוך שאמר הזמירות של שבת...". ועד"ז כתב הטור (סי' רפא שם): "ונוהגין באשכנז לומר מיד ברוך שאמר אחר משנת איזהו מקומן, ואח"כ כל המזמורים שמוסיפין, ובטוליטולא אומרים המזמורים תחלה ואח"כ ברוך שאמר ואח"כ מזמור שיר ליום השבת. ויותר נכון מנהג אשכנז לומר כל המזמורים בין ברוך שאמר לישתבח כדי שיהא לכולם ברכה לפניהם וברכה לאחריהם". גם ב'סדר רב עמרם גאון' (מהדורת גולדשמידט עמ' סט לפי גירסת כי" ז) נאמר: "איזהו מקומן .. ויקרא אלו הזמירות שבת וימים טובים . . ברוך שאמר כמו שכתבנו..."[3].

וב'אבודרהם' (שחרית של שבת, עמ' קסד במהדורת ירושלים תשכ"ג) הביא את דברי אבן הירחי וכתב לבאר מנהג ספרד ופרובינציה: "...ועוד נראה לי טעם אחר[4] לפי שתקנת חכמים לקרות זמירות שבסוף תלים ולברך לפניהם ברוך שאמר ולאחריהם ברכת ישתבח, ואין להוסיף בנתיים מזמורים אחרים. ועתה שנהגו להוסיף מזמורים בשבת קבעו אותם קודם ברוך שאמר כדי להניח תקנת הראשונים כמו שהיתה".

והנה מדברי האבודרהם משמע שהטעם שאין להוסיף מזמורים אחרים בפסוקי דזמרה אינו אלא "כדי להניח תקנת הראשונים כמו שהיתה", ובהשקפה ראשונה היה מקום להעיר למה הוזקק לטעם זה, תיפוק ליה דהוה הפסק באמצע אמירת פסוקי דזמרה. אמנם נראה, דאי משום הא לא אריא, שהרי כבר כתבו הפוסקים (אדה"ז בסי' נא ס"ה [וראה שם ס"ג] ע"פ ה'בית יוסף' שם [ס"ב]): "מותר לענות אמן על כל הברכות מברוך שאמר עד ישתבח אפילו באמצע מזמור, ואצ"ל בין המזמורים לברכה שלפניהם או לאחריהם (לפי שאמן הוא ג"כ שבח וכעין זמרה [ועל כן] אינו חשוב הפסק בפסוקי דזמרה)", וא"כ נראה דהוא הדין והוא הטעם להוספת מזמורי שבח וזמרה, דאין בזה משום הפסק, וע"כ נימק האבודרהם את מנהג הספרדים בזה שאין לשנות התקנה הקדומה.

ובביאור מנהג צרפת שלא חששו לשינוי תקנת החכמים, נראה לומר, כי לדעתם כל הפסוקים והמזמורים שמוסיפים נכללים גם הם ב'פסוקי דזמרה' שתקנו החכמים, שהרי לא הקפידו בנוגע למספר מזמורי הזמרה שאומרים, ולכאורה על כגון דא נאמר כל המרבה הרי זה משובח. ועד"ז כתב בשו"ת 'אגרות משה' (או"ח ח"ב סי' טז): "כיון שהוא ג"כ משירי דוד התחילו הקדמונים לומר זה אחר הברכה משום שכל שירי דוד אם יאמרו אחר הברכה יהיה ג"כ מענין פסד"ז".

וכן משמע ממה שכתב הרמב"ם בהל' תפלה (פ"ז הי"ב): "ושבחו חכמים[5] הראשונים[6] למי שקורא זמירות מספר תלים בכל יום והן מתהלה לדוד עד סוף הספר. וכבר נהגו העם לקרות פסוקים לפניהם ולאחריהם[7]. ותקנו חכמים[8] ברכה לפני הזמירות והיא ברוך שאמר, וברכה לאחריהן והיא ישתבח"[9]. ומבואר בדבריו, דאף ששבחו חכמים מי שקורא מזמורים מסויימים בכל יום "והן מתהלה לדוד עד סוף הספר"[10], לא הגבילו את מנין המזמורים, ולא הקפידו שלא להוסיף עליהם, וע"כ שפיר "נהגו העם" להוסיף עוד פסוקים לפני ולאחרי המזמורים שתקנו חכמים, ומזמורים אלו מצטרפים לחטיבת פסוקי דזמרא שעליהם תקנו ברכות ברך שאמר וישתבח[11].

ולפי דבריו נראה דהוא הדין והוא הטעם שאין שום קפידא גם בהוספת מזמורים נוספים בשבתות ויו"ט, וכמנהג אשכנז, ודלא כמ"ש האבודרהם שבאם מוסיפים מזמורים מסויימים הרי משנים בזה "תקנת הראשונים". ולשיטת האבודרהם מבואר שחכמים אכן תקנו כמה ואיזה מזמורים יש לומר בפסוקי דזמרה, ועל כן יש מקום לדון בהוספה משום שינוי התקנה.

הפסק בהוספת מזמורים

גם בספר 'שער הכולל' נחית לסוגיא זו (אמנם לא הביא דברי ה'אבודרהם'), וכנראה רצה לדון בזה משום הפסק בפסוד"ז. בנוגע סדר התפילות של שבת כתב (פי"ט ס"א), דהנוסחאות תלויים בשתי הגירסאות שב'זוהר' (שמות קלז, ב) אודות מזמורי שבת, שיש גורסים: "ואתקינו חברייא שירותא דתושבחתי מאינון תושבחתן דדוד", וס"א גורסים: "ואתקינו אנשי כנסת הגדולה[12] סידורא דתשבחתא"[13], "וא"כ נראה שהאריז"ל קיים את הגירסא ואתקינו חברייא כו', דהיינו חכמי התלמוד שאחר כנה"ג ולא נתועדו ע"ז להוסיף על תקנות אנשי כנה"ג, ולכן אינם רק שירותא דתושבחתא היינו הקדמה לפסוד"ז ואין להפסיק בהם אחר ברוך שאמר. אבל לפי גרסת הספרים אחרים ואתקינו כנה"ג בסדורא דתושבחתא, וכיון שהכנה"ג תקנו אותם בסדר פסוד"ז א"כ מקום המזמורים הללו הם לאחר ברוך שאמר. אבל בזה הסדור [= שסידר אדמו"ר הזקן] המסודר ע"פ נוסח האריז"ל אסור לאמרם אחר ברוך שאמר".

ועד"ז כתב שם בתפילת שחרית דחול (פ"ה ס"ב): "הודו, מזמור שיר חנוכת, ה' מלך הושיענו נמצאים בכל הנוסחאות הישנות[14]. וכתוב בפע"ח (שער הקדישים פרק א' ובשער הזמירות) שצריך לאמרם קודם ברוך שאמר (ומסתמא לפי דעת האריז"ל קבעום בסדר התפלה לאחר אנשי כנה"ג, לכן אסור להפסיק בפסוקים אלו בין ברוך שאמר וישתבח שתקנו אנשי כנה"ג ברכה ראשונה ואחרונה על התשבחות של פסוד"ז...)". ושם (ס"א) כתב: "הודו לה' קראו בשמו .. כתוב בשער הכוונות [ענין תפלת השחר דרוש א - ח"א עמ' קז] אשר פסוקי אל נקמות קבעו כאן בסדר התפלה להעלות נצוצי קודש של עשרה הרוגי מלכות עיי"ש. ומזה ראיה ברורה אשר מן הודו עד ברוך שאמר לא נתקן ע"י [אנשי] כנסת הגדולה שהיו זמן רב קודם עשרה הרוגי מלכות שהיו מחכמי הש"ס, א"כ אין להפסיק בהם אחר ברוך שאמר שתקנו אנשי כנה"ג ברכה לפני פסוד"ז...".

מדברי ה'שער הכולל' למדים אנו טעם חדש למנהג אשכנז. לדידיה, זה שיכולים להוסיף המזמורים דשבת בתוך פסוקי דזמרה לפי מנהג אשכנז, הרי זה מפני שהמזמורים הנוספים הם חלק מעצם החפצא דפסוקי דזמרה דשבתות ויו"ט שתקנו חז"ל, ואם ישמיטם לא קיים תקנת חכמים בשלימותה. ולפי דבריו נמצא שגם ראשוני אשכנז יודו ויסכימו שבאם יבא מישהו וירצה להוסיף מדנפשיה באמצע פסוד"ז פסוקים או מזמורים שלא נתקנו ע"י אנשי כנה"ג, שאסור לו לעשות כן, כי "אין להפסיק בהם אחר ברוך שאמר שתקנו אנשי כנה"ג ברכה לפני פסוד"ז". אמנם לפי דרכינו לעיל ע"פ האבודרהם, ס"ל לראשוני אשכנז שמעולם לא היה ציור מוגבל, רשימת מזמורים בכמות או בתוכן שצריכים לומר, לא בימות החול ולא בש"ק ויו"ט, ותקנת חכמים היתה לומר פסוקים ומזמורים של זמרה, ואחד המרבה ואחד הממעיט, ועל כן ישנה אפשרות להוסיף מזמורים.

והארכתי בזה במקו"א בענינים המסתעפים מכל זה אליבא דהלכתא ואכמ"ל.

מי תיקן פסוקי דזמרה והוספת המזמורים בשבת ויו"ט

אודות מה דמשמע מדברי ה'שער הכולל' ע"פ ה'זוהר' שלדעתו אמירת המזמורים שמוסיפים בשבת הוי תקנה שתקנו אנשי כנסת הגדולה או חכמי התלמוד.

לכאורה דבריו צ"ע שהרי מדברי הפוסקים משמע דס"ל דאינם אלא מנהג שנהגו העם, ותלוי ברצונו ו"אם רצה אינו אומרם כלל" (ראה 'מגן אברהם' סי' רפא סק"ג ושו"ע אדה"ז שם ס"ב וראה עוד 'בית יוסף' סוף סי' נ שהביא בזה עוד מנהגים שונים). ולולי דברי ה'שער הכולל' אולי היה אפ"ל שכוונת ה'זוהר' היא שמנהג אמירת פסוקים ומזמורים אלו מצטרפים לפסוקי דזמרא ונכללים בהם כאילו נתקנו ע"י אנשי כנסת הגדולה וחכמי התלמוד, וכנ"ל. אבל אין זה פשטות משמעות דברי ה'זוהר', וודאי שה'שער הכולל' סבר שהם כמשמעם. וראה עד"ז ב'תפארת צבי' על הזוהר (ח"ה עמ' קנד-קעא) באריכות ובבקיאות רבה.

ה'שער הכולל' בדבריו דלעיל לשיטתיה אזיל, דפשיטא ליה גם דאמירת פסוקי דזמרה היא מתקנת אנשי כנסת הגדולה, וכפי שמשמע מדבריו הנ"ל, וכ"כ שם פ"ו ס"ג: "ברוך שאמר. ותקנו אנשי כנה"ג ברכה לפניהם ולאחריהם ברוך שאמר וישתבח"; שם ס"א: "גם פסוקי יהי כבוד תקנו אנשי כנה"ג..."; שם ס"ח: "מה שמוסיפים הפסוקים אשרי קודם תהלה לדוד הוא תקון קדמון מאנשי כנה"ג...".

ויש לציין גם לשו"ת 'משכנות יעקב' (או"ח סי' סז) שדן ב"ברכת פסוקי דזמרה אם היא מתקנת אנשי כנה"ג", ומסיק ד"נראה ברור שהמה תקנת התנאים, ואפשר וקרוב [לומר] תקנת אנשי כנה"ג", והוכחות לקביעה זו הוא מביא מה'זוהר', ש"מפורש בפרשה תרומה ואתקינו אנשי כנסת הגדולה סידורי דתושבחן דדוד כו', וכ' בפרשה ויקהל ד' רט"ו ע"ב דפוס סלאוויטא תיקונא תניינא בתקונא דקיומא [ד]האי עלמא בעובדא דבראשית לברכא לקב"ה על כל עובדא ועובדא [באינון הללויה הללוהו כל ככבי אור הללוהו שמי השמים וגו'] לקיימא קיומא דהאי עלמא, ועל דא בברוך שאמר, ברוך ברוך על כלא כו', מבואר להדיא שהמה תיקון אנשי כנסת הגדולה לקיומו של עולם...". וראה שם שעפ"ז תמה על מה שנפסק בשו"ע (סי' נב ס"א) ש"באם כבר התחילו הצבור יוצר" אז ידלג על פסד"ז, "מנין לנו לבטלן לגמרי מפני תפילת צבור ולעקור תקנת אנשי כנסת הגדולה".

ושם (סי' סח) מוסיף להעתיק הנפסק בטור (סי' נא [ס"ה]) אודות ההפסק בפסוקי דזמרה, ד"לא עדיף מק"ש וברכותיה, הלכך בין המזמורים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם, ובאמצע המזמור שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד", וכ"ה בשו"ע שם. וכותב ה'משכנות יעקב': "וגם זו ראיה למ"ש למעלה בתשובה הקודמת שהפסד"ז המה תקנה קבועה מאנשי כנסת הגדולה, דלהכי מדמינן לה לק"ש וברכותיה, שאם היה תקנת האחרונים נראה דלא עדיפי מימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל דמותר להפסיק אפילו באמצע הפרק מפני הכבוד, כדאמרינן בש"ע [סי' תכב ס"ד] ובש"ס [ברכות יד, א] גבי הלל דר"ח אף לדעת הפוסקים דמברכינן עלי' .. ולמה החמירו בפסד"ז כמו בק"ש[15], אלא ודאי ס"ל לטור שהמה תקנות קבועות מימות אנשי כנה"ג...".

ושוב תמה על דברי ה'מגן אברהם' (סי' נא סק"ג) דמותר לענות אמן אמן אפילו באמצע ברכת ברוך שאמר, "כיון שלא הוזכרה בגמרא", ותמה ה'משכנות יעקב': "כבר כתבתי . . ראיות ברורות מש"ס וירושלמי ורמב"ם וזוה"ק והגאונים שהמה מיוסדים מאנשי כנה"ג". גם במקורות לשו"ע אדה"ז (סי' נא הערה צ) שנכתבו ע"י אדה"ז בעצמו, או ע"י אחיו ה'שארית יהודה'[16], תמה על דברי המג"א: "צ"ע הא עכ"פ היה מנהג פשוט גם בימיהם, כמבואר בספר הזהר פ' תרומה. וכן בטור בשם ס' היכלות דר"י כה"ג. וכן בתולעת יעקב בשם אור זרוע שתיקנוה אנשי כנסת הגדולה, והם תיקנו ג"כ כל הברכות". דברי ה'זוהר' הם אלו שהובאו כבר לעיל. ושוב מביא מש"כ הטור (ריש סי' נא) אודות ברכת ברוך שאמר ש"כתב בספר היכלות שיש בו פ"ז תיבות", והרי ספר זה מיוחס לרבי ישמעאל כהן גדול, הרי שברכה זו קדומה היא. וכל זה מוכיח שפסוקי דזמרה וברכת ברוך שאמר תקנת אנשי כנה"ג היא.

והנה כ"ק אדמו"ר זי"ע ('רשימות' חוברת קנח עמ' 10) ציין שכ"כ אדה"ז גם ב'לקוטי תורה' ע"ס שמות (פקודי ה, ג): "קודם ק"ש תקנו אנכה"ג פסוקי דזמרה". ועד"ז נמצא ב'לקוטי תורה' ע"ס במדבר (בהעלותך לב, ד): "תקנו לנו אנשי כנסת הגדולה התפלה עם פסוקי דזמרה, ומדאורייתא אין צריך כ"א ק"ש ומעט תפלה, כמו במקדש ראשון שלא היו מתפללין . . אבל אנשי כנסת הגדולה בתחלת בית שני ראו שנתמעט השכליים ונתקרבו הלבבות אל החומר לראות הגשם לבד, ע"כ תקנו להם התפלה וברכותי' שכולה ספורי שבחי אלהים פעמים הרבה שיגיע למדת היראה...". ועד"ז נמצא הרבה פעמים במאמרי אדמו"ר האמצעי, ראה הנסמן ב'תורת חיים' פקודי (תמה, א הערה 122)[17].

אמנם דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר, ב'לקוטי תורה' שם (חקת סא, ד-סב, א) ביאר אדה"ז את הענין בפרטיות, ואלו דבריו: "...שהרי בבית ראשון לא היו מתפללין כלל. גם בבית שני תקנו אנשי כנסת הגדולה תפלה קצרה .. בבית ראשון שלא היה רע הרבה לא היו צריכין לתפלה בהתלהבות . . אבל בבית שני התחילו לתקן התפלה והיתה קצרה לפי ערך הצטרכות האש ותערובת הרע שהיה בקרבם. ואנחנו צריכים להתפלל יותר ויותר בהתלהבות מאד...". ועד"ז נאמר ב'לקוטי תורה' ע"ס דברים (ואתחנן יב, ב-ג), וב'קונטרס אחרון' בתניא (קסב, ב): "בדורות הראשונים שהיו נשמות האלקית גדולי הערך, היה הבירור נעשה כרגע בק"ש לבד וברכות שלפניה ופסד"ז בקצרה וכו' וד"ל". וב'לקוטי תורה' ע"ס ויקרא (בחוקותי מז, ד) נאמר עוד: "פסוקי דזמרה (ש)הוא מלשון זמיר עריצים . . ולכן החיוב דפסוקי דזמרה לא נזכר במשנה רק [ברכות ק"ש] שתים לפניה כו', כי לא היה נצרך זה אצלם בכל יום כו'...". כ"ז נסמן ב'רשימות' שם עמ' 15, 19.

וביתר ביאור מבואר במאמרי אדה"ז (תקס"ו ח"א עמ' קפד): "ובזה יובן מה שאר"י יהא חלקי מגומרי ההלל בכל יום כו', דמשמע שלא הי' גומר פסוקי דזמרה בכל יום, וכן משמע במשנה שלא הזכיר הדין בפסוקי דזמרה אלא רק בברכות שלפני ק"ש כדתנן בשחר מברך שתים לפניה כו', כי התנאים צדיקי' גמורים היו . . וע"כ לא היו צריכים להאריך בפסוקי דזמרה כ"כ . . הם לא היו צריכים לזה כ"כ, אבל הנה אנחנו .. צריך להאריך יותר בפסד"ז...".

ולפי כ"ז צ"ל דשיטת אדה"ז בזה היא דלא כדעת ה'משכנות יעקב' וה'שער הכולל', אלא כעין תיווך של הדעות השונות שבזה, וס"ל דאכן "תקנו אנכה"ג פסוקי דזמרה", אמנם זו היתה רק תחילת התקנה, וכפי שכתב: "בבית שני התחילו לתקן התפלה והיתה קצרה", ואפילו בתקופת המשנה עדיין לא נשלמה התקנה, "כי התנאים צדיקי' גמורים היו . . וע"כ לא היו צריכים להאריך בפסוקי דזמרה כ"כ". ובשלב מאוחר יותר נשלמה התקנה, וכפי שכתב: "אבל הנה אנחנו . . צריך להאריך יותר בפסד"ז...".

ועפ"ז אולי יש לבאר דברי הרמב"ם שנעתקו לעיל: "ושבחו חכמים הראשונים למי שקורא זמירות מספר תלים בכל יום והן מתהלה לדוד עד סוף הספר . . ותקנו חכמים ברכה לפני הזמירות והיא ברוך שאמר, וברכה לאחריהן והיא ישתבח", וממה שכתב "שבחו חכמים" את אמירת פסוקי דזמרה - בניגוד ללשונו "תקנו חכמים" שכתב בקשר להברכות שעל הפסוקי דזמרה - משמע דס"ל להרמב"ם שמעולם לא קבעו חכמים חובה לקרות פסוקי דזמרה, וכל יסוד אמירתם הוא שבח ששיבחו חכמים, שהפליגו במעלת האומרים אותם.

והנה כבר הראו נו"כ הרמב"ם, רבנו מנוח וה'כסף משנה', את מקורו בגמרא שבת (קיח, ב) "אמר רבי יוסי, יהא חלקי מגומרי הלל בכל יום", ומפרש בגמרא שהכוונה לפסוקי דזמרא[18], ועפ"ז נראה שהרמב"ם דייק מזה שאמר רבי יוסי "יהא חלקי" שאין באמירתם חובה, וכעין שדייק גם אדה"ז[19].

והנה כתבו תלמידי רבינו יונה בחידושים למס' ברכות (כג, א מדפי הרי"ף): "שהגאונים תקנו לומר מתהלה לדוד עד כל הנשמה", וב'חדושי אנשי שם' בגליון שם העיר ע"ז: "מהגמ' נראה שקודם הגאונים נתקנה. תם בן יחייא"[20].

ובפירוש 'מגן האלף' לסדר רב עמרם השלם (ח"א פרק ט, סדר פסוקי דזמרה, הערה ב) ביאר: "ויש להסתפק בכוונתם, אם ר"ל שהגאונים תיקנו לומר תהלה לדוד .. ובזמן הגמרא לא היתה תקנה עדיין גם על תהלה לדוד .. או אפשר דהגאונים תקנו לומר כל החמשה מזמורים עד כל הנשמה, אבל תהלה לדוד עם הברכות כבר נתקנו מזמן התלמוד, וזה עיקר פסוד"ז שהזכירו במס' שבת. והנה הרב תם ן' יחיא .. הבין כוונתם כאופן הראשון שזכרנו, ולכן תמה עליהם .. אין ספק דמ"ש תר"י דהגאונים תקנו לומר מתהלה לדוד עד כל הנשמה .. שתקנו לומר כל ששת המזמורים עד סוף כל הנשמה, כדי לשלשולי הללויה בתר הללויה, כמו"ש הגאון לקמן אות י"א, אבל בזמן הגמרא לא אמרו רק תהלה לדוד עם ברכה תחלה וסוף. ואפשר עוד דבזמן הגמרא לא היו אומרים פסוד"ז בכל יום, ואמרוהו רק בשבתות ויו"ט . . ובזה מדוקדק לשון 'יהא חלקי' דאי ס"ד תקנה קדומה היתה לאומרה בכל יום, לא שייך לשון יהא חלקי הלא דינא הכי[21] .. בין כך וכך סרה נמי קו' הרב תם ן' יחיא...". וכל זה קרוב מאד לדברי אדה"ז[22].

[אמנם ה'משכנות יעקב' שם (סי' סז) לא ניחא ליה בדיוק זה בדברי רבי יוסי, וכפי שכתב: "ואף שר' יוסי אמר יהי חלקי מגומרי הלל בכל יום משמע שלא היו הכל זהירין בהן, הלא כמו כן אמ"ל [= אמרינן לעיל לפני זה] יהי חלקי מגומרי שלש סעודות, אף שהן חובה גמורה, רק לפי שאין הכל זהירין בהן ושכרן גדול מאד, וכן בזה לא היו הכל זהירין מתוך טרדתן לקרות כל פסוקי דזמרה קודם התפלה ושכר הזהיר בהן גדול לכן אמר כך". דבריו כאן מיוסדים ב'חידושי אגדות' מהרש"א, ומקור הסברא "שלא היו נזהרים משלש סעודות" צוין ב'מסורת הש"ס' מהתוס' בבכורות (ב, ב ד"ה שמא), וראה עוד פירושי 'עיון יעקב' ו'הרי"ף' שנדפסו ב'עין יעקב', ב'שפת אמת' שם וב'לקוטי שיחות' (חלק כא עמ' 87 ובהערות שם). ויל"ע האם לפי הרמב"ם ואדה"ז נוכל לפרש בכל הני "יהא חלקי" ע"ד שפירש לגבי פסוקי דזמרה, שאינם חיובים גמורים או שעדיין היה בתחילת התקנה ובזמניהם לא היו צריכים לזה בשלימות וכיו"ב.]

*) לזכות בני הת' מנחם מענדל בן בת-שבע ראכיל לרפואה שלימה בקרוב, בקשר ליום הולדתו הח"י ביום כ"ו סיון.

[3]) אמנם ב"התפילה האשכנזית הקדומה", ירושלים תשס"ד (עמ' 59) העיר ע"ז: "בסדור רב עמרם גאון אין הפרק נזכר אלא במקצת כתבי היד ואין ספק שהוא הוכנס לספר כתוספת חיצונית". ועפ"ז יש לתקן גם מה שציינו המו"ל בשו"ע אדה"ז (סי' נא ס"א) דלקמן בפנים: "ויש נוהגין לומר כל הפסוקים והמזמורים שמוסיפים קודם ברוך שאמר", ובהערה לא (במהדורת קה"ת החדשה) ציינו כמקור: "סדר רב עמרם (בתפלת שבת)". והנה בנוסף לזה שמקור זה ודאי לא היה לעיני אדה"ז, שהרי סדר רב עמרם לא נדפס עד שנת תרכ"ה, הרי אין זה הנוסח האמיתי בדברי סדר רב עמרם. וכמקור לדברי אדה"ז יש להפנות למנהג ספרד ופרובינציה המובא בראשונים שבפנים.

[4]) לפני זה כתב: "ויראה הטעם למנהגם, לפי שאין לברך עד שיתאספו כל הקהל הגדול ויצאו ידי חובתן בשמיעת הברכה ובעניית אמן, ולפי שאין הכל בקיאין בברכה אומרה ש"צ לבדו בקול רם. עד כאן". מלשונו משמע שכל זה הועתק מדברי אבן הירחי, אבל בספר 'המנהיג' לא מצאתי את זה.

[5]) בדפוסים אחרונים נאמר רק: "ושבחו חכמים", אבל כגירסא שבפנים כ"ה ברמב"ם מהדורת פרנקל, וכפי שציינו שם ב'ילקוט שינויי נוסחאות' הרי כ"ה הגירסא בכתבי-היד ובדפוסים הישנים, וכ"ה הגירסא גם ברמב"ם מהדורת מכון ממרא (ע"פ כת"י תימן). ולפלא שהר"י קאפח במהדורתו נמשך בזה אחרי הדפוסים האחרונים.

[6]) בקובץ 'הערות וביאורים' (גליון תתיא עמ' 71-72) כתב הרה"ת שמואל הלוי הבר: "הנה התואר 'חכמים' נמצא מאות פעמים בספר הרמב"ם, כמו 'אמרו חכמים', 'צוו חכמים', 'תיקנו חכמים' וכיו"ב, אך בקרוב ל-30 מקומות מוסיף 'חכמים הראשונים' .. ונראה לומר דבאופן כללי 'חכמים הראשונים' הם התנאים חכמי המשנה לעומת חכמי הגמרא, ואף דבתואר 'חכמים' סתם נכללים כולם - גם תנאים כדמוכח, אך נראה שכאשר משום איזו סיבה שהיא רוצה הרמב"ם להדגיש שמאמר זה הוא מהתנאים כותב עליהם 'חכמים הראשונים'...", ראה שם בארוכה. ודבריו מסתברים, והם נכונים גם בדברי הרמב"ם כאן, שהרי רבי יוסי שהוא זה ששיבח "למי שקורא זמירות" - מחכמי המשנה היה. אמנם ישנם גם יוצאים מן הכלל, ראה שם עמ' 77 וצ"ע. ועמד ע"ז גם הרב דרור פיקסלר ב'סיני', קט (תשנ"ב), עמ' נח הערה 11. וראה שם עמ' נח-צא שרצה להכניס בזה הסברה מחודשת, והרבה מחילוקיו דחוקים וגם הוא בעצמו הודה שלא הצליח למצוא קו המבריח מן הקצה אל הקצה. וראה עוד מאמרו של הרב אברהם קולדצקי ב'המעין', יט (תשל"ט) עמ' 39-41. תודתי נתונה להר"ח רפופורט שהפנני למאמרים אלו.

[7]) ראה גם ברמב"ם בנוסח התפלה שב'סדר תפילות כל השנה' (שבסוף ספר אהבה).

[8]) ב'מקורות וציונים' לרמב"ם הביאו מש"כ בסידור הר"ש מגרמייזא (עמ' עה): "תקינו רבנן סבוראי ברכה מקמי פסוקי ברוך שאמר", ואילו המאירי ב'בית הבחירה' למס' ברכות (פ"ה, עמ' 117 במהדורת ירושלים תש"כ) כתב: "ותקנו הגאונים לברך בהם לפניהם ולאחריהם". אמנם ישנה מסורה בנוגע לברכת 'ברוך שאמר' ש"תקנוהו אנשי כנסת הגדולה ע"י אגרת שנפלה מן השמים" (אדה"ז שם סי' נא ס"ב, ע"פ הט"ז שם סק"א, ו'פרי מגדים' מש"ז שם). וראה הנסמן ב'ספר המפתח' על הרמב"ם שם האם ברכת ברוך שאמר וישתבח היא תקנה קדומה מזמן אנשי כנסת הגדולה. וראה עוד בסוף מאמר זה בארוכה, האם אמירת פסוקי דזמרה היא מתקנת אנשי כנסת הגדולה.

[9]) ויעויין עוד ברמב"ם 'סדר תפילות כל השנה' שאפילו בנוגע לנשמת כתב: "בשבת נהגו כל העם להוסיף...".

[10] ולהעיר מפרש"י (שבת קיח, ב) : "פסוקי דזמרה. שני מזמורים של הילולים הללו את ה' מן השמים הללו אל בקדשו", וראה עוד ב'אגרות משה' שם, דלדעת הסמ"ג (עשין יט), המובא ב'מגן אברהם' (סי' נב בתחילתו), "רק שני אלו [המזמורים תהלה לדוד והללו בקדשו] הוא כחיוב מהגמ'...", ולפי זה אמירת כל המזמורים "מתהלה לדוד עד סוף הספר" ה"ה כבר הוספה על עיקר התקנה. ויש להאריך בזה.

[11]) בביאורו של הר"י קאפח לרמב"ם כאן (אות לד) ראיתי דיוק מוזר: "וכתב רבינו נהגו העם, לומר שאין אלו תקנת חכמים אלא מנהג חזנים שנתפשט, והואיל ואין הברכות עליהן כלומר על הזמירות אלא נתקנו לפניהם ולאחריהם אין פסוקים הללו הפסק", וכנראה כוונתו לדייק בלשון הרמב"ם: "ותקנו חכמים ברכה לפני הזמירות... וברכה לאחריהן", שאינו אומר שאלו הן ברכות "שעל" הפסוקי דזמרה (וכלשון הרמב"ם בהל' ברכות פ"א ה"ב: "ומדברי סופרים לברך על כל מאכל תחלה"), כי באם כן, היו הפסוקים שהוסיפו מפסיקים בין הברכות. ולפענ"ד דבריו תמוהים, ולפי המבואר בפנים אין שייך לדון כלל בנדו"ד משום הפסק.

[12]) ראה ברכות לג, א: "אנשי כנסת הגדולה תקנו להם לישראל ברכות ותפלות קדושות והבדלות".

[13]) בדפוסים הראשונים של ה'זוהר' (מנטובה שי"ח, קרימונה ש"כ) נדפס: "ואתקינו חברייא שירותא דתושבחתי" בלי גירסא אחרת, ובדפוס ליוורנו תרי"ח הגירסא: "ואתקינו חבריי' (אנשי כנסת הגדולה סידור' ו)שירותא דתושבחתי", ובדפוס טשערנאוויץ תרי"א הגירסא: "ואתקינו (ס"א אנשי כנסת הגדולה סידורא דתושבחתא) חברייא שירותא דתושבחתי", ובדפוס זיטאמיר תרכ"ג נדפס: "ואתקינו חברייא שירותא דתושבחתי" ובגליון צוין: "ס"א אנשי כנסת הגדולה סידורא דתושבחתא".

[14]) כנראה כוונתו לכל הנוסחאות הישנות של נוסח ספרד ונוסח הארי"זל, ואינו מחידושיו של אדה"ז.

[15]) ויש לציין עד"ז מה שפסק בשו"ת 'פנים מאירות' (ח"א סי' סז) ד"מי שמניח תפילין של ר"ת וקורא ק"ש אח"כ בלא ברכות שלפניה ולאחריה .. מותר להפסיק אפילו מפני הכבוד", הובא גם בהגהות רעק"א (סי' סו ס"א), וראה מה שצוין ב'נטעי גבריאל' הלכות נישואין (ח"ב פס"ב הערה כ).

[16]) ראה 'תורת חב"ד', ב, עמ' כ-כא.

[17]) ומה שצוין שם למאמרי אדהאמ"צ שמות ח"ב עמ' שפא, ט"ס וצ"ל: שכא.

[18]) אמנם יש לציין עוד מקור לאמירת פסוקי דזמרה מברייתא המובא בברכות (לא, א): אין עומדין להתפלל וכו' אלא מתוך שמחה של מצוה, ופרש"י: "כגון דברי תנחומים של תורה, כגון סמוך לגאולת מצרים, או סמוך לתהלה לדוד שהוא של שבח ותנחומין, כגון רצון יראיו יעשה, שומר ה' את כל אוהביו...".

[19]) וראה ב'ספר המפתח' לרמב"ם הל' תשובה (פ"ב ה"ה), שדייקו ממש"כ הרמב"ם שם "ושבח גדול שיתודה ברבים" דאינו לעיכובא. לשון עד"ז נמצא גם בהל' תלמוד תורה (פ"ו ה"ז): "ואין שבח לת"ח שיכנס באחרונה", ושם (פ"ז הי"ג): "אע"פ שיש רשות לחכם לנדות לכבודו אינו שבח לת"ח להנהיג עצמו בדבר זה".

[20] מגדולי חכמי קושטא (ר"ל-ש"ב) , מחבר שו"ת 'אהלי תם'.

[21] וראה עוד מש"כ הב"ח (ריש סי' נא) : "נראה דמהך דכל כתבי [= מאמרו של רבי יוסי] .. לא היה נשמע אלא קבול שכר גדול לעוה"ב באמירת מזמורים אלו בכל יום, אבל שיהא חייב לאמרם לא שמענו...", אבל ראה שם דמדברי רבי שמלאי (ברכות לב, א) המובא בטור שם, דלעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואח"כ יתפלל, כבר למדנו שחייב לסדר שבחיו קודם תפלה עם ברכה.

[22]) וראה עוד מש"כ הג"מ שלמה צבי שיק אבד"ק קארצאג בהונגריה ב'סדור רשב"ן' (ח"א אות מה) כתב נמי: "ולע"ד דלק"מ, ר' יוסי היה המתקן, וחכמי התלמוד הסכימו לתקנתו, אך לא נתקבלה תקנתו עד שבאו הגאונים...". [אודות הרב מקארצאג ראה מה שכתבתי ב'הערות וביאורים' גליון תתקכו עמ' 57-58 הערה 6.]