א. בנוגע הק"ש שאומרים בתפילה לפני קרבנות, ראיתי אלו הסוגרים (מכסים) עיניהם ואלו שלא, וראיתי לעיין בזה מה הוא ההנהגה הנכונה (ולכאורה זה נוגע גם אם יש ענין להטיית הראש למעלה ולמטה ולד' הרוחות ושאר הכוונות והיחודים של ק"ש דתפלת שחרית).

דהנה: מצד אחד, לכאו' הי' נראה לומר שהוא רק סיפור דברים בעלמא - אשרינו שאנו משכימים כו' ואומרים פעמיים בכל יום שמע ישראל גו', ואין בזה יחודים מיוחדים, חוץ ממה שצריך (טוב) להבין פירוש המילות שבזה. וע"ד מ"ש אדה"ז בנוגע הקדושה דיוצר (ושל ובא לציון) שהיחיד אומרו, ו(אפילו להדיעות שא"א אותו כ"א בציבור) אומרים זה בישיבה (שו"ע אדה"ז סנ"ט ס"ב).

אלא לאידך, למה אומרים "ברוך שם" וכל הפיסקא של ואהבת, ולא מסתפקים בהפסוק שמע ישראל?

גדרו של ק"ש דקרבנות אם הוא לצאת י"ח אם לאו

ב. בשו"ע אדה"ז רסנ"ח הביא ג' שיטות אם רק פרשה ראשונה או גם פרשה שני' או אם רק פסוק הראשון הוא מה"ת (ובסי' ס ס"ה פסק דהעיקר שרק פסוק הראשון הוא מה"ת), ובסוף ס"א כתב "ובעל נפש יחמיר לעצמו בשל תורה בכל מה שנוגע למעשה בחילוקי סברות אלו כמו שיתבאר לפנינו". ובסימן סא (ק"ש דתפלת שחרית) סי"ג כתב שלאחר הפסוק של שמע ישראל צריכים לומר ברוך שם כו' ואם לא אמרו מחזירין אותו.

ובסימן מו (בנוגע ק"ש דקרבנות) ס"ט כתב: "טוב לומר בשחרית אחר שמע ישראל וגו' ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד כי לפעמים אומרים הצבור פיוטים ביוצר ושוהין עם קריאת שמע לקרותה שלא בזמנה ויוצא בזה לדברי האומרים שפסוק ראשון בלבד הוא מן התורה.

"ומכל מקום אף על פי שאומר כן בכל יום לא יתכוון לצאת ידי חובתו בזה אלא כשירא שהצבור יעברו זמן קריאת שמע אבל כשלא יעברו מוטב לצאת ידי קריאת שמע עם הצבור ולקרותה כדינה בברכותיה ולסמוך גאולה לתפלה וכשירא שהציבור יעברו זמן קריאת שמע יש לו לקרות כל הפרשה ראשונה כדי לצאת ידי חובתו להאומרים שכל הפרשה הראשונה הוא מן התורה (ולהאומרים שגם פרשת והיה אם שמוע וגו' הוא מן התורה יש לקרותה גם כן ויכוון שאם יעברו הציבור זמן קריאת שמע יהיה יוצא בזה ואם לאו יהיה כקורא בתורה) אבל זכירת יציאת מצרים אף על פי שמצותה ג"כ בזמן קריאת שמע מ"מ יוכל לסמוך על זכירת יציאת מצרים שבפסוקי דזמרה כגון אנכי ה' אלהיך המעלך מארץ מצרים" עד כאן לשונו הזהב.

ובהוצאה החדשה בהערות המו"ל מס' קנה: ומנהג חב"ד לקרות כל הג' פרשיות בק"ש קטנה1 במקום חשש, וגם לכפול ג' התיבות אני ה' אלקיכם (ספר המנהגים ע' 6).

ויל"ע בזה: לכאורה, ההטעמה שהטעים אדה"ז לאמירת ברוך שם הוא טעם לאמירת עיקר הפסוק של שמע ישראל, שהרי כתב "ויוצא בזה לדברי האומרים שפסוק ראשון בלבד הוא מן התורה"?!

אלא, עכצ"ל, דאם לא היינו אומרים ברוך שם - הי' שמע ישראל רק כסיפור דברים מה שאנו עושים בכל יום (מה שנעשה לאחר ברכות הראשונות דק"ש). וזהו מ"ש ויוצא "בזה" - בזה שאומר ברוך שם (שמראה שרוצה לייחד השם (לקבל עליו עול מלכות שמים)) יוצא י"ח לדברי האומרים שרק פסוק הראשון הוא מה"ת (דאם לאו מחזירין אותו). שו"ר בלקוטי מהרי"ח ח"א ע' מב שאכן זהו פירוש של הב"ח.

וממשיך: "ומכל מקום - אף על פי שאומר כן (ברוך שם) בכל יום",

[אלא דיל"ע: אם אינו מתכוון לצאת י"ח למה צריך לומר ברוך שם?]

שזה נעשה חלק קבוע מהתפלה, "לא יתכוון לצאת ידי חובתו בזה אלא כשירא שהצבור יעברו זמן קריאת שמע", ואז יקרא גם כל הפרשה הראשונה (והשני') להדעות שצ"ל אותם מה"ת.

היוצא לנו מדין זה:

שמע ישראל וברוך שם אומרים כל הזמן, ופרשה ראשונה ושני' [ולדידן (כמ"ש בהערות המו"ל) גם פרשת ויאמר] אומרים רק אם ירא שיאחר זמן ק"ש.

- ויש להסביר למה אומרים (למנהגנו) גם פרשת ויאמר: אדה"ז כתב "אבל זכירת יציאת מצרים . . יוכל לסמוך על זכירת יציאת מצרים שבפסוקי דזמרה", כי לא חשש כ"א: א. לאריכות הפיוטים ביוצר, וב. (גם זה הוא רק) לפעמים; אבל אנו חוששים מההכנות לתפלה שיאחרו זמן ק"ש אפילו לפני שהתחיל הודו.

ולפי כהנ"ל יל"ע:

א) לפי זה, למה אומרים (רק) פרשה ראשונה כל יום? - או שנאמר רק פסוק שמע ישראל או שנאמר כל הג' פרשיות?

ב) כאשר נניח שיש סיבה למה אומרים פרשה ראשונה (לא קשור לאיחור זמן ק"ש), האם - באם יודע שיאחר זמן ק"ש - כאן (בקרבנות) הוא המקום המתאים לומר הג' פרשיות (כמו שנראה מפשטות לשון השו"ע, וכן ס"ל המו"ל של דפוה"ח), או שיכול לאמרם לפני זה או לאחרי זה כפי שרירות לבו?

אמירת פרשה ראשונה הוא ע"פ סוד

ג. על השאלה הראשונה - למה אומרים פרשה הראשונה ולא רק פסוק ראשון - הנה בלקוטי מהרי"ח ח"א ע' מב מביא ממשנת חסידים דאפילו אם מתפלל כותיקין יאמר פרשה ראשונה שבק"ש והטעם ע"פ סוד. וראה פע"ח שער הק"ש סופט"ז: "אך ראיתי למורי זלה"ה, שאפילו כשהי' מתפלל כוותיקין, עכ"ז הי' אומר ב' מיני קריאת שמע". וראה לפנ"ז שמכ"ש אם הי' מתפלל לאחר נץ החמה אפילו כשלא יאחר הזמן. עיי"ש.

שלפי זה יתיישב למה לפי סידור אדה"ז אומרים פרשה ראשונה, הגם שבשו"ע פסק לומר פרשה ראשונה (ושני') רק אם ירא שיתאחר.

ועל שאלה השני' - האם צריכים לומר הג' פרשיות לדידן כאן לפני ברוך המקדש2 -

לפענ"ד, ע"פ נגלה, אף שאיני רואה סיבה לומר בדוקא שלא לומר כל הג' פרשיות במקום זו, כמו שהי' אומר כאן ב' פרשיות לדעת השו"ע; אבל לאידך, איני רואה ראי' שצ"ל דוקא כאן, ולומר, שאלו שאומרים ברכות בבוקר עם ק"ש, וממשיכים מ"הריני מקבל" לאחר מקוה או שיעור חסידות (וכן אלו שמניחים התפילין לפני הריני מקבל) שלא נכון הם עושים.

לאידך, ע"פ סוד נראה דיש ענין בדוקא שלא נאמר. דבסוף פט"ז איתא:

"צמח: והנה, לפי שהק"ש דקרבנות הוא עד הזמן [ד]לאה, לכן אין באותו ק"ש פרשיות, כי אין בלאה אלא עור [אור?]". ע"כ.

- ולהעיר משערי הלכה ומנהג ח"ה בתחלתו שמנהגנו לומר "ק"ש (עם פרשה ראשונה - בכוונה לצאת ק"ש בזמנה)". ומאי קמ"ל "פרשה ראשונה"? ואולי שלא לזוז מנוסח הסידור (ושנצטרך לומר עוד ק"ש של ג' פרשיות לפני מה טובו או לפני הודו)? דאין לומר מטעם הפע"ח, כי שם אף שאומר רק פרשה הראשונה, היינו טעמא משום דק"ש בברכותי' הי' בזמנה, משא"כ אנו.

וכמדומני שהי' הכתבה ארוכה בכמה קובצים על תשובה זו, אבל לא ידענא האם עמדו על נקודה זו.

כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב קרא ג' פרשיות

אלא, שיש להביא ראי' לאמרם כאן דוקא מהנהגת כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע שברשימות חו' קנו (רשימה משנת תש"ב) ע' 5:

"אמירת מודה אני לא אירע שאשמע מאדנ"ע משא"כ ברכות השחר. ע"פ רוב אמרם בלא חגירת אבנט . . אח"כ הי' שותה כוס חלב. ואח"כ מה טובו. לק"ש שבה הי' לובש תפילין בברכה אבל לא טלית ואומר כל הג' פרשיות. הי' מתפלל בהפסק שעה שעה וחצי ויותר ואז מברך עוה"פ על התפילין" [הדגשת המעתיק]. [אגב, מכאן ראי' שיכולים לטעום לפני ק"ש].

איברא, באמת יש להקשות ע"ז:

(א) האריז"ל, חוץ מק"ש במקומה, אמר (לפנ"ז) גם [רק] פרשה ראשונה - גם כשהתפלל ותיקין או לאח"ז (ולא הי' חשש שיאחר ק"ש עם ברכותי' בזמנה), כי הי' צריך ב' מיני קריאת שמע, כדלעיל;

כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב שאמר כל הג' פרשיות בסדר קרבנות (ולא השאיר מקום לומר ק"ש עם פרשה אחד) - לכאו' צ"ל שלא חשש למ"ש בפע"ח "ב' מיני קריאת שמע". וטעמא בעי?

(ב) ועוד: האם זה הי' להקל או להחמיר? רצוני לומר, לכאורה משמע קצת שכן הי' משום חשש דאיחור כמ"ש ברשימה "הי' מתפלל בהפסק שעה שעה וחצי ויותר", היינו, שעד שהגיע לק"ש שבתפלה עבר שעתיים מק"ש דפעם הא'. ולפ"ז נצטרך לומר שאמר ק"ש רק פ"ע בזמן ובלי הברכות. דאם זה לא הי' בשביל ק"ש בזמנה (דגם לאחר שעתיים לא איחר ק"ש עם ברכותי' בזמן), ולא אמר שני מינים, למה הוצרך לומר הג"פ בתפילין? - דקשה לומר שרצה להחמיר (?) יותר מהאריז"ל.

אלא שי"ל (בדוחק), דס"ל שמ"ש "לכן אין באותו ק"ש פרשיות" - זהו מהגהת צמח (אחד החברים), ויתכן שזה אינו מדוייק, ורצה לומר כל הק"ש.

ונפק"מ: דאם אמירתו של כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב הי' (להחמיר?) ב' פעמים קריאת שמע אף שלא איחר ק"ש בזמנה, א"כ, כולנו הנוהגים כמו כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב צריכים לומר בכל יום הג' פרשיות לפני ברוך המקדש, ומי שרואה שיאחר זמן ק"ש (כמו זמני תפלה של רוב בחורים, גם כולנו בשבתות ויו"ט) צ"ל עוה"פ ק"ש הג' פרשיות בנפרד (לא לצאת ק"ש בזמנה, כי זה כבר עשה), משום דצריך ב' פעמים קריאת שמע לפני הזמן.

- ולפי זה לא יארע שנאמר ק"ש רק עם פרשה ראשונה. -

ואם כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב אמר ככה (להקל?) מחשש שיאחר ק"ש, א"כ, מי שיאחר יעשה כמו כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב - הג' פרשיות לפני ברוך המקדש, לצאת ק"ש בזמן, ומי שאינו מאחר יעשה כמו מנהג האריז"ל.

ויש להביא ראי' שכ"ק אדמו"ר מהורש"ב עשה כן משום חשש דיאחר, כי בשיחת ש"פ שלח תשי"ב (שיחו"ק ע' רנ. התוועדויות ח"ו ע' 15), מתאר הנהגת ק"ש של כ"ק אדמו"ר מהורש"ב כ"ק"ש קטנה", ושם מבאר ש"ק"ש קטנה" הוא מה שקוראים מפני החשש של איחור זמנו. ודו"ק.

לסכם: אם הנהגת כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב הי' מחשש איחור - אז (רק) בחורי ישיבה כמעט כל יום, וכן אנ"ש בכל שבת ויו"ט יצטרכו לדייק להתפלל (לפחות) עד לאחר ברוך המקדש ולומר ק"ש עם ג' פרשיות לפני הזמן, ולא להסתפק באמירת ברכות השחר בלבד. ואם לא הי' מחשש איחור - לעולם צריכים לומר ג"פ בסדר קרבנות, לפני הזמן (וכשיאחר צ"ל עוה"פ לפני הזמן).

- ומדי דברי בזה זכור אזכור ג"כ, שלפ"ז יש להמתיק המנהג (הובא ב"היום יום" י"ט מנ"א) של הנחת תפילין לאחר איזהו מקומן, כי היו מאריכים בהכנות וכו', ורצו לקרוא ק"ש בזמנו באמצע סדר קרבנות, כנ"ל. ועוד יש להאריך בזה ואכ"מ. -

אלא, שמ"מ יש לדחות, שכמו שאנו לא מדייקים לומר ק"ש קטנה בתפילין (כמ"ש בהשיחה שם) כמו שהי' עושה כ"ק אדמו"ר מהורש"ב - לא דייקינן לאמרו דוקא שם.

עוד צריכים לתווך מנהג כ"ק אדמו"ר מהורש"ב עם מ"ש בשערי הלכה ומנהג (הובא לעיל) שאומרים רק פרשה ראשונה בכוונה. ועצ"ע. ואולי יש מי שיודע איך צ"ל מנהגנו לפועל.

בענין סגירת העינים בק"ש זו

ד. בלקוטי מהרי"ח שם מביא בשם סידורי נהורא השלם בשם האר"י ז"ל שא"צ לסתום העינים בק"ש זו, וכתב: ואני בעיני לא ראיתי בשום מקום בהדיא בדברי רבינו האריז"ל שא"צ לסתום העינים, ואדרבה, בפע"ח מבואר לסתום העינים בכל ד' ק"ש. וכן הוא בהדיא בסידר ר' קאפיל כאן לסתום העינים. אך לא ראינו אינו ראי' אילו הוא מבואר באיזה מקום אחר בדברי האר"י. וגם לפי הטעם של האריז"ל בסתימת העינים נראה כן. ומי שדעתו רחבה יכריע. ואין לי עסק בנסתרות, ולא באתי רק לעורר.

[לכאורה מ"ש "וגם לפי הטעם של האריז"ל בסתימת העינים נראה כן" הוא עוד ראי' לסתור, והתיבות "אך לא ראינו אינו ראי' אילו הוא מבואר באיזה מקום אחר" הוא מאמר המוסגר].

הנה, הגם שאין לי עסק בנסתרות ואין בידי להכריע (כלשון הלקוטי מהרי"ח), בנוגע מ"ש "ואני בעיני לא ראיתי בשום מקום בהדיא בדברי רבינו האריז"ל שא"צ לסתום העינים, ואדרבה, בפע"ח מבואר לסתום העינים בכל ד' ק"ש . . וגם לפי הטעם של האריז"ל בסתימת העינים נראה כן" -

מה אעשה שאכן כתוב היפך דבריו בפע"ח?

בפע"ח מתייחס לד' ק"ש ומבארם בארוכה בשער ק"ש פ"ה ואילך. ואף שלא הבינותי מ"ש שם (ואם טעם האריז"ל שמזכיר פה הינו אותו הטעם שפע"ח), קטע האחרון של פט"ז עמד נגדי והנני מעתיקו:

צמח: והנה, לפי שהק"ש דקרבנות הוא עד הזמן [ד]לאה, לכן אין באותו ק"ש פרשיות, כי אין בלאה אלא עור. ולפ"ז אין צריך לסתום עיניו אז, כי לאה נהירין עיינין דילה בתורה. אבל רחל, היא עולימתא שפירתא דלית לה עינין.

וכנראה לא הסתכל בעל לקוטי מהרי"ח כאן, כי אז לא הי' צריך להביא ראי' לפרשה ראשונה מהמ"ח, כ"א מפע"ח עצמו.