בגליון האחרון [תשעז] עמ' 88 העיר הת' א.ח. על מ"ש בחוברת דוגמה של השו"ע, סגנון שממנו יכול להשתמע שלפי פסק הסידור, המשכים קודם אור היום צריך לברך ברכת הנותן לשכוי בינה, אפי' אם לא שמע קול תרנגול (במכוון נמנענו מלכתוב זאת בפירוש, והסתפקנו בסגנון "ובסידור לא הביא חילוק זה", שבזה אין חולק, וכדלקמן).

בהערה הנ"ל הביא את מ"ש הגראח"נ בקצוה"ש, כי "נראה פשוט" שגם בסידור סובר רבינו בברכת הנותן לשכוי כפי שפוסק בשו"ע שלו. ושגגה היא שלא צויין קצוה"ש בציונים שעל הגליון.

אמנם לגופו שדבר, ברור לענ"ד שיש כאן חזרה בסידור ממה שפסק בסידור, וגם הקצוה"ש סובר כן, והוא דבר שאינו צריך לפנים, כי מפורש הדבר בדברי רבינו הזקן בסידור. ומ"מ, אשתדל להבהיר הדבר ביתר בירור, ואף אשתדל לבאר את ביאור שני השיטות האלו, זו שבשו"ע וזו שבסידור:

א) כשבא רבינו הזקן לבאר בסידורו את דין שמע קול תרנגול, מקדים לזה "ואם ניעור כל הלילה". פירושו הפשוט של המלים האלו הוא, שאם לא היה ניעור בלילה יש לו דין אחר. ובדבר הזה לא שייך לכאורה שום דיון, ובכל מרבית הדברים שהאריך, לא מצאתי אף מילה אחת לקבוע ההפוך ממה שכתוב בפירוש בסידור שדין זה הוא רק "אם ניעור כל הלילה". ואם יבוא האומר ויאמר שפירוש הדבר הוא "ואפי' אם ניעור כל הלילה", פשוט שזהו היפך מפירוש הפשוט של דברים ברורים המבוארים כאן בסידור.

ב) כבר נתבאר בגליון הנ"ל (עמ' 96) כי בדרך כלל פסקי הסידור הם העתק הפסקי-דין שבשו"ע שלו, בהשמטת רוב טעמי ההלכות, ובתיקוני לשון וסגנון מעטים; ולפעמים יש בהם חזרות ממה שפסק בשו"ע.

גם כאן בהלכה זו, מה שכתב כאן "ואם שמע קול תרנגול יכול לברך הנותן לשכוי בינה" הוא העתק ממ"ש בשו"ע שלו סי' מז ס"ט; אלא שכאן בסידור שינה בשני פרטים, ואחד מהם הוא מה שהוסיף לכתוב תנאי "ואם ניעור כל הלילה ושמע קול תרנגול". הרי ברור שבסידור חזר בו ממ"ש בשו"ע שלו, והוסיף תנאי שכל זה הוא רק אם ניעור כל הלילה, ואיך אפשר א"כ לכתוב על זה "ונראה פשוט דהה"נ אם ישן בלילה כו' וכ"פ אדמו"ר בשו"ע"!?

ג) גם לפני שמגיעים למלים אלו, כבר מפורש בתחלה הקטע הזה שבסידור, אשר הישן בלילה והשכים קודם אור היום מברך הנותן לשכוי בינה, כמו את שאר הברכות, מבלי הפרש ביניהם. שהרי קטע זה שבסידור מופיע מיד לפני ברכת הנותן לשכוי בינה, ומתחיל בה "כל הברכות הללו" ומפרש בשער הכולל, כפירוש הפשוט של הדברים האלו, דהיינו מברכת הנותן לשכוי עד ברכת התורה (למעוטי שלושת הברכות שלפני הזה, שהם ברכות ענט"י, אשר יצר ואלקי נשמה, שיש להם דין אחר, כמבואר שם).

בקטע זה יש ג' הלכות:

1) "ניעור כל הלילה כו' אינו מברך אלא אחר שיעלה עמוד השחר".

[הטעם לזה י"ל בפשטות "מפני שאין הברכות על הנאת עצמו בלבד אלא מברכין שהקב"ה ברא צרכי העולם" (שוע"ר סי' מו ס"ז), ולכן זמנו "משעלה עמוד השחר שאז מקצת בני אדם רגילים לקום ממטתם" (שוע"ר סי' נח ס"ב)].

2) "אם ישן בלילה ונתחייב בהן יכול לברך מיד שנתחייב בהן".

[שבזה פשוט וברור שדין ברכת הנותן לשכוי שוה לדין שאר הברכות, אלא שבבדה"ש סקי"ד וסקט"ו מפרש דהיינו דוקא פשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים וכו' ודוקא שמע קול תרנגול והתחייב בהן (ולפי זה אין שום חילוק בין הדין השני לדין השלישי, שבשניהם מברך רק אם שמע קול תרנגול, ומהו א"כ שכותב "אם ישן כו' ואם ניעור כו'). ולענ"ד נראה יותר לפרש, שכיון שישן, במילא נתחייב בהן מיד, אפילו לא פשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים וכו' ולא שמע קול תרנגול. לפי ב' הפירושים הנ"ל יש כאן חזרה ממ"ש בשו"ע שלו (סי' מז ס"ט), כי בשו"ע מחלק בזה (בדין השכים קודם אור היום) בין ברכת הנותן לשכוי (שיברך רק כששמע קול תרנגול) לשאר הברכות (שמברך מיד כשקם), ובסידור פוסק שבהשכים קודם אור היום אין חילוק בין ברכת הנותן לשכוי לשאר הברכות, והיינו לשיטת קצוה"ש, לא יאמר את כל הברכות עד שיתחייב בהן, ולפי משנת"ל, יאמר את כל הברכות שקם. ומכ"ז מבואר שמ"ש בהערות שעה"ג "ובסידור לא הביא חילוק זה", זהו דבר הפשוט וברור לכל השיטות].

3) ואם ניעור כל הלילה ושמע קול תרנגול מחצות ואילך יכול לברך הנותן לשכוי בינה.

[דין זה הוא רק בשמע קול תרנגול, משא"כ בשאר הברכות, היינו אם ניעור כל הלילה ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים, לא יברך עליהם מלביש ערומים, עד שישן וישכים קודם אור הבוקר או עד שיעלה עמוד השחר].

ד) קשה להוכיח ממנהג העולם - עמא דבר, מ"מ דומני ברור שמעולם שמענו מאבותינו ומרבותינו בפשיטות, שהמשכים קודם אור הבוקר מברך את כל הברכות הללו, אפילו לא נתחייב בהם, היינו אפילו לא פשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים וכו' ואפי' לא שמע קול תרנגול. והרי היו חסידים רבים וכן שלמים שלא היו פושטים בגדיהם בלילה כי נרדמים אצל השלחן מתוך עיון בספר; הכי נאמר שבקומם משנתם בבוקר לא אמרו את ברכות השחר? ואף שלא ראינו ולא שמענו אינה ראיה, הנה בדבר הרגיל הוי ראיה, ורגיל הדבר לקום בחורף קודם אור היום ולברך את כל ברכות השחר, ובפשטות מנהג זה הוא לפי פסק האמור בסידור רבינו הזקן.

ה) נת"ל שאם ישן והשכים קודם אור היום מברך ברכות השחר מיד, אפי' לא נתחייב בהן. והיינו לפי מ"ש בשו"ע - בכל הברכות חוץ מברכת הנותן לשכוי, ולפי משנת"ל (לא לפי ביאור קצוה"ש) היינו אף בברכת הנותן לשכוי.

וי"ל הטעם בזה, כי כל הברכות האלו נתקנו לומר רק פעם אחת ביום, בשעה שקם ממטתו (ראה סי' ו ס"ח. סי' עא ס"א). ולכן כשקם ממטתו מתחייב לברך את כל הברכות האלו אפי' לא פשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים וכו' ולא שמע קול תרנגול, כי אין הברכות האלו על הנאת עצמו בלבד אלא שהקב"ה ברא צרכי העולם (סי' מו ס"ז).

ואם יש לומר כן לגבי שאר ברכות השחר, בודאי יש לומר כן גם לגבי ברכת הנותן לשכוי, כמבואר בסי' מו ס"ז, שלשיטת הרא"ש וסיעתו דוקא ברכת הנותן לשכוי נתקנה על סידורו של עולם ואילו שאר הברכות שלהנאתו נתקנו רק כשנתחייב בהן.

וכבר הקשה במ"א סי' מז סקי"ג, אל אלו האומרים שבהשכים גרעה ברכת הנותן לשכוי, ובלא"ה גרעו שאר הברכות, ואינו מתרץ, רק מסיים "ומ"מ טוב ליזהר לכתחלה". וכך פסק רבינו בשו"ע שלו, אבל בסידור פסק מה"ט שאין לחלק בזה בין שאר ברכות לברכת הנותן לשכוי כו', וכנ"ל.