שליח כ"ק אדמו"ר - וועסט בלומפילד, מישיגען
בגליון תשצו (עמ' 74) השיג הרב מ. שיחי' איידעלמאן על מה שכתבתי על אמירת "כן עשה הלל" שבהגדה.
להבהרת הדברים:
א. מה שכתבתי שדברי רבינו בשו"ע שלו שווין להביאור הלכה, היינו במה שמדברי המחבר סי' תעה סעיף א משמע שיש חיוב לומר זכר למקדש כהלל קודם האכילה, והביאור הלכה דוחה דברי המחבר ואומר שדברי המחבר הם "שיטפא דלישנא", ומשום זה כתבתי שגם מדברי רבינו מוכח כדברי ה'ביאור הלכה' שאין שום חיוב לאומרו כיוון שבתחילת הסעיף הוא מביא הדין של כורך בלי שיזכיר בשום ענין את אמירת "כן עשה הלל".
ב. כל דבריי מבוססים על מה שמפשטות דברי המחבר משמע שיש חיוב לאומרו ואינו רק מנהג בעלמא (ועיין ל' המחבר סי' תעג סעיף ד ששם משתמש בלשון "מנהג" משא"כ כאן). ועל זה באתי להעיר שיש מקום לומר שכיוון שיש חילוק עיקרי בין רבנן והלל בנוגע האיך אוכלין הקרבן פסח, והלל מחדש הענין של אכילה בכריכה, ע"כ יש לומר שצריך לומר "כן עשה הלל כמו שנאמר על מצות ומרור כו'", משום הפסוק "ואמרתם זבח פסח הוא" - שמפסוק זה מוכח שיש חיוב "לפרש טעמן" (של פסח מצה ומרור - רשב"ם ע"פ קטז, ב), דיש מקום גדול לומר שכמו שיש חיוב לפרש הטעם של אכילתם כמו כן יש ענין לומר הטעם של אופן אכילתם, וע"כ נקרא צרכי הסעודה. ובוודאי כל זה אינו שייך כ"א יתפרש "כל שלא אמר שלושה דברים אלו כו'" משום חובת פסח מצה ומרור, וכדברי המהרש"א פסחים, הצל"ח, והשל"ה. ולדעתי שיש מקום לומר שרבינו בשו"ע שלו אינו מחולק עימהם.
Download PDF