בגליון [תתג] העיר הרב משה אהרן צבי שיחי' ווייס כמה הערות בהל' שופר אדמה"ז, א' מהם במבואר בסי' הנ"ל סע' ג' דאם לא התנה בתקיעה אחרונה של ג' סדרי תשר"ת שאם עיקר המצוה היא סדר תשר"ת, כוונתו לתשר"ת, ואם עיקר המצוה היא תש"ת התקיעה היא לתש"ת, "אין תקיעה אחת עולה לשני סדרים תשר"ת ותש"ת...לפי שהמצות צ"כ ואם נתכוין בתקיעה זו להשלמת סדר תשר"ת אינו עולה להתחלת תש"ת, שאם תש"ת עיקר המצוה א"כ כשנתכוין בתקיעה זו להשלמת תשר"ת לא תקע לשם מצוה כלל..."1.

והעיר: דבשלמא אם היה מתעסק בעלמא ותקע בשופר ויצא קול תקיעה ניחא, דהמתעסק לא התכוין לשם מצוה כלל, אבל כאן דהתקע לשם מצוה ולשם תקיעה, אלא שלא נתכוין לשם הסדר הנכון, וכי בשביל זה "לא תקע לשם מצוה כלל" והרי תקע לשם מצוה.

ותי' ע"פ המובא בה"מועדים להלכה" בשם "גליא מסכת" דהתקיעות אינן באות אלא לשם התרועה, שאם אין פשוטה לפניה אין זה נקרא בשם תרועה, דלפי"ז יש להבין דהתקיעה של תש"ת אף שהיא תקיעה אבל יש לה דין אחר מדינו של התקיעה של תר"ת. (אלא שהמועדים בהלכה חושב שזהו חידוש גדול לומר כן גם בשיטת חכמים האומרים בסוכה "תקיעה לחוד ותרועה לחוד").

יש להעיר שבאמת יסוד ד"הגליא מסכת" מפורש בדברי אדמה"ז והיא "פירוש המלות" ד"א"כ כשנתכוין בתקיעה זו להשלמת תר"ת לא תקע לשם מצוה כלל", והיינו שענין התקיעה היא או "השלמה" לתרועה שלפני זה או הקדמה לתרועה שלאחריה2. ובזה יומתק לשון אדמה"ז בשינוי ללשון הרא"ם מובא ב"י: ברא"ם הל' הוא "...ותו לא מצי לאחשובי תקיעה אחרונה דתשר"ת לשם תקיעה ראשונה דתש"ת", ובלשון הזהב וצחה דאדמה"ז "ואם נתכוין בתקיעה זו להשלמת סדר תשר"ת אינה עולה להתחלת תש"ת...", דלשון "השלמה" ו"התחלה" מורה דתקיעה היא נמשכת או מתחילה סדר והמשך אחד.

עוד יש להעיר ביסוד זה בנוסח האדמה"ז בס"א שהוא באופן כללי ל' הרמב"ם פ"ג מהל' שופר ה"א אלא ששונה קצת: ל' הרמב"ם "כמה תקיעות חייב...תשע תקיעות. לפי שנאמרה תרועה ביובל ובר"ה שלשה פעמים וכל תרועה פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה.ומפי השמועה למדו שכל תרועות של חדש השביעי אחד הן, בין בר"ה בין ביה"כ של יובל. תשע תקיעות תוקעין בכל א' משניהן. תר"ת...".

אבל באדמה"ז: "...כמה תקיעות חייב אדם...תשע תר"ת... (ואינו כותב "תשע תקיעות") לפי שג' פעמים תרועה נאמר בתורה ב' בר"ה וא' ביה"כ של יובל ומפי השמועה למדו שהם למדים זה מזה, ולכך הרי הוא כאילו כל הג' פעמים תרועה נאמרים בכל א' מהם, וכל תרועה צ"ל פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה...שנא' והעברת שופר תרועה משמע שצריך להעביר קול פשוט ואח"כ תהיה התרועה...ואחר התרועה נאמר תעבירו שופר וגו' משמע שאחר התרועה צריך ג"כ להעביר קול פשוט...".

והיינו: דלרמב"ם אין הדגשה כל כך שהתרועה הוא הקדמה לתקיעה שלאחריה (ש"והעברת שופר תרועה" משמע שהתרועה הוא הקדמה ל"שופר תרועה) וכן אין ההדגשה שהתקיעה שלאחר התרועה היא המשך ל"שופר תרועה"3. ולכן כ' "תשע תקיעות" שהם תקיעות בפ"ע.

אבל באדמה"ז מודגש הענין: שהתקיעה היא הקדמה או המשך שלאחר התקיעה והוא דין בהתרועה, שהתרועה עצמה צריך להיות בהקדם או בהמשך התקיעה. ולפי"ז מובן בפשטות מה שבחר אדמה"ז טעם הרא"ם אמה שאין תקיעה א' מועיל לספק תשר"ת ותש"ת כיון שכוונת תקיעה לתשר"ת אינו יכול להיות נמשך לתש"ת, דהתקיעה היא בהמשך או הקדמה לתרועה ולסדר של התרועה ולכן אין המשך לסדר "תשר"ת, אם היא אינה מצוה יכולה להיות שייך למצוה ל"סדר" תש"ת.

ולפי"ז יומתק ויובן בפשטות: ההלכה דשמע ט' תקיעות מט' בנ"א בב"א שאינו יוצא (תקפ"ח ס"ג) דכ' המחבר הטעם "דאין כאן פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה" ובמשנ"ב שם הביא מחלוקת הראשונים אם יצא תקיעה אחד לכה"פ, ומביא דהרמב"ם כתב מפורש דאינו יוצא אפי' אחת ובשעה"צ י"ט מתלבט בטעם הדבר. אבל לפי המבואר בשיטת אדמה"ז מובן בפשטות ד"לפי שאין כאן פשוטה לפניה או לאחריה, כיון שכולם תקעו בב"א" דהדין דתקיעה היא שצריכה לבוא בהמשך או כהקדמה התרועה ולכן כיון שתקעו בב"א הרי חסר בכל ענין התקיעה ואינו יוצא אפי' תקיעה אחד4.

עוד יש לציין: דלכאו' לא הובא באדמה"ז בסי' תקפח מה שהובא בש"ע מהג"א דא' יכול לצאת תקיעה לשם תקיעה ראשונה מההסדר וב' יוכל לצאת לשם תקיעה אחרונה של הסדר.

1) קושיא זו, למה לא מועיל תקיעה אחרונה דתש"ת עבור תקיעה ראשונה דתש"ת, הקשו הראשונים, ומובא בב"י כמה תי'. אדמה"ז בחר בתי' הרא"ם: "דס"ל כר"ז דאמר מצ"כ ותו לא מצי לאחשובי תקיעה אחרונה לשם תקיעה ראשונה דתש"ת...", (אלא שהוא מוסיף שלא מועיל תנאי בזה, והב"י מקשה עליו ואומר דבתנאי שפיר מיקרי מכוון).

2) בגליא מסכת שם, באמצע דבריו נראה דרוצה לבאר בב' אופנים: א) דצריך להיות דיוק אם התקיעה היא "לפני" התרועה או היא "אחרי" התרועה. ב) דעיקר הכוונה דהתקיעה תהיה שייך לסדר ד"תשר"ת" או "תש"ת" או "תר"ת".

ויש להעיר בהא דהשמיט אדמה"ז הדין דשו"ע תקפח ס"ד "היה זה צריך פשוטה ראשונה וזה צריך פשוטה אחרונה תקיעה אחת מוציאה את שניהם" אם אינו סובר מדין זה, דהוא מתאים יותר לפי אופן הא' שבנוסף לדין סדר בתשר"ת יש בזה גם משום סדר "לפני" או "לאחרי" התרועה ואין א' מועיל לשני לפי שיטתו?

3) והיינו שאי"ז רק סימן שמקום התקיעה היא לפני ולאחרי התרועה אלא שהיא שייכת לה בענין שהיא הקדמה או המשך אליה.

4) ועד"ז כתב הרבינו מנוח על הרמב"ם בטעם הב' שלו. ואי"ז סתירה להמבואר לעיל דסגנון הרמב"ם היא שהתקיעות הם תקיעות בפ"ע ואין הם שייכת להתרועה באופן של סדר: דאעפ"כ סובר דמקום התקיעה היא לפני התרועה (היינו לא בתור הקדמה לתרועה, אלא מצד דיני תקיעה) ולכן אם היא בב"א אין זה לפני תרועה ואין זה מקום התקיעה. אלא דלפי ביאור הנ" ל באדמה"ז כפי דברי ה"גליא מסכת" מובן בפשטות יתר: דהתקיעה הוא פרט בסדר דתרועה כו'.

והיינו דלהרמב"ם צריך סדר, וזה כולל שלא יהיה בב"א, ולא רק שלא יהיה "סדר הפוך" (כביאור האבנ"ז וציונים לתורה בשיטת רש"י) אבל לאדמה"ז כיון שהוא דין בתרועה שיהיה מוקדם ובא לאחריה התקיעה מובן בפשטות שאינו יוצא בב"א כיון שבזה חסר כל דין התרועה.