בשו"ע אדה"ז סי' פה ס"ג וזל"ק "כ"ש שמות המיוחדים לו בלשונות הנכרים שלכמה דברים דינם כשמות שבלה"ק", ושם בקו"א אות ב כתב וזל"ק "וכ"מ מבה"מ שנאמר בה וברכת את ה' וכל ברכה שאין בה ה' כו' ואפ"ה נאמרת בכל לשון" עכל"ק.

ולכאורה אינו מובן למה הי' צריך להביא מבהמ"ז, הרי בכל הברכות פסק בסי' רו סעיף ד שנאמרת בכל לשון, ובכל הברכות בעינן שם מלכות כמבואר בסי' ריד, ולכן מוכח שיש דין שם דאם אין להם דין שם לא היו נאמרת בכל לשון.

וי"ל דרצה להביא ראי' מדין דאורייתא שהוא בהמ"ז שנאמרת בכל לשון, אמנם לפי זה יש לעיין מה שהביא מכל ברכה שאין בה ה' כו', שהוא רק דין דרבנן כמבואר בסי' הנ"ל עיי"ש "לפיכך לא תקנו בה מלכות" ועוד.

ובפשטות י"ל שאכן אדה"ז כתב הכא שני דברים, הראי' מבהמ"ז דאורייתא שנאמר וברכת את ה' וא"כ אם נאמרת בכל לשון הרי מוכח שיש דין שם על שמות בלשונות הנכרים, ועוד ראי' מהא דכל ברכה שאין בה ה' אינה ברכה, וראי' זו איה"נ דקאי על כל ברכה שנאמר בכל לשון וש"מ דאית להו דין שם.

ואולי כל הדין דכל ברכה שאין בה ה' כו' הוא כעין דאורייתא תקון מברהמ"ז שכתב בה מפורש "וברכת את ה'" ולכן בעינן בה שם ה', ולכן בכל ברכה שתיקנו תיקנו בה שם ומלכות כעין דאורייתא.

[וע"ד מה שמצינו בסי' קפה סעיף א' שבשאר לשונות אם אינו מבין לא מקרי "וברכת את ה'" [ולדיעה הא' שם אף בלה"ק אם אינו מבין לא מקרי ברכה], ושם בסעיף ב כתב שיש דיעה שבכל ברכה לא מקרי שמברך ה' אם אינו מבין הלשון כי כל מה שתיקנו חכמים כעין דאורייתא תיקנו, עיי"ש, וא"כ י"ל דלגבי החפצא דהברכה ג"כ כעין דאורייתא תיקנו שיהי' בה שם ומלכות].