בשו"ע אדה"ז סימן רפב סעי' ג "יש מי שאומר שלא התירו להוסיף על מניין הקרואים אפי' בשבת, אלא בזמן חכמי המשנה שלא היו כל העולים לתורה מברכים, אלא ראשון היה מברך ברכה ראשונה והאחרון היה מברך ברכה אחרונה אבל עכשיו שכל אחד מברך בפ"ע אסור להוסיף כדי שלא להרבות בברכות (תשב"ץ), ואף שאין זה עיקר שאף בזמן חכמי הגמרא היו נוהגים לברך כאו"א בפ"ע, ולמה לא הזהירו זה בגמרא שנאסר להם להוסיף וכו'".

ובמ"א שם סק"א (שזהו מקור דברי רבינו כמצויין שם) מובא "ומשמע בכל הפוסקים שאפילו האידנא שכולן מברכין מותר להוסיף שהרי גם בזמן התלמוד היה כל אחד מברך, ואפ"ה כתבו כל הפוסקים שמותר להוסיף", א"כ דייק בדבריו לשאול על דברי התשב"ץ הנ"ל, בדוקא מהפוסקים ולא מהגמ', וכמ"ש הלבושי שרד שם סק"א וכן הפמ"ג סק"א דמהתלמוד גופיה אין ראיה (כדלקמן), וא"כ צלה"ב מדוע הוסיף רבינו להקשות על דברי התשב"ץ גם מהגמ'.

ואולי י"ל דסבר רבינו שלא רק דמהגמ' אין ראיה לדברי התשב"ץ, אלא יש ראיה מהגמ' שלא כדבריו, דמש"כ הלבושי שרד שמהתלמוד אין ראיה כיון "דמה דתנינן דמוסיפין היינו קודם תקנה". - דלכאו' אין דבריו מובנים שאה"נ במשנה מובא דמוסיפין וזהו קודם תקנה, אבל בגמ' הרי הוה לאחר תקנה, וא"כ מדוע לא הזכירו בגמרא. וכן מש"כ הפמ"ג שם דמה שאמרו במגילה (כא, ב) "דציין אין פוחתין ואין מוסיפין תנא יע"ש". כנראה ר"ל ממה שציינו בגמ' "אין מוסיפין" וע"ז אמרו "תנא וכו' והאידנא דכולהו מברכי לפניה ולאחריה". א"כ האידנא שכ"א מברך לעצמו - לכך באמת אין מוסיפין על הקרואים כדברי התשב"ץ כנ"ל, ואמנם גם לזה אין הכרח לפרש כן, אלא פירוש הגמ' בפשטות שאמרו במשנה (שם ע"א) "בשני וחמישי בשבת במנחה קורין ג' אין פוחתין מהן ואין מוסיפין עליהן ואין מפטירין בנביא הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה", וע"ז אמרו בגמ' "תנא הפותח מברך לפניה והחותם מברך לאחריה", אמנם כ"ז בזמן המשנה "והאידנא דכולהו מברכי לפניה ולאחריה היינו טעמא דתיקנו רבנן גזירה משום הנכנסין ומשום היוצאין" - דהגמ' כאן באה לומר "דאי לא גזירה הפותח מברך לפניה וחותם לאחריה בלבד" (-ל' רבינו חננאל שם), משא"כ עכשיו לאחר גזירה.

ולכך כתב רבינו בשו"ע "ולמה לא הזכירו זה בגמרא" שלא רק "שכתבו כל הפוסקים שמותר להוסיף" כמ"ש המ"א, אלא גם בגמרא מוכח דלא כתשב"ץ. ונראה שרבינו הכריח שגם מהגמ' מוכח דלא כתשב"ץ כנ"ל, ומפני שכל הפוסקים כתבו כשמותר, א"כ מובן שלמדו כן בגמ'.

ומצאתי בצ"צ חאו"ח סי' לה סעי' ב דכתב "ובפמ"ג שם כתב וכ"מ בגמרא (כא, ב) דציין אין פוחתין ואין מוסיפין תנא וע"ש, ור"ל דמש"ש בגמרא והאידנא דכולהו מברכין לפניה ולאחריה קאי רק אהיכא דאין מוסיפין, ואין זה מוכרח כלל", א"כ אין ראיה כלל מדברי הגמ' לתשב"ץ. ויתירה מזו מ"זה שלא הזכירו זה בגמרא" מוכח דלא כתשב"ץ, ואולי הצ"צ נתכוין ליישב מה ששינה רבינו מלשון המ"א בקושייתו על התשב"ץ כנ"ל. ועין בצ"צ שם אות ג שמקשה על התשב"ץ אפי' מזמן המשנה.