מגילה (ז, א) "ומתנות לאביונים, שתי מתנות לשני בני אדם". ובשו"ע או"ח סי' תרצד סעי' א "חייב כל אדם ליתן לפחות שתי מתנות לשני עניים".

מצוי מאד, ובפרט בערי השדה דארה"ב, שאין עניים מצויים בעריהם1, ולאידך במקומות אחרים ובפרט באה"ק תובב"א, ישנם עניים מרודים ל"ע, ונשאלת השאלה כדת מה לעשות במעות פורים2, אם לשולחם קודם פורים באופן שיגיע ליד העני בפורים, או לקבצם ביום הפורים ע"מ לשולחם אחרי פורים. ונחזי אנן.

הנה, בדין מתנות לאביונים יש לחקור, אם עיקר התקנה היא מצד הנותן או לטובת המקבל. דיש לפרש זה בשני אופנים; (א) דחז"ל תיקנו דבפורים חייב להרבות שלום ורעות ושמחה3, והוא ע"י שילוח מנות לחבירו ומתנות לעניים, ז.א. שהוא (הנותן) צריך להרבות בחיבה ושמחה זו. (ב) או נימא שהחיוב הוא בעיקר שהעני (המקבל) יהי' לו מה שמצטרך לסעודת פורים שלו4. וזה פשוט, דהיכא שאפשר לקיים את שניהם באותו יום דפורים שפיר טפי, רק הנפק"מ תהי' באם - כנ"ל - א"א לעשות שניהם ביום אחד, מה העיקר.

דאי נימא דעיקר התקנה היא להרבות שלום ורעות, יש מקום לומר דחייב לעשות זה ביום הפורים עצמו ולא קודם לכן, כי מה שייך ענין זה קודם פורים, אבל אי נימא דעיקר התקנה היא כדי שהעני יהי' לו לצורך סעודת פורים, אזי אם יודע שבמקומו לא יהיו עניים5, עדיף שישלח קודם פורים באופן שיגיע להעני בפורים[1].

והנה בשו"ע (שם) דחייב ליתן לפחות ב' מתנות, כת' המג"א סק"א, וז"ל: "וכתוב במאור דלא יתן להם קודם פורים, דלמא אכלו להו קודם פורים", ע"כ. משמע[2] דעצם הנתינה קודם לפורים לא מעכבא, כי אם שלא יאכלו קודם פורים.

יוצא דבזמנינו, שיכולים לשלוח מתנות לאביונים באופן שזה לא יגיע קודם פורים, אלא דוקא ביום הפורים, באופן שאין חשש שיאכל העני קודם פורים, אולי יותר טוב לשלוח קודם פורים ע"מ שיגיע בפורים, מאשר לשלוח בפורים ויגיע לעני רק אחרי פורים.

וכן איתא מפורש במהרי"א ח"א סי' רז, דמתיר לשלוח קודם פורים ע"מ שיגיע לידי העני בפורים, שהקבלה היא המצוה. וכ"ה לדעת ה'יד אהרן' על השו"ע, וכן הוא מפורש ב'כף החיים'[3] סי' תרצד ס"ק ט"ו דאם שולח אדם מנות פורים לאביונים במדינת הים ומגיעים לידי האביונים ביום הפורים עצמו, יצא יד"ח מתנות לאביונים. וכן הוא דעת מהרש"ם בדע"ת, דמיום י"א והלאה יוצא במתנות לאביונים, ודוקא משלוח מנות אין מקדימין[4].

וכן כתוב במחה"ש, שמנהג העולם ליתן קודם פורים, וכן ס"ל להא"א (בוטשאטש) ועוד, וב'נטעי גבריאל' מביא משו"ת 'בית ישראל' וז"ל: "דכן ראיתי שנוהגין כן גדולי זמנינו", וכ"ה בשו"ת 'כנף רננה' סי' פ"ז, מהר"י אסאד סי' רז, 'בית שערים' סי' שפא.

למרות זאת, ראיתי שאחרוני זמנינו בליקוטם בד"כ, דעתם דאין אדם יוצא ידי חובתו במה שנותן קודם פורים, וכן הוא בערוה"ש סי' תרצ"ה סעי' י"ז וכן העתיקו בכמה ליקוטי הלכות שראיתי כמו ה'נטעי גבריאל', 'ימי הפורים', 'הלכות חג בחג' ועוד, דאין ליתן מתנות לאביונים לפני פורים.

איברא, מצאתי[5] לשני גדולי הפוסקים ה"ה הרה"ג ר"י ווייס בעל מנח"י ולהבלח"ט הרה"ג ר"מ הלברשטאם שליט"א, שכתבו תשובות בנדון מה שנותנים ביום י"ד בחו"ל מתנות לאביונים ע"מ לתת אותם לעניים בירושלים ביום ט"ו, דשניהם נתנבאו בסגנון אחד, דשפיר עבדי, דהכל תלוי בשמחת המקבל ויוצאים י"ח המצוה לכתחילה ובהידור רב ותבוא עליהם ברכה וכו'.

ברם, יש לחלק טובא, דהתם איירי דהנותן נתן בשעת חיובא דידי', ורק להמקבלים אין זה עדיין שעת חיובם, אבל בשעת הקבלה יהי' זמן חיוב דהמקבל. בזה אפ"ל דאזלינן בעיקר בתר זמן הקבלה. אולם בנדו"ד, איירינן דבשעת נתינה לא הי' זמן חיובא כלל, וזה הספק אם אזלינן רק בתר שעת הקבלה ומצב המקבל.

לכן הי' נראה, דבנדון דיודע מראש באומדנא קרובה לוודאי, שלא ימצאו עניים הגונים לקיים בהם מצוות מתנות לאביונים, יעשה כב' השיטות, דהיינו, שישלח ב'דואר' או ב'עקספרעסס' קודם הפורים עיקר המתנות שרוצה לתת, באופן שיגיע לידי העני ביומא דפורים גופא, וכן בפורים, אם לא ימצא אביון, יתן בקופה כמה פרוטות ע"מ למסור לעני לאחר הפורים, והרי בין כך מצוה להרבות במתנות[6]*.

1) מדובר בעניי ישראל, וראה ב'נטעי גבריאל' פס"ד הע' ח לענין מתנות לאביוני עכו"ם, דהיות ומצות מתנות לאביונים לאו משום צדקה אלא משום שמחת פורים, לכן נותנים אפי' לעכו"ם הפושט ידו להראות שמחת היום והרחבת הלב וכו' (ריטב"א מגילה דף ז' ועוד), ע"ש - ובהערה י'. ע"כ מס' נ"ג. אך נראה, דכ"ז הוא מדין כל הפושט יד - אך לא מצאתי מי שכותב דע"י נתינה לאביון גוי יצא יד"ח תקנת חז"ל דמתנות לאביונים. ואדרבה, מכיון דאסמכוה הקרא ד"משלוח מנות איש לרעהו" - 'רעהו' זה ישראל, כן צ"ל לגבי מתנות לאביונים. ועצ"ע. וראה במשנ"ב סי' תרצד סעי' ד' - דכתב השו"ע במקום שאין עניים ומוסיף המשנ"ב - ישראל, ע"ש.

2) הא דכתבנו מעות פורים, משום דעמא דבר דנותנין מעות לעניים, וכן נוהגין, וכן הוא שם הכותרת בשו"ע - סי' תרצד - בו מפרש דיני מתנות לאביונים "דיני מעות פורים לעניים", אך מפורש דיוצא גם בדברים אחרים, וכן כתוב ברמב"ם פ"ב ממגילה הט"ז, שיש לקיים במעות או במיני תבשיל או במיני אוכלין. דבר הראוי ליהנות ממנו בפורים.

וה'טורי אבן' מגילה דף ז ב'אבני שהם' כתב, דיוצאין בשוה כסף, ובאחרונים חלקו אי יוצא בבגדים וכיוצ"ב. ראה או"ש הל' מגילה שם. ובספרי המלקטים.

והנה בס' 'נטעי גבריאל' פס"ו הל' א' כתב דלכתחילה יתן מעות לאביונים אבל יוצאין יד"ח בכל דבר. ובהערות שם כתב דמקורו הוא מהמג"א סי' תרצ"ה סקט"ו דנקיט לדבר פשוט, דמתנות לאביונים הוי מעות, ע"ש.

ומה דפשיט לי' למו"ר, לדידי לא פשוט כלל, דהמעיין שם במג"א יראה, דהוא בסוף דיני סעודת פורים אהא דכתב הרמ"א שם דאיש לא ישלח לאשה, שיבואו לידי ספק קידושין וכתב ע"ז המג"א שנזהרין בזה במשלו"מ, אבל מתנות לאביונים הוי מעות וליכא למיחש לסבלונות וגם ליכא למיחש שקדשה במעות הללו עי"ש.

ומזה למד הרה"ג בעל הנ"ג שליט"א דלכתחילה יתן מעות. אך קשה לומר כן, ויותר נראה לומר שהמג"א כותב עפ"י מה שנוהגים לפועל ששולחים מעות - אך לכתחילה יוצאין בכל דבר כמ"ש הרמב"ם ושאר ראשונים וגודלי אחרונים, ואדרבה, אם דעתו של המג"א דלכתחילה יתן מעות, הו"ל לכתבו בסי' תרצד בדיני מתנות לאביונים - והו"ל לפרש ולא לסתום שנלמוד מאיזה הל' אחרת לכאן.

3) וכמוש"כ בס' 'מנות הלוי' (הו"ד בתשו' חת"ס סי' קצ"ו) לגבי משלוח מנות, שהוא כדי להרבות השלום והרעות, היפך מרגילותו של הצר שאמר מפוזר ומפורד, ע"כ. וראה גם ברמב"ם סוף הל' מגילה לשמח לב אומללים וכו', עי"ש.

4) וכמו שכ' ב'תרומת הדשן' סי' קיא לענין משלוח מנות, כדי שיהי' הרווחה לבעלי שמחות - וראה בשו"ת חת"ס סי' קצ"ו בארוכה.

5) וראה במחצה"ש סי' תרצד שממש"כ ש"בין כך יהיו עניים", מסתבר שרק אם סומך ע"ז או לכל היותר אם יבואו עניים יתנם ג"כ.

6) ומ"ש בשו"ע סי' תרצד סעי' ד, "במקום שאין עניים יכול לעכב מעות פורים שלו לעצמו ונותנם במקום שירצה", וראה ב'נטעי גבריאל' פס"ד סעי' ג' דכן נוהגין בפועל, י"ל בכמה אופנים: א) שזה בדיעבד, דהיינו דהגיע פורים ולא מצא עניים, ובפנים מיירי דרוצה להקדים ולקיים המצוה בהידור שהעני יהנה מזה בפורים. ב) במשנ"ב מביא שני פי' ופי' השני הוא דמיירי כאן במעות שרגיל ליתן בכל שנה לצורך עניים ע"כ משמע שאין זה כספי מתנות לאביונים.

7) וכן למדו במג"א כמה אחרונים, וראה 'אוצר פסקי המועדים' סי' ט וכן הוא ב'כף החיים' ס"ק טו וראה בס' 'הלכות חג בחג' פי"ד הערה 2. ובפמ"ג בא"א משמע שזה רק בדיעבד, ובסי' תרצד כ' דשרי ליתן לכתחילה בתענית אסתר או בליל פורים - אך הפמ"ג בעצמו בא"א בסי' תרצה ס"ק יג תברי' לגזיזי' וכ' שאין ליתן קודם לכן אף בליל פורים.

8) אך ה'כף החיים' מביא, דעפ"י קבלה יש לתת דוקא ביום הפורים עצמו, דכן משמע ב'שער הכוונות' דמתנות לאביונים צ"ל אחר קריאת המגילה של היום. ושצריכים לעשות שלש מצוות ביום הפורים ע"ש. ויש מביאים שצ"ל אחר קריאת המגילה משום ברכת שהחיינו שכוללת גם מתנות לאביונים.

9) ומקורו בהרמב"ם פיה"מ מגילה פ"א מ"ג, שכתב מפורש כי מי שנתן באותם ימים כל יום אחד עשר שנים עשר ושלשה עשר מתנות לאביונים יצא ידי חובה, והעתיקו התוס' יו"ט ומסיים המהרש"ם שם "ולפלא על האחרונים שלא העירו בזה", ע"כ.

וכבר השיגו האחרונים רבות על המהרש"ם בזה, דהרמב"ם מפורש איירי רק בזמן שקורין את המגילה בימים אלו, אבל אם קורין כזמנינו ביום י"ד אסור ליתן קודם לכן, ולהיפך משם ראי' שלהרמב"ם אסור לתת קודם יום הקריאה, וכ"ה להדיא ברמב"ם בספר היד מגילה פ"ב הי"ד וז"ל: "בני כפרים שקדמו וקראו וכו' אם חלקו מעות לאביונים ביום קריאתו יצאו", ע"כ. א"כ שלא ביום קריאתו לא רשאי ולא יצא. וכ"ה בתוס' רי"ד מגילה ה, א וכ"ה במאירי שם.

10) בספר 'ימי הפורים' באמצעו בדף קצז ואילך, כנראה תשובות למחבר ספר הנ"ל ואיני יודע אם נדפסים כבר בספרי דרבנן הנ"ל.

11) אחרי כתבי כ"ז, מצאתי מהדורא חדשה לספר 'נטעי גבריאל' לפורים, ושם בסי' סח סעי' ה מוסיף על המהדורא הקודמת וכותב כשחושש שלא ימצא עני בפורים, מוטב שיתן מתנות לאביונים קודם פורים, ע"מ שיבואו לידם בפורים, וזה עדיף על הפרשת המעות בפורים ע"מ שיתנו לידו אחר הפורים. ומקורו בשם הגר"מ פיינשטיין בס' 'מקראי קודש' (אינו תח"י). והכל על מקומו בא בשלום.

*) ראה לקו"ש חט"ז - שיחת פורים ב', ובספר ציץ הקודש ח"א סנ"ו, והערות וביאורים גליון מב עמ' ו והלאה. המערכת.