באג"ק ח"י ע' שכו כתב רבינו זי"ע, וז"ל: "ותקותי חזקה אשר בקבלתו מכתב זה, הנה לא ירעיב את עצמו עד כמה וכמה שעות על היום, אלא ישתה דבר המחזק את הגוף וגם יאכל מיני מזונות בבקר ואפילו קודם התפלה. וכבר ידוע פתגם רבוה"ק והוראתם, אז מען דארף עסין צוליב דאוונען ניט דאוונען צוליב עסן", עכ"ל. ובאג"ק חי"ד ע' יח כתב, וז"ל: "ובחלישות דורותינו אלה מתירים לאכול אפילו מזונות קודם התפלה (כמובן לאחרי ק"ש קטנה), לאלו שמסיימים תפלתם משך זמן לאחר קומם משינתם", עכ"ל. ובמכתב מיום י"א מרחשון ה'תש"כ להרה"ח ר' יצחק דובאוו ז"ל (אג"ק חי"ט עמוד מ') כתב, וז"ל: "במש"כ ע"ד הוראת הרופאים לאכול לעתים תכופות ויסתור זה לאריכות בתפלת הבוקר, כי ע"ע נזהר מלטעום לפני התפלה ע"פ הוראה - הנה האכילה הנ"ל במיחוש שכותבו, הוא ענין רפואי (למנוע אסיפת מיץ החומצי במעים), ולא מפני הרעבון ואפילו לא מפני חיזוק הגוף. ועפ"ז - ההיתר מפורש1 (בשו"ע אדה"ז ספ"ט ס"ה). וראה דברי הפר"ח (הובאו במחצה"ש שם)2. ולהעיר מהכלל הידוע בט"ז יו"ד ר"ס קי"ז3. וקרוב לומר שבודאי מעיקרא לא על כגון זה היתה ההוראה. וליתר שאת - יתיר בשלשה הנהגתו הנ"ל, עכ"ל.

ועפ"ז נהוג למעשה וע"ד הרגיל בישיבות תו"ת, שטובלים במקוה טהרה ואח"כ לומדים דא"ח וכו' לפני התפלה, וממילא אין גומרים תפלתם עד משך כמה שעות מעת קומם ממיטתם, שטועמים מיני מזונות וכיו"ב לפני התפלה, כדי שעי"ז יוכלו לכווין בתפלתם ביתר שאת ויתר עז [או כי מצד דרכי הבריאות וכו' אינו מן הנכון להתענות עד קרוב לצהריים]. ובפרט בשבתות וי"ט שאפילו אלו שאינם מאריכים כל כך בהכנות לתפלה ובתפלה עצמה, אינם מתחילים להתפלל עד שעה מאוחרת לפי"ע, [ובש"ק מבה"ח גומרים כל ספר תהלים לפני התפלה], וברוב הפעמים אין התפלה נגמרת עד קרוב לחצות היום או אחרי חצות היום, ופשוט דבכה"ג יש לחוש שהעדר האכילה יפריע לעבודת התפלה, ע"כ נוהגים רובא דעלמא לטעום מיני מזונות וכיו"ב לפני התפלה כדי לכווין היטב בתפלה.

ב) והנה מובן וגם פשוט שרבותינו הקדושים לא לחלוק על השו"ע ונו"כ באו, אלא לבאר ולהאיר את דבר ה' זה הלכה. וע"כ צריכים אנו לקיים דברי חכמים לפי הבנתנו הדלה, שלא יראו כסותרים את המפורש בדברי הפוסקים אשר מפיהם אנו חיים. דלכאורה צ"ב לאנשים כערכנו, דבשלמא מי שאוכל [אפילו אוכלין ומשקין גמורים] לרפואה הרי - כלשון הרב - בכה"ג "ההיתר מפורש בשו"ע". ואפילו בריא שאוכל [לא להשקיט רעבונו אלא] לחיזוק הגוף "אפילו אין בו מיחוש כלל אלא כדי לחזק עצמו" (וכמ"ש הערוך השולחן או"ח שם), הרי - כלשון הרב - "ידוע באחרונים" שאין איסור בדבר. וע"כ שפיר הוכיחו רבותינו במישור את אלו שעשו עצמן כאילו אינם יודעים את צרכי גופן, או שנהגו סיגופין בעצמן על חשבון בריאותם, והודיעום שלא בכאלה חפץ ה'. אבל מי שאוכל כדי לשפר הכנתו ולימודו קודם התפלה או כדי ש"תהי' תפלתו מסודרה יותר", מהיכי תיתי שמותר לעשות כן? הלא כבר נתבאר [בגליון הקודם] שהרמב"ם הל' תפלה פ"ה ה"ב (שהוא מרי' דהאי שמעתתא - דאם אינו יכול לכווין אל יתפלל עד שיאכל וישתה) לא דיבר אלא במי שלולי האכילה לא יוכל לכווין בתפלתו במדה המעכבת את התפלה. וגם במי שאכן הגיע לדרגא זו שאכילתו מעכבת את תפלתו, הרי מסתבר דכיון שאין בדברי הרמב"ם היתר אלא דחיית האיסור מפני אונס הרעבון וכמשנ"ת שם, אין לו להכניס את עצמו למצב של אונס ע"י איחור התפלה.

ג) ואשר נראה לומר בזה הוא, דס"ל לרבותינו דלדידן דקיי"ל כשיטת הראבי"ה ודעימי' דאכו"ש לרפואה ושתיית מים לכל אדם מותר לפני התפלה, וכמ"ש בשו"ע ובשו"ע אדה"ז או"ח ספ"ט, ומשום דס"ל דלא נאסרה אלא דרך גאוה, יש להתיר גם אכו"ש לצורך שיפור הכוונה בתפלה, דכל שכוונתו באכילתו "כדי שתהא תפלתו מסודרה יותר", תו לא הוה אכילת גאוה ולא נאסרה מעיקרא דדינא. וע"כ אין צורך להקדים התפלה [ולוותר על הכנה דרבה וכו'] כדי שלא יצטרך לאכול, כיון שאכילה לצורך שיפור הכוונה לא נאסרה מעולם.

ועד כאן לא הוצרך הרמב"ם (הל' תפלה פ"ה ה"ב) להך דינא דאם אינו יכול לכווין דעתו [במדה המעכבת] לא יתפלל, אלא או משום דס"ל [וכמ"ש הפר"ח והמעשה רוקח בדעתו] כשיטת הארחות חיים והכלבו דכל אכו"ש אפילו לית בה משום גאוה נאסרה, ולפ"ז אי אפשר להתיר אכילה לצורך כוונה אא"כ הוה אנוס ואינו יכול לכווין את דעתו בלאה"כ. או משום דהלא כבר נתבאר דהך דינא דהצמא והרעב שכתב הרמב"ם, אינו רק "היתר אכילה", אלא בעיקרו וביסודו הוה איסור תפלה בלי כוונה, (וכמ"ש גם בספר מעייני ישועה על או"ח ספ"ט ס"ג ד"לא איירי [הרמב"ם] באיסור אכילה קודם התפלה, אלא לומר דאסור להתפלל עד שיאכל וישתה"), משא"כ הא דאכו"ש לצורך שיפור הכוונה אינו דרך גאווה, הרי זו רק סיבה להתיר האכו"ש אבל לא לחייבה, וכמשנ"ת.

אבל לדידן דקיי"ל לשיטת הראבי"ה, לא נצרכה היתירא דהרמב"ם לענין מי שאינו יכול לכווין, דאפילו אם יכול לכווין - אלא שרוצה לאכול כדי לשפר כוונתו והתרכזותו וכו' - הרשות בידו. כי לא נאסרה אכילה אלא דרך גאוה, וכל שהיא לצורך כוונה [אף שאינה כוונה המעכבת] אין בה משום גאוה ואיננה בכלל האיסור.

ד) ובאמת נראה, דמה שנתבאר שלפי שיטת הראבי"ה דקיי"ל כוותי', כל האוכל כדי שיוכל להתפלל בחילא יתיר אינו בכלל האיסור, מוכח מתוך דברי הפוסקים עצמם. דהנה המחבר והפוסקים הנמשכים אחריו פסקו, וכנ"ל, דאף שבזה"ז אין אנו מכוונים כ"כ בתפלה, מ"מ אם אינו יכול לכווין, "אם רצה", הרשות בידו לאכול ולשתות קודם התפלה. ולכאורה צ"ב: איך נתלה הדבר ברצון איש ואיש, ו"רשות" זה מה טיבה? ממנ"פ אם הכוונה "שלנו" מעכבת בתפלה, אזי הדין נותן שמי שאינו יכול לכווין בלי אכו"ש יתחייב לאכול. ואם הכוונה שלנו אינה מעכבת, איך נתיר לו לעבור על איסור דלא תאכלו על הדם "אם רוצה". ולו יהא הדבר שקול (אם כוונתינו מעכבת), הרי מידי ספק לא נפקינן?

אך האמת יורה דרכו, דס"ל להמחבר ודעימי' דכיון דבלאו הך דינא דהצמא והרעב שכתב הרמב"ם, קיי"ל שאין איסור אכו"ש לפני התפלה אלא דרך גאוה, הרי אפילו אם נאמר שאין כוונתינו מעכבת, ה"רשות בידו" שלא להתפלל עד שיאכל וישתה, ומשום דסוכ"ס כיון שאוכל "כדי לכווין", הרי אף שמצד שורת הדין אינו מחוייב לאכול, מ"מ נפקע אכילתו מכלל דרך גאוה ולא נאסרה מעיקרא.

ומזה יסוד מוסד לשיטת רבותינו דכל שאוכל כדי שיוכל לכווין היטב ולהתפלל באריכות ובהתבוננות, דמותר לאכול לפני התפלה כדי שיוכל לכווין את לבו לשמים. וכמשנ"ת שע"פ המבואר בשו"ע ונו"כ, כל כה"ג "הרשות בידו" לאכול ולשתות, ומשום דאינו דרך גאוה.

ומה מאד שמחתי כשמצאתי הדברים מפורשים ב'פרי מגדים' או"ח שם ב'אשל אברהם' סקי'ג על מ"ש המג"א שם, ד"הרוצה לסמוך על הרמב'ם לאכול ולשתות קודם מותר", וז"ל: "ולא התירו איסור דרבנן כאן משום כוונה, אלא כיון דאין עושה לשום גאוה כי אם שיכווין דעתו, תו לא גזרו בזה ומותר", עכ"ל. והן הן הדברים. [ויעויין גם בשו"ת 'שב יעקב' סימן ח' שהזכרתי בגליון האחרון, ע"ש וצרף לכאן].

ה) אמנם לאחרי ככלות הכל, לא נתבאר מדברי השו"ע ונו"כ כי אם שמותר לאכול לפני התפלה אם עושה כן כדי שיתפלל כדבעי. אבל לא מצינו בדבריהם שעדיף לעשות כן. ופוק חזי מאי עמא דבר, שיש הרבה יראים ושלמים אשר לא מעדת החסידים הנה, הרוצים ליישר מעשיהם שיהיו מתוקנים ביותר. וע"כ משתדלים הם שיהיו תפלותיהם סמוכות למטותיהם באופן שלא יתעסקו בצרכי הגוף (יותר מן המוכרח ממש) לפני התפלה. וע"כ מהדרים הם שלא לאכול לפני התפלה אע"פ שמצד שורת הדין ה"ה מותרים לאכול, לרפואה, ובכללה: לצורך חיזוק הגוף, או כדי שיוכלו לכווין את לבם למקום באין מונע ומעכב. ועד"ז שמענו וראינו חסידים ואנשי מעשה דעבדי כל מיני טצדקי כדי שלא יצטרכו לאכול קודם התפלה. יש קמים לאכול לפני שיאור היום, ואחרים מתפללים בהשכמה כדי למנוע את הצורך לאכול ולשתות לפני התפלה בבוקר.

ועל כאלה נראה שכיוונו רבותינו, מיוסד על פתגם אדמו"ר הצמח צדק, וכלפיהם דבריהם אמורים, דע"פ תורת החסידות ודרכי' אין כאן שום הידור ומילתא דחסידותא. ואדרבה: "בעסער עסען צוליב דאווענען ווי דאווענען צוליב עסען". בקיצור: ע"פ שו"ע מותר לאכול קודם התפלה כדי לחזק בריאותו או כדי לכווין היטב בתפלה. ע"פ חסידות מוטב לעשות כן.

סיכומא דמילתא, שלדעת רבותינו הקדושים, אין צורך בעיקולי ופשורי וכל מיני טצדקי כדי שלא לאכול לפני תפלת השחר, אם האכילה נחוצה לצורך בריאות הגוף או לצורך עבודת התפלה. בכה"ג שאינו אוכל להשביע רעבונו סתם, אלא לצורך בריאות הגוף או כדי להתפלל בכח, בחיות ובכוונה, מותר לאכול ולשתות לשם שמים ואין בכך שום נדנוד איסור. ואדרבה, בכה"ג, כך יאות לי' למעבד כדי שיוכל לבא אל תוך תוכיותם של תיבות התפלה מתוך מנוחה ושלוה באין מעכב ומפריע ("בעסער עסען צוליב דאווענען"). וכשאוכל ושותה מפני טעמים אלו, יעשה כן בשמחה ובטוב לבב, וירצה השם במעשיו.

ו) אמנם, מובן וגם פשוט דמעולם לא נתכוונו רבותינו לומר, דאיסור אכילה קודם התפלה אבד סיברו ובטל סיכויו ואין מקום לידיעת הלכה זו בכל פרטי' ודקדוקי'. ועאכו"כ שלא גזרו אומר דנשתנו הטבעים עד כדי כך, שאין היכי תימצי לקיים הנך הילכתא גברוותא דילפינן מקראי דלא תאכלו על הדם ואותי השלכת אחר גויך. אמת נכון הדבר, שלשיטת רבותינו, הרי בכה"ג דמותר לאכול קודם התפלה, עדיף טפי לעשות כן וכמשנ"ת. ולא זו בלבד, אלא שלחסידים ההולכים אך ורק לפי תורת רבותינו נשיאנו, אין מקום כלל לחשוש לשיטות אחרות והואיל ונפיק הדבר מפומי' דרבותינו זי"ע, כל חומרא יתירה כנטול דמי. אבל, לאידך, פשוט ג"כ שלא הותרה הרצועה כדי שנאמר שאין מקום לחשבון צדק לכל אחד לפי מה דמשער בנפשי'. האבן הבוחן בטיבו של אכו"ש לפני התפלה, לדעת הישכם אוהבים את ה' אלוקיכם לעבדו בכל לבבכם אם לא, הוא [כמ"ש רבינו]: "אם על ידי זה תהי' תפלתו מסודרה יותר מאשר יאכל דוקא לאחר התפלה". ואם מסופק בדבר יעשה כעצת המשפיע. ואם אין לאיש משפיע, אזי ישים לבו למה שציווה רבינו פעמים אין ספור שיקיים מילי דאבות ויעשה לו רב, ותשועה ברוב יועץ. [ועיין היטב אג"ק ח"י עמוד שנב, ודון מינה ומינה].

ו) והנה בספר "ותורה יבקשו מפיהו" להרב שלום דובער הלוי שי' וולפא, האריך בענין נחיצות האכילה לפני התפלה. ויצא לחדש: (א) שלפי דעת הרמב"ם ברור שמותר לנו לאכול מזונות לפני התפלה. (ב) "שלצורך כוונה בתפלה . . גם חובה לעשות כן (לדעת הרמב"ם והאלי' רבה)". ועל כן: (ג) "פשוט שמנהג חב"ד בדורנו מתאים לדעת הרמב"ם". ועפ"ז חלק הרשדב"ו על הרב מאזוז שהעיר על מנהגם של חסידי חב"ד שאוכלים מיני תרגימא לפני התפלה, והביא הרב מאזוז בתוך דבריו שיטת הרמב"ם שאוסר אפילו שתיית מים לפני התפלה. וע"ז השיב הרשדב"ו כי בנדו"ד שהאכילה מוכרחת לצורך הכוונה, הרי זה פסק דין ברור ברמב"ם, שב"עצמו ציוה לאכול ולשתות" לפני התפלה, ועל כן לא זו בלבד שאין בדברי הרמב"ם כדי להעיר על מנהג חב"ד, אלא אדרבה: "פשוט שמנהג חב"ד בדורנו מתאים לדעת הרמב"ם", שלפי דבריו, לא מיבעי שמותר לשתות מים, אלא גם חובה לאכול מיני תרגימא וכיו"ב. ומפני כל זה העמיד הרשדב"ו את המטרה לעצמו: "להראות העמים והשרים עד כמה מדוייקים דבריו של הרבי . . ושכל דבריו אמת וצדק".

והנה לגופו של ענין, כבר נתבאר שפתגם הצ"צ ורבותינו מ"מ זי"ע שמוטב לאכול כדי להתפלל וכו', לא נאמר לכל אחד ואחד בדורותינו אלה. והדברים מפורשים באג"ק רבינו זי"ע, ע"ש בארוכה. וע"כ אולי י"ל שטענת הרב מאזוז היתה בעיקר כנגד אלו ההולכים לפי שיטת הרשדב"ו, וס"ל ש"אין אף אחד" בדורנו שפטור מאכילה לפני התפלה. אמנם, באמת, אפילו אם נימא שהרב מאזוז כיוון לשלול גם אכילה ושתי' לצורך הטבת הכוונה [שבפירוש התירוה רבותינו], ולא ידע מדברי רבותינו בכ"ז, אין זה ענין כלל לשיטת הרמב"ם. ואין מדברי הרמב"ם הוכחה לשיטת רבותינו כלל, וכפי שיתבאר. ובהקדם מה שהאריך הרשדב"ו בנוגע לשיטת הרמב"ם, וז"ל הרב וולפא:

"והנה הרמב"ם פ"ה מהלכות תפלה ה"ב כתב "הצמא והרעב הרי הן בכלל חולין, אם יש בו יכולת לכוין את דעתו יתפלל, ואם לאו אל יתפלל עד שיאכל וישתה". אבל המחבר שינה ותלה זה ברצונו של המתפלל. והמג"א סקי"ג הביא את לשון הב"י שביאר: "כיון דהאידנא בלאה"כ אין מכוונים כ"כ מותר להתפלל אף שאינו יכול לכווין. ומ"מ הרוצה לסמוך על הרמב"ם לאכול ולשתות קודם, מותר". אמנם המשב"ר בסקכ"ו ציין לעיין ב"אלי' רבה" שפסק כהרמב"ם: "דאף לדידן (שאיננו מכוונים כ"כ) אסור להתפלל בלא אכילה ושתי', וכן פסק תוס'. "ואפילו הוצרך לאכילה ושתיית קבע צריך לאכול ולשתות בקבע...", הרי ראינו שלצורך כוונה בתפלה (ולא רק רפואה) מותר בוודאי לאכול מזונות קודם התפלה (לדעת המחבר והמג"א ואדה"ז), ולא זו בלבד אלא שגם חובה לעשות כן (לדעת הרמב"ם והאלי' רבה). וראה 'מטה משה' ח"א סימן קז שכתב "אל יתפללל בלא אכילה, דאם הוצרך לאכילה ושתי' קבע, צריך לאכול ולשתות בקבע". והנה מש"כ הרב מאזוז: "שהרמב"ם אוסר אפילו לשתות מים לפני התפלה", הרי דבר זה שנוי במחלוקת בין האחרונים. ובכל אופן, גם לו יהא כן שהרמב"ם אסר שתיית מים, הרי הרמב"ם עצמו ציוה לאכול ולשתות אם אינו יכול לכוין בתפלה כשהוא רעב וצמא, ובלי זה אסור להתפלל לדעתו. ולכן פשוט שמנהג חב"ד בדורנו מתאים לדעת הרמב"ם וגם לדעת המחבר ונו"כ השו"ע". עד כאן לשון הרב וולפא.

אמנם דבריו תמוהים:

א) אפילו בגוונא דמיירי בי' הרמב"ם, דהיינו שבלי אכו"ש א"א לו להתפלל בכוונה המעכבת, הרי פסק המחבר והמגן אברהם והלבוש ואדמו"ר הזקן, דאין הדברים אמורים בזה"ז, שבלאה"כ אין אנו מכוונים כ"כ, ומנ"ל להרשדב"ו שהרמב"ם צפה עד סוף כל הדורות וראה שיכוונו בתפלתם, ואילו הי' הרמב"ם קם בתחי' היום הי' חולק על כל הני אשלי רברבי? [אמת נכון הדבר, שמדברי האלי' רבה משמע דס"ל (ע"פ דעת הרמב"ם) שגם היום אסור להתפלל עד שנאכל, אבל רוב הפוסקים ככולם דעתם שונה ולפי דבריהם אין הכרח מדברי הרמב"ם לענין זמננו].

ועל מה שכתב הרשדב"ו - באותיות גדולות ומודגשות - בשם המטה משה, נוראות נפלאתי שאין דבר זה או כיו"ב נמצא בדבריו כלל, לא באותו סימן ולא בכל סימן אחר! ולולי דמיסתפינא הייתי אומר שהרשדב"ו לא טרח לעיין בספר מטה משה בפנים, אלא סמך על השערתו לבד, וקרא דברי הא"ר על שמו של המטה משה!

ב) אפילו בגוונא דמיירי בי' הרמב"ם, דהיינו שבלי אכו"ש א"א לו להתפלל בכוונה, הלא כבר נתבאר לעיל שמבואר מדברי הרמב"ם וכמה פוסקים, דס"ל שאין זה משום שבכה"ג ליכא לאיסורא כלל, אלא משום דבכה"ג נדחה איסור האכילה משום דאי אפשר בענין אחר. ועל כן ס"ל לכמה אחרונים שבכה"ג אין היתר להכניס א"ע לאונס, ומחוייב להתפלל בביתו בהשכמה וביחידות אם עי"ז יוכל להתפלל בלי אכו"ש. ומנ"ל להרשדב"ו שהרמב"ם מתיר בריוח וגם כשאפשר בענין אחר [כנהוג בחב"ד]?

ג) (והוא העיקר) הלא כבר נתבאר לעיל שהרמב"ם [והמטה משה והא"ר] מדבר רק ע"ד אלו שלולי האכו"ש לא היו יכולים לכווין כלל, והיו מוכרחים להמנע מתפלה, וע"כ אנוסים הם ומחוייבים לאכול ואונס רחמנא פטרי'. ואיך אפשר לדון מדברי הרמב"ם אלו לענין מה שהורו רבותינו שהאכו"ש מותרת כדי להתכונן לתפלה באריכות ובהתבוננות, ולומר דגם בכה"ג ס"ל להרמב"ם והנמשכים אחריו דאסור להתפלל עד שיאכל?

ד) ואת"ל שבדורותינו אלה אי אפשר לנו לכווין כלל עד שנאכל ונשתה, ונמצא שלדעת הרמב"ם כולנו אנוסים ומחוייבים לאכול קודם התפלה בזה"ז, מתעוררת תמיהה הכי גדולה: דהלא אנחנו נוהגים [וכפי שהעיד הרשדב"ו בספרו] שבראש השנה שמצות היום בשופר, אין אנו אוכלין עד אחרי תפלת המוספין [אף שמעיקר הדין אין איסור בדבר, וכמו שביאר גם הרשדב"ו בספרו שם]. ואם באמת אין אנו יכולים לכווין במדה המעכבת בלי אכו"ש, היאך נעבור על המפורש במשנה תורה ונתפלל תפלה בטלה ר"ל בזה היום תחלת מעשיך: יום הדין וקבלת מלכותו ית' מחדש?

[קושיא זו יש להקשות גם בשאר ימים שנוהגים שלא לאכול קודם התפלה וכמו בימים שהולכים להשתטח על הציון וכיו"ב. אבל בנוגע לראש השנה הקושיא מתחזקת, בשים לב לאריכות התפלה וגודל הענין והנחיצות בתפלה בעשי"ת בכלל ובר"ה בפרט, וגם כשנקח בחשבון את גודל הלחץ הנוצר ע"י רוב העם הנמצאים והעומדים צפופים בכמה בתי כנסיות בר"ה ויוהכ"פ וכו'. ומובן וגם פשוט שהאכו"ש "נחוצה" יותר ביום זה מביום רגיל מימות החול ואפילו משבתות ויו"ט].

וע"כ צ"ל, דבאמת לא הגענו לידי מדה זו, שאין אנו יכולים לכווין במדה המעכבת בתפלותינו עד שנאכל ונשתה, ואפילו בימים שמאריכים בתפלה עד אחרי חצות היום. ועל כן, אף שבדרך כלל נוהגים לאכול לפני התפלה כשהדבר מועיל לכוונה, מ"מ כיון שבראש השנה יש טעם גדול למנהגנו להמנע מאכו"ש לפני תק"ש, נוהגים שלא לאכול [ובאם אפשר - גם שלא לשתות] עד אחרי התפלה. ואם כן הדרא קושיין לדוכתא, מה ראה הרשדב"ו לומר שע"פ דברי הרמב"ם והמט"מ והא"ר אין אנו מותרים להתפלל עד שנאכל ונשתה. הלא ברור הדבר שאין זה מן הנמנעות עבורנו לכווין בתפלה בלי אכו"ש לפני', וא"כ מהי הראי' מפס"ד הרמב"ם ודעימי' [דמיירי במי שאינו יכול לכווין במדה המעכבת וכנ"ל] למנהגנו?

אמנם כל קושיות אלו אינן אלא לפי דעת הרשדב"ו, שסובר שמנהג חב"ד לאכול ולשתות כדי לכווין היטב בתפלה, יסודתו בדברי הרמב"ם שאוסר להתפלל בלי אכו"ש באם הדבר נחוץ לצורך כוונה. אבל האמת יורה דרכו, שאין מנהגנו מבוסס כלל על שיטת הרמב"ם, ואין לנו אפילו כדמות ראי' מדברי הרמב"ם לצדקת הנהוג כיום בתוככי עדת החסידים. ודברי הרשדב"ו שהיסב כוונת דברי הרמב"ם לדברי הצמח צדק ורבותינו נשיאנו ממלאי מקומו, לא שרירין ולא קיימין. ותמיהני על הרשדב"ו שהקשה על הרב מאזוז שהקשה על מנהג חב"ד על יסוד דברי הרמב"ם. והרשדב"ו טען כנגד הרב מאזוז לאמר, דאדרבה, ממקום שבאת מוכח להיפך, ודוקא מנהג חב"ד עולה בקנה אחד עם דברי הרמב"ם. ולפי הנ"ל, הר"ז בבחינת טענו לו בחטים והודה לו בשעורים. דברי הרמב"ם אמורים ע"ד אנוס שאינו יכול להתפלל בלי אכו"ש, ואינם ענין כלל למה שהתירו רבותינו לאכול ולשתות כדי לחזק ולאמץ העוסקים בעיון תפלה שעל זה תמה הרב מאזוז.

ובאמת, הרי מדברי רבנו זי"ע עצמם, מפורש, יוצא שההיתר לאכול לצורך הטבת איכות הכוונה וכיו"ב אינו מפורש בשו"ע ושו"ע אדה"ז [שהעתיקו את מ"ש הרמב"ם בתורת חובה - בתורת "רשות" וכמשנ"ת] ולא על זה דיברו הרמב"ם והשו"ע. כי במכתב אשר כתב רבינו אל הרה"ח ר' יצחק דובאוו ז"ל [אג"ק חי"ט עמוד מ'] - שכנראה קיבל הוראה מיוחדת שלא לאכול לפני התפלה - איתא בזה"ל: "במש"כ ע"ד הוראת הרופאים לאכול לעתים תכופות ויסתור זה לאריכות בתפלת הבוקר, כי ע"ע נזהר מלטעום לפני התפלה ע"פ הוראה - הנה האכילה הנ"ל במיחוש שכותבו הוא ענין רפואי (למנוע אסיפת מיץ החומצי במעים), ולא מפני הרעבון, ואפילו לא מפני חיזוק הגוף. ועפ"ז - ההיתר מפורש (בשו"ע אדה"ז שם ס"ה) וכו', וקרוב לומר שבודאי מעיקרא לא על כגון זה היתה ההוראה". והנה, לפי דברי הרשדב"ו גם ההיתר לאכול ולשתות כדי לסייע הכוונה מפורש בשו"ע ובשו"ע אדה"ז [והחובה לעשות כן מפורש ברמב"ם]. וא"כ נחזי אנן, בשביל איזה מצב ניתנה ההוראה להרב דובאוו: אם תאמר על העדר האכו"ש סתם (שלא לצורך כוונה), הלא לזה לא נצרכה הוראה, שהרי מושבע ועומד הוא שלא לאכול על הדם. ואם על אכו"ש לצורך הכוונה, הלא בנדון זה ס"ל להרשדב"ו שבכה"ג ההיתר מפורש בשו"ע, והרבי אמר שקרוב לומר שלא על כאלה היתה ההוראה. וכי ההוראה בכדי היתה? אלא ע"כ האמת יורה דרכו, שהוראה פרטית זו ניתנה לו בכה"ג שהותרה האכו"ש לאחרים, והיינו באכו"ש לצורך הכוונה, דעם היות שכבר בארנו יסוד ההיתר לזה, מ"מ אין ההיתר מפורש בשו"ע, וכמשנ"ת. ודלא כמ"ש הרשדב"ו שבכה"ג ההיתר מפורש בשו"ע והחובה מפורשת ברמב"ם וא"ר. ועפ"ז מובן וגם פשוט למה לא הזכיר רבינו כלל, לא את דברי הרמב"ם ולא את דברי האלי' רבה. גם לא כתב שאסור להתפלל בלי אכו"ש אלא שמוטב [ולא חובה] לאכול ולשתות קודם התפלה באם מועיל לכוונה. ולפי הרשדב"ו עדיפא הו"ל למימר. וד"ל.

ויסוד דברי רבותינו זי"ע כבר נתבאר באר היטב לעיל, והבוחר יבחר.