ביאור גדר החציצה בטבילה

[סעיף א']. כתב הטור צריכה שתטבול כל גופה בפעם אחת לפיכך צריך שלא יהא עליה שום דבר החוצץ ואפי' כל שהוא כו'. והנה מסתימת לשונו נראה שדין חציצה תלוי בדין של ביאת מים, כלומר שכמו שבביאת מים צריך כל גופה לבוא במים בב"א ואפי' נימא אחת מעכבת מדאורייתא [ראה שיורי טהרה סק"א, ולהעיר מהא דאי' בסידור (עם דא"ח) בכוונת המקווה בסופן (קנט, סע"ד) שטבילה אותיות הביטל, כלומר שאיבד מציאותו לגמרי] עד"ז גם בחציצה נמי צריך להיות האפשרות לביאת מים בכל חלקי הגוף כא'.

אמנם בכדי להבהיר שאין הפי' כזה, מפרש הב"י [בד"ה ומ"ש לפיכך] דל' המחבר בא ללמדנו שאילו רצה האדם שיש עליו חציצות לחזור ולטבול אותו מקום לאחר שמסיר הדברים החוצצים, אין מועיל מכיון שביאת מים פי' ביאת כולו ולא לחצאין, ולכאורה צ"ע למה לא פי' הב"י כפשוטו כנ"ל.

וי"ל הביאור בזה, דהנה יסוד העניין דביאת מים הוא דבעינן כח גברא שצריך להתבטל לגמרי מתחת מי המקווה, ולכן כאשר שערה א' נמצאת בחוץ אין כאן פעולת ביאת מים לגמרי, אמנם לאידך בעניין חציצה אין חסר בכח גברא כלום דהא נמצא במים ואלא מאי יש דבר החוצץ בינו לבין המים, ולכן במקרה דאיכא קפידא חוצץ אמנם אם אינו קפיד הרי הדבר טפל ובטל לגבי גופו ונהיה כחלק ממנו וממילא אינו חוצץ.

גדרה של החציצה שפוסלת הטבילה במקוה מבואר שתלוי בהקפדה ולכן במקרה שיש מיעוט ואינו מקפיד אינו מעכב [בדיעבד – ראה רמ"א ס"א], ולכאורה תמוה דלמה אצל תפילין אמרי' דאפי' באינו מקפיד דחוצץ במשהו [ראה או"ח סי' כח] וצ"ע מאי שנא מטבילה וכו'.

והנראה לומר בזה ובהקדם ביאור בגדר החציצה בבגדי כהונה שמהם לומדים חציצה בתפילין [גמ' זבחים יט, א וראה בביאור הגר"א או"ח שם] די"ל שגדרו אינו כהא דטבילה, אלא גדר מיוחד, והוא בעצם גדרו של הלבושים שמטרתם הוא לכבוד ולתפארת, וכלשון הרמב"ם [סה"מ מצווה לג] וז"ל: "שנצטוו הכהנים ללבוש בגדים מיוחדים לכבוד ולתפארת ואז יעבדו במקדש [וראה גם מנחת חינוך מצווה צט]. ולכן כאשר יש איזה דבר החוצץ [ואפי' אם זה שלא במקום הבגדים – ראה רמב"ם הלכות כלי המקדש פ"י ה"ח] מכיון שזה מחסר מהתפארת והכבוד של בגדי הכהונה הוי חציצה". ולפי"ז י"ל דהרא"ש [והטור שו"ע ס"ד] סוברים שהוא הדין בתפילין דיש בו גדר של 'פאר', וכמבואר בגמ' ברכות [יא, א] דאבל פטור מתפילין שנא' 'פארך חבוש עליך'.

חילוקי דינים בדין רטי' בטבילה ונט"י

[סעיף י']. רטיה שעל גבי מכה חוצצת. כלומר שבדיני טבילה אין נפק"מ באיזה רטיה עסקינן [בין ע"ג מכה ובין לא] ולכו"ע חוצצת. והנה ידוע הכלל [חולין קו, ב מובא להלכה ר"ס קסא] שכל דבר שחוצץ בטבילה חוצץ בנטילה [וראה משנ"ב שם], ולפי"ז צ"ע טעם למ"ש הטושו"ע בשם הרא"ש [ס"ס קסב] דבאם הרטיה הוא ע"ג מכה [וכאב לו] די במה שיטול שאר היד שלא במקום הרטיה מטעם שזה דומה למי שנקטעה אצבעו שנוטל שאר היד, דלפום ריהטא אינו מובן למה אין אומרים את אותה הסברא בטבילה.

וי"ל הביאור בזה שכאן אין בו משום 'דין חציצה' – שבה באמת שוים נטילה לטבילה מטעם דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון, אלא הכא בגדר 'ביאת מים' עסקינן, דבטבילה העיקר הוא שכל חלקי האדם יטהרו ממי המקווה [ורק בדיעבד במקרה דמיעוט ואינו מקפיד עולה לטבילתו מכיון שנקרא חלק מגופו], משא"כ בנטילה כל תקנתו היא מצד טומאת אוכלין [כמבואר בסי' קנח] ולכן מעיקרא דדינא אם אין האדם נוגע בגוף המאכל [כמו יין ושמן שמעיקר הדין גם בהם היה צ"ל הגזירה אלא משום שדרך שתייתן הוא בכלי ואין אדם עשוי ליגע בהם בידו, לפיכך לא הצריכו בהם נט"י וכמ"ש הר"ן פסחים פ"י ד"ה והא] יכול הוא לאכול אותו לחם בלי נטילה, ורק שגזרו שמא ינטל [המפה] באמצע הסעודה.

ומזה יובן בעניננו שהטעם דאמרי' בנטילה במקרה שבודאי אין האדם נוגע בהפת 'שזה דומה למי שנקטעה אצבעו' הוא מטעם שאין כאן 'דין חציצה' ורק דין בטהרת חלק היד שנוגע בדרך ישרה לפת.

והנה כ"ז הוא בדין נט"י לסעודה אמנם לעניין נט"י שחרית יש לחקור אם יאמרו כן [דתינח להרא"ש (ברכות פ"ט, והוא גם דעת הרמב"ם פ"ד ה"א) דאמר שגדרו הוא מטעם ארחץ בנקיון כפי ואסובבה וגו' דאז בדיעבד כל דבר דמנקה שרי, ועד"ז להרשב"א (שו"ת ח"א סי' קצא) שהוא מטעם עבודה וכמו כהן שהיה צריך לקדש ידיו, די"ל שגדרו הוא כנ"ל בנט"י לסעודה וד"ל, אמנם] לפי דברי הגמ' [שבת קט, א] ובזוהר [פר' וישב קפד, ב] שטעם נט"י שחרית הוא כדי להעביר רוח הטומאה השורה על הידיים מפני הסתלקות קדושת הנשמה בלילה [ועד"ז בישן ביום] מגוף האדם כשישן [ראה שו"ע אדה"ז ס"ד ה"א] דהנראה בזה הוא שיש כאן דין בעצם טהרת ידיים ע"ד גוף הטמא שצריך טבילה, או יכולים לומר שמ"מ העברת הטומאה יכולה להיות אפי' על חלק מהיד וא"צ 'ביאת כולו'. ונפק"מ לדינא אם יש על אדם ר"ל רטיה וכדו' אם הוא יכול ליגע באוכלים כו' האסורים בלי נט"י מטעם הנ"ל [ט"ז ס"ד סק"ד, מרש"י שבת קט, א ויומא ז, ב] וצ"ע.

ביאור שיטת אדה"ז בעניין צבע

[סעיף י"ז]. צבע שצובעות הנשים על פניהם ושער ראשן אינו חוצץ. וכן מי שאומנתו צבע וידיו צבועות אינו חוצץ. והנה בביאור דין זה מביא הב"י הפי' מהראשונים [הרא"ש ורשב"א ורי"ו] ב' טעמים: א. דלבד זאת שאין כאן קפידא אדרבא רוצה הוא בקיומם. ב. דאין כאן ממשות בצבע [וכ"ז הוא ביאור לדין הראשון – בנשים הצובעות כו']. ובנוגע לדין האומן כתב: א. דאין כאן ממשות בצבע, ב. מכיוון שאינה מקפדת. והב"י הסביר שזהו דינו של ר"י [נדה סז, ב] דלא גזרו רבנן על מיעוט שאינו מקפיד.

ונמצא שבעצם יש כאן ב' דינים בחציצה עם טעמים נפרדים: א. דין בנוי, ב. דין במקפדת. והנפק"מ ביניהם, אם הצבע נתפשט ברובו, דבנשים הצובעות אינו חוצץ [ראה ב"י שם בדברי הרשב"א], אמנם לאידך טעמא דאומן שאינו מקפיד, א"כ ברובו חוצץ. [ואף שבשו"ע באים ב' הדינים כאחד, נראה מדיוק לשונם חילוק זה דאצל נשים הצובעות לנוי כתב 'ושער ראשן' שנחשב כרובו באנפי נפשיה [שו"ע ס"ה], וחידש שמ"מ אינו חוצץ, משא"כ באומן כתב בו רק 'וידיו' – דהיינו רק מיעוט שאינו מקפיד].

והנה לעניין נשים הצובעות יש לעיין בב' הטעמים דיש נפק"מ ביניהם: דבמקרה דאיכא ממשות [ברובו] י"ל דלטעם הא' - שמקפדת להיות שם - אינו חוצץ, משא"כ לטעם הב' שהוא משום שהוי חזותא בעלמא א"כ בפשטות חוצץ. ולאידך במקרה שצבעה שערה בדבר שעכשיו היא מקפדת בו, הנה לטעם הב' דהוי רק חזותא לכאורה אינו חוצץ, משא"כ לטעם הא' מכיון דעכשיו אין היא רוצה בקיומו נראה שחוצץ.

והנראה לומר בביאור דין צבע בנשים הצובעות דאין כאן דין חציצה כלל מכיון שזה נעשה חלק מגופה ע"ד מ"ש הרא"ש [מקואות פ"ט מ"ב] שהשחרורית הנדבק בקומקום מבחוץ מכיון שאין אדם מקפיד בכך וחשיב כדופן הכלי ולכן אפי' בכולו אינו חוצץ [ולענין דינא נראה דאין סומכין על טעם הב' לחוד – שיורי טהרה ס"ק ל"ג].

והנה בהלכות נט"י [סי' קסא ס"ב] מביא המחבר דין הנ"ל [מתוה"ב] לעניין נט"י שבאינו מקפיד אינו חוצץ וכן הנשים שדרכן לצבוע ידיהן לנוי וכיו"ב אין אותו צבע חוצץ, וכתב שם המ"ב [ס"ק יג] לחלק בין אומן דהתם דינו שאינו חוצץ במיעוטו דוקא, משא"כ באשה שעושה לנוי אינו חוצץ אפי' ברובו, ולכאורה מקורו הוא בהסברת דברי הרשב"א הנ"ל. אמנם כ"ז הוא לשיטת המ"ב אבל יש להעיר ששיטת אדה"ז הוא שגם באשה שעושה לנוי חוצץ ברובו.

וי"ל שאדה"ז ס"ל דהרשב"א לא סמך על טעם הא' לחוד אלא בצירוף טעם הב' – דאין בו ממשות, ולכן במקרה שיש ממשות אף שעושה זה לנוי חוצץ ברובו [ראה שיורי טהרה סס"ק יט], משא"כ המ"ב סובר [לעניין נט"י שהוא מדרבנן – ראה שם מג"א סק"ז] שסומכין על טעם הא' לחוד ואם מקפדת שיהיה שם מטעם נוי אינו חוצץ אפי' ברובו [אמנם יש להעיר מהב"ח שס"ל דצבע בנשים לעניין טבילה אין בה ממשות וצ"ע למה שינה הדבר לעניין נט"י].