כתב אדה"ז בשו"ע או"ח סי' ה ס"ב, וז"ל: "...שהרי מצות ציצית היא תדירה שנוהגת בין בחול בין בשבת ויו"ט ותפילין אינן נוהגים בשבת ויו"ט ותדיר קודם לשאינו תדיר", עכ"ל.

כלומר ששיטת אדמוה"ז לכאורה היא, דמקדימין ציצית לתפילין מצד שהיא תדירה יותר.

ומקורו הוא מדברי הנימוקי יוסף במנחות (דף יב מדפי הרי"ף) וז"ל: "וכבר נשאלתי על המניח תפילין והמתעטף בשחרית איזה מקדים, ונראה שראוי להקדים מצות ציצית ששקולה כנגד כל המצות, ועוד שהיא תדירה יותר שנוהגת בין בחול בין בשבת בין ביו"ט, ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם".

אך יש להקשות טובא מה שהקשו על סברת הנמוק"י גדולי האחרונים, (ובראשם בעל השאגת אריה בספרו סי' כח): גם מסברא וגם מקרא, כלומר הן הטעם עצמו קשה לכאורה, ואפ' אם תאמר שכן, יש להוכיח שעדיין אינו מוכרח דבאופן כזה צריך להקדים, וכדלקמן.

וזה תוכן שאלת השאג"א: דלכאורה טלית אינו תדיר, דאע"פ שלובשים אותו גם בשבת ויו"ט, הרי פסקו רוב הפוסקים שכל מה שלובש בלילה פטור אפי' הוא מיוחד ליום (דלא כהרא"ש במנחות בהלכות ציצית סי' א שכסות יום אם לובשו בלילה חייב), הרי שמצות ציצית היא ביום ולא בלילה, משא"כ תפילין שלדעת רוב הפוסקים זמנם גם בלילה, ורק שגזרו חכמים שלא יניחם בלילה גזירה שמא יישן עמהם, אך מעיקר הדין מצות תפילין תדיר הרבה יותר מטלית שמצותה רק ביום.

שאלתו היא כמובן על הנמוק"י, אך מובן ששאלתו חלה, גם על דברי רבינו. שכתב שציצית תדיר, ולכאורה תפילין תדיר יותר והו"ל להקדים תפילין.

ועוד מקשים, שאפי' תימא כשאר פוסקים שכסות יום אם לובשו בלילה חייב, וגם אם תאמר שזמן תפילין מה"ת רק ביום, ולא בלילה, ואז יצא שציצית תדיר יותר, אעפ"כ צריך להקדים ציצית, שהרי תפילין הוי דבר שבקדושה משא"כ ציצית הוי תשמישי מצוה לבד, ואיתא בזבחים רפ"י (פט, א): "תנן, כל המקודש מחברו קודם את חברו".

א"כ יוצא שזה תדיר כנגד מקודש, והקשו בגמרא שם, תדיר ומקודש איזה מהן קודם, וזו בעיא דלא איפשטא, והרמב"ם בהלכות תמידין ומוספין פ"ט ה"ב פסק בכגון דא "היה לפניו תדיר ומקודש יקדים איזה מהן שירצה". א"כ צע"ג איך כתב הנמוק"י (ורבינו) בפשיטות דדין תדיר הכריע, ויש להקדים ציצית לתפילין.

והנה המחבר בשו"ע שם סי' כה כתב: "לאחר שלבש טלית יניח תפילין, שמעלין בקודש". עכ"ל. היינו שמצד זה שמעלין בקודש ואין מורידין, ותפילין יש בהם יותר קדושה מציצית כנ"ל, יש להתחיל בקדושה הקלה, ולעלות בקודש למצות תפילין.

ויש להקשות טובא מה שהקשו רוב הפוסקים (חת"ס, שאגת אריה, דגול מרבבה, ועיין בערוך השולחן), דכלפי לייא אדרבה תפילין משום קדושתן ראוי להקדימן לציצית וכנ"ל דכל המקודש מחברו קודם את חברו ואין ענין מעלין בקודש לכאן, דזה מיירי כההיא דפרק הקומץ רבה דתפילה של יד עושים אותה לשל ראש משום דמעלין בקודש, דשל ראש קדושתה חמורה משל יד ושל ראש אין עושין של יד משום דאין מורידין, כי זה דבר אחד ומצוה אחת, אבל בשני דברים כל המקודש מחבירו קודם לו, וכ"ש מקודש ואינו מקודש כמו ציצית ותפילין דהמקודש קודם.

תוך הדברים יש להביא את דברי האליה רבה, וביאורי הגר"א, שכתבו בביאור דברי המחבר, וז"ל: "על האדם קאי, משום שנכנס האדם מקדושה קלה לקדושה חמורה". והבין מדבריהם בעל המשנה ברורה, בביאור הלכה שכיוונו בזה ליישב את קושית השאג"א והדגול מרבבה הנ"ל.

ובשו"ת הר צבי או"ח סימן כ הקשה על המשנ"ב וז"ל: "והנה כל מעיין בקושיית הש"א והדגול מרבבה יראה שעיקר הקושיא דכיצד כתב השו"ע טעם להקדמת ציצית לתפילין דהוא משום דמעלין בקודש, הא במשנה זבחים איפכא תנן דכל המקודש קודם, וא"כ לא מובן דברי הביאור הלכה שעשה הקושיא עצמה לתירוץ, וזה פלא". ע"כ.

ומצוה ליישב דברי הביאור הלכה.

ולכאורה יש ליישב ובהקדם, דהנה יש לחקור בדין תדיר ואינו תדיר, האם דין זה, הוא דין "בחפצא" או "בגברא", כלומר האם התדירות נמדד בחיוב החפצא מצד עצמו, באיזו תדירות יש חיוב בחפצא זה, או דילמא מדין גברא קאתינא, ורואים אצל האיש מקיים המצוה, כמה תדיר אצלו מעשה המצוה, כי הנה דין זה דתדיר קודם למדו מקרא ד"מלבד עולת הבוקר אשר לעולת התמיד תעשו את אלה" (במדבר כח, כג) דשני שבילין יש בו, או דמעשה הכהן בהקרבת התמיד, הוא התדיר, או שחיוב התמיד תדיר הוא משאר קרבנות, שבמקרה זה שניהם שוים, אך ישנם מקרים ששני דברים אלו אינם שוים וכדלקמן.

ואם אמת נכון הדבר, יש לומר שכל שאלות השאג"א ודעימי' אינם, שהם הקשו לפי צד אחד בחקירה והאמת שלפי הצד השני לא קשיא מידי, וכדלהלן:

דאם לומדים כהצד שתדיר הוא בחיוב החפצא, שייך שפיר להקשות שחיוב התפילין תדירים הם משל ציצית שהם רק ביום ולא בלילה כמו תפילין, אך האמת היא שאזלינן בתר מעשה המצוה של ה"גברא" אם כן וודאי שמעשה המצוה של לבישת ציצית הרבה יותר תדיר שלובש כל יום בלי הפסקה של שבת ויו"ט, משא"כ תפילין שאינו מניח כל יום לא בשבת ולא ביו"ט, (וגם לא בלילה). א"כ בודאי שציצית תדיר טפי.

ולכשתקשי דהוי גם מקודש, ויבחר איזה שירצה, גם ליתא שיש לומר שוב שצריך שיהיה מקודש מחברו מעשה המצוה לא המצוה עצמה, דאף שתפילין קדושים יותר מחפצא של ציצית, כמו שהוכיח השאג"א, אך מעשה המצוה שעושה בתפילין אינו מקודש יותר מהמצוה שעושה בציצית[1], ולכן אין זה מקודש יותר מציצית, וציצית תדיר טפי, וכל התדיר מחברו קודם לו.

ומעתה יש להוכיח שכך סבר רבינו הזקן בדין תדיר ואינו תדיר, ובהקדם שיש להקשות לכאורה, שכל אלו הפוסקים ובראשם המחבר פתחו הלכות תפילין בדין קדימת ציצית והטעם, במחבר כתב: "יקדים ציצית..משום מעלין בקודש", הנמוק"י כתב: "נשאלתי בעניין קדימה בין ציצית לתפילין..תדיר ואינו תדיר...".

והמעניין שרבינו בשולחנו בסעיף א כשכותב: "ואחר שלבש טלית מצוייצת יניח תפילין..." אינו כותב טעמו משום דתדיר, אלא בסעיף ב באמצע ענין אחר והוא בדין המניחין הטלית וכיס התפילין לתוך כיס א' יזהרו לכתחילה שלא יניחו כיס התפילין למעלה מן הטלית כדי שלא יפגע בתפילין קודם שיפגע בהטלית, ויצטרך להעביר על המצוות כדי להתעטף בהציצית קודם הנחת התפילין, שהרי מצות ציצית היא תדירה שנוהגת בין בחול בין בשבת ויו"ט ותפילין אינן נוהגים בשבת ויו"ט, ותדיר קודם לשאינו תדיר, ולכאורה אינו מובן למה כתב אדה"ז טעם זה רק בסעיף ב ולא לפנ"ז בסעיף א.

אלא יש לומר שרבינו רצה להדגיש שדין תדיר הוא לא מעיקר חיוב מצות ציצית ותפילין, ולכן לא כתב זה בסעי' א, שאז היה מתפרש שציצית תדירה בחיובה יותר מתפילין, אלא כתבה בסעיף ב שעוסק כולו בגברא: שאין לו להעביר על המצוה, ואיפה ישים הטלית והתפילין בכיס. כדי שהוא לא יניח ידיו על התפילין לפני הטלית וכו', שהמשמעות היא שכל זה הוא דין בהגברא ולא בהחפצא.

ולפי"ז יש ליישב קושיית שו"ת הר צבי על הביאור הלכה, שהקשה טובא מה תירוץ איכא בזה שהגר"א כתב: שעל האדם קאי, משום שנכנס האדם מקדושה קלה לקדושה חמורה, איך עפ"ז מתרץ שאלת השאג"א, אך לפי מה שכתבנו אולי זהו עומק כוונת הגר"א לומר שהאדם ה"גברא" הוא עולה בקדושה, ואין מדובר פה על החפצא של מצווה שאז שייך לומר מקודש קודם, אלא ב"גברא" עצמו, ובעניין אחד לא אמרינן מקודש כ"א מעלין בקודש, וכההיא דפרק הקומץ רבה דתפילה של יד עושים אותה לשל ראש משום דמעלין בקודש, דשל ראש קדושתה חמורה משל יד ושל ראש אין עושין של יד משום דאין מורידין, כי זה דבר אחד ומצוה אחת, אבל בשני דברים כל המקודש מחבירו קודם לו.

ובעומק יותר יש לומר שלא שייך פה לומר מקודש, לא רק כי זה דבר אחד, אלא כי אין זה מקודש כלל, כמו שכתבנו לעיל.