שאלה: אברך הגר בעיר שאין לו מנין קבוע עדיין, והי' נראה לו שלא יהי' לו מנין לתפלת שחרית ביום פורים[9] וקרא לעצמו את המגילה ואח"כ נזדמן למקום שיהי' קריאה בציבור האם חייב לשמוע המגילה עוה"פ בציבור.

ונחזי אנן:

גמ' מגילה ג' ע"ב פשיטא מגילה ועבודה מגילה עדיף, מגילה ות"ת מגילה עדיף עבודה ומת מצוה מת מצוה עדיף, תלמוד תורה ומת מצוה מת מצוה עדיף, בעי רבא מת מצוה ומגילה מי עדיף מגילה עדיף משום פרסומא ניסא או מת מצוה עדיף משום כבוד הבריות וכו' ע"כ.

ועוד שם בדף ה' ע"א אמר רב מגילה בזמנה קורין אותה אפילו ביחיד שלא בזמנה בעשרה רב אסי אמר בין בזמנה בין שלא בזמנה בעשרה. ופרש"י ד"ה בזמנה בי"ד שהיא חובה בו ביום על כל יחיד ויחיד קורין אותה אפילו ביחיד דהכל קורין בו ואיכא פרסום הנס שלא בזמנה כגון כפרים המקדימין ליום הכניסה אין קורין אלא בעשרה דבעינן פרסומא ניסא, רב אסי אמר בין בזמנה בין שלא בזמנה מצוה לחזור אחר עשרה משום פרסומי ניסא אבל אי לא אשכח עשרה לא אמר רב אסי דלא ליקרי שאין איסור קריאתה ביחיד אלא מצוה לקרותה בעשרה, ע"כ.

והנה גדר פרסומי ניסא מצינו בעוד כו"כ מצוות ובתוכם נר חנוכה וד' כוסות דהכי איתא בגמ' שבת כ"ג ע"ב נר חנוכה וקידוש היום מהו, קידוש היום עדיף דתדיר או דלמא נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא וכן עוד שם דף כ"ד ע"א מהו להזכיר של חנוכה בברכת המזון כיון דמדרבנן לא מדכרינן או דלמא משום פרסומי ניסא מדכרינן. ובד' כוסות, דבריש ערבי פסחים ולא יפחתו לו מד' כוסות של יין ואפילו מן התמחוי ובגמ' שם דף קי"ב ע"א ואפי' מן התמחוי פשיטא לא נצרכה אלא אפילו לרע"ק דאמר עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות הכא משום פרסומי ניסא מודי, ע"כ.

וברמב"ם הל' חנוכה פ"ד הל' י"ד מצות נר חנוכה מצוה חביבה היא עד מאוד וצריך אדם להזהר בה כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח הא-ל וכו' ואפי' אין לו מה יאכל אלא מן הצדקה שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן הנרות ומדליק.

וכתב ע"ז המגיד משנה שלמד דין זה מד' כוסות וכל שכן הוא, והטעם משום פרסומי ניסא וכ"ש בנר חנוכה דעדיף מקדוש היום.

ובלח"מ שם תמה מהו ה"כל שכן" דכ' הה"מ - דאיה"נ דעדיף מקדוש היום דאין בו פרסומי ניסא אבל ד' כוסות דאיכא בהו פרסומי ניסא כמוש"כ הה"מ הרי הוא שוה לחנוכה וא"כ לא הי' לו להמ"מ ללמוד דין זה דחנוכה מכש"כ דד' כוסות אלא מהוא הדין, ע"כ, וע"ש.

ובאמת בהסבר דברי הרמב"ם והה"מ אלו כבר נשברו הרבה קולמוסין[10] ואין כאן מקומו להאריך במקום שאמרו לקצר.

ויש לבאר ענין זה בהקדם, דיש לחקור בהא דתקנו חז"ל בהמצוות הנ"ל דהוא משום פרסומי ניסא אם זהו עיקר ותנאי תקנת חז"ל במצוות אלו דהיינו שעצם המצוה הוא הפרסומי ניסא שבזה ואם חסר הפרסום לא קיים המצוה כלל או שזה פרט והוספה על עיקר המצוה וכעין הידור מצוה בהם דנאמר דעיקר המצוה הוא שתיית הד' כוסות או הדלקת הנר או קריאת המגילה כשלעצמה רק כמו דבר נוסף והידור ע"ז תיקנו חז"ל שיהי' בפרסום.

ונראה ברור, דשונה מצוות ד' כוסות והדלקת נר חנוכה ממצוות קריאת המגילה.

די"ל דשתיית ד' כוסות והדלקת נר חנוכה הרי עצם עניינה הוא הפרסומי ניסא שבהם משא"כ מקרא מגילה הפרסומי ניסא שבה הוא דבר נוסף והידור על עצם חובת הקריאה.

ואפרש דבריי.

דבנר חנוכה הדין פשוט דפרסומי ניסא הוא תנאי בקיום המצוה ופרסום הנס מעכב דאמרי' במס' שבת כ"ב נר של חנוכה שהניחה למעלה מכ' אמה פסולה ופרש"י דלא שלטא בה עינא למעלה מכ' אמה וליכא פרסומי ניסא. וכן מביא שם כ"א ע"ב מצוותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק מאי לא דאי כבתה הדר מדליק לה דאי לא אדליק מדליק - וכן פסק הרמב"ם (פ"ד ה"ב) ותוס' (שם ד"ה דאי) לפי' א' ושו"ע או"ח סי' תרע"ב. ואפ' לדעת הטור והב"י שם בסי' תרע"ב דדעת רוב הפוסקים דמדליק והולך כל הלילה אין הכוונה משום דאין פרסום הנס מעכב אלא דס"ל דגם לאחרי שתכלה רגל מן השוק יש ג"כ פרסום הנס, עכ"פ במשהו.

וכן כ' המג"א דמדליק ומברך כל הלילה והוא דוקא כל הזמן שבני הבית נעורים אבל אם הם ישנים ואין פרסום הנס אין לברך.

וזה גם גדר ד' כוסות[11], כמפורש מהגמ' דף קי"ב דהבאנו לעיל, דעיקרו הוא פרסומי ניסא.

ונראה דכן מבואר ברמב"ם (פ"ז מהל' חו"מ הל' ז') לפיכך כשסועד אדם בלילה הזה צריך לאכול ולשתות והוא מיסב דרך חירות וכל אחד ואחד בין אנשים בין נשים חייב לשתות בלילה הזה ארבעה כוסות של יין אין פוחתין לו מהם ואפי' עני המתפרנס וכו' ע"ש.

וזה בא בהמשך להא דכתב הרמב"ם בהל' ו' (ושונה מלשון הגמ' חייב אדם לראות) בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא וכו' וע"ז בא המשך הרמב"ם לפיכך, דהיינו שחיובו בלילה הזה הוא לפרסם ולהראות הנס דיצי"מ.

ומבואר מכל זה דלהרמב"ם עיקר קיום ה"להראות" הוא בהשתיית ד' כוסות עצמם (וראה שם הל' ט' שתהי' שתי' עריבה וכו') והדברים לכאו' פשוטים דהחילוק בין אכילת מצה לד' כוסות הוא בשתים (ויותר) דמצה הוא לחם עוני וחיובו רק פעם אחת, וד' כוסות הוא דין המראה על חירות וד' פעמים יין מראה על הרחבה ועושר וכו' בנוסף לזה שצריך לאכול ולשתות בהסיבה[12] דמדברי הרמב"ם חייב אדם להראות את עצמו מוכח דכל מעשה לילה זה הוא לפרסם הנס[13] להמסובין כדלקמן.

ומזה נובע החיוב לאכול ולשתות בלילה זה בהסיבה להראות הנס דחירות, אלא דיעוין בשו"ת אבנ"ז או"ח סי' תק"א דמסביר החילוק בין נ"ח (הקודם) לקידוש היום דהק' הרי כל הסיבה שנ"ח קודם לקידוש היום הוא משום פרסומי ניסא והרי השבת היא עדות על חידוש העולם כמו שאומרים בקידוש, וחידוש העולם יש מאין הינו פלא גדול יותר מיצי"מ (וכמ"ש בכוזרי) א"כ כיוון שד' כוסות חשובים פרסומי ניסא כ"ש דקידוש היום הוא פרסומי ניסא ולמה לא מצינו דצריך למכור כסותו לקידוש היום, ורק לד' כוסות.

ותי' האבנ"ז ששונות המצוות שבליל הפסח כי הם לפרסם לבניו ולב"ב ככתוב והגדת לבנך וכו' משא"כ שבת שהוא פ"נ רק לעצמו[14] שעפי"ז יובן שאף שד' כוסות הוא מטעם פרסומי ניסא אבל הוא רק לבני ביתו.

שעפי"ז יובן דברי הה"מ דלעיל ויתורץ קושיית הלח"מ דזהו הכש"כ מד' כוסות לחנוכה דאף ששניהם יסודם מדין פרסומי ניסא אבל שונה הוא בדרגתם דהפרסומי ניסא דחנוכה הוא לרבים והפרסומי ניסא דד' כוסות הוא רק לב"ב.

יוצא לפי כל הנ"ל דגדר פרסומי ניסא דחנוכה וד' כוסות[15] הוא בעצם קיום מעשה המצוה, דעצם מעשה ההדלקה דנר חנוכה ושתיית הד' כוסות הוא הוא הפרסומי ניסא.

שעפי"ז מובן מה שכתבו הפוסקים (ראה משנ"ב סי' תרע"ב סקי"א ובשער הציון שם) באחד שנמצא בין העכו"ם ואין שם יהודי אחר זולתו האם מדליק נ"ח בברכה, והספק הוא דמאחר דאין שם יהודי אחר זולתו ליכא פרסומי ניסא לכן אין לברך או די"ל דמברך דכל מעשה הדלקה הוה פרסומי ניסא בפני עצמה ולא בעינן שאחרים יראו הדלקתו דעצם מעשה המצוה הוא הפרסומי ניסא.

וכן לענין ד' כוסות דאפילו יושב בינו לבין עצמו חייב בד' כוסות דהפרסומי ניסא דד' כוסות הוא בעצם שתייתו ואופן שתייתו כמו עצם הדלקת נ"ח.

אלא דהפרסומי ניסא דמקרא מגילה מדה אחרת יש לה דמוכח מכ"מ דאין דין פרסומי ניסא מעצם תקנתה אלא דיש חיוב קריאה לחוד, והוא מצד חובת היום ותקנת מרדכי ואסתר, ודין הפרסומי ניסא דקריאתה הוא דבר נוסף על עצם חיובה.

דמפורש כדברינו מהמבואר בגמ' מגילה י"ט ע"א הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים לא יצא ופרש"י דבעינן אגרת לעצמה דמפורסם ניסא טפי כי כשקוראה בין הכתובים נראה כקורא במקרא, עכ"ל. וממשיך בגמ' ומחו לה אמוחא בציבור שנו, וכתב ע"ז הר"ן ומחו לה אמוחא שאין לך לומר לא יצא שלא אמרו אלא בציבור אבל ביחיד אפי' לכתחילה הילכך אפי' בציבור דיעבד מיהא יצאו.

וכ"כ גם המאירי דאף הציבור יוצאין בה בדיעבד, ומבואר מזה דאף בהקריאה בין הכתובים דליכא פרסומי ניסא יוצאים בה בדיעבד מוכח דאין זה תנאי בקיום המצוה.

וכן הוא במגילה ה' ע"א אמר רב מגילה בזמנה קורין אותה אפי' ביחיד שלא בזמנה בעשרה ופרש"י בזמנה בי"ד מתוך שהיא חובה בו ביום על כל יחיד ויחיד קורין אותה אפי' ביחיד דהכל קורין בו ואיכא פרסום הנס, ושלא בזמנה כגון כפרים המקדימין ליום הכניסה אין קורין אלא בעשרה דבעינן פרסומי ניסא.

ובאמת ראיתי דמחלוקת רב ורב אסי תלוי בחקירה הנ"ל אי פרסומי ניסא היא חלק מעצים המצוה או הוספה בהידור מצוה.

דרב דס"ל דבזמנה הכל קורין אותה יש פרסום בזה גופא דהכל קורין אותה ולכן בזמנה יכול כ"א לקרותה אפי' ביחיד משא"כ שלא בזמנה - צריך עשרה כי אם אין פרסום הנס אין קריאה.

ורב אסי ס"ל דפרסומי ניסא הוא רק מעלה נוספת והידור בקריאתה לכן לכתחילה צריך עשרה אפילו בזמנה ודו"ק.

ומש"כ רש"י דעל כל יחיד ויחיד קורין אותה אפי' ביחיד דהכל קורין בו ואיכא פרסום הנס צ"ב מה פרסום הנס שייך ביחיד הקורא לעצמו בחדר סגור?

וי"ל שהוא ע"ד מש"כ לעיל האבנ"ז בקידוש היום דעכ"פ יש איזה הכרה לעצמו על חידוש העולם, אך אין זה הפרסומי ניסא דתקנו חז"ל שהוא רק בעשרה, ודו"ק.

ונמצא מבואר מכל הנ"ל שאף שתקנו חז"ל כמה מצוות מצד פרסומי ניסא, שונה הוא בהדרגתם ובעניינם. דהפרסומי ניסא דחנוכה, דעצם הדלקתה הוא הפרסום וגדר מצוותה הוא שיפרסם הנס לרבים דוקא.

ובפרסומי ניסא דד' כוסות, עצם שתייתם הוא פרסום הנס אלא דהוא רק לב"ב ולהמסובים על שלחנו להראות וכו'.

והפרסומי ניסא דמגילה אף שלכתחילה צריך להיות בציבור אבל אין זה עצם מצוותו. דעצם מצוותו הוא הקריאה, והיחיד יוצא בקריאתה אפילו לחתכילה, רק דענין הפרסומי ניסא שבה הוא דבר נוסף על עצם חיובו וכעין הידור מצוה.

וראיתי כעין ראי' מפורשת לזה בשו"ת שבות יעקב (או"ח ח"ג סי' מ"ט הו"ד בס' רץ כצבי ח"ג סי' כ"ח - ע"ש ויונעם) שמבאר ההלכה שנר חנוכה קודם לקידוש היום שבקידוש היום הפרסומי ניסא הוא לפרסם הנס הגדול של בריאת ויצירת העולם והוא רק בתוך ביתו של האדם (ואפי' בינו לבין עצמו כדלעיל) ולעומת נ"ח הוא בפתח הבית שיש בה פרסומי ניסא לעוברים ושבים ולכן נ"ח קודם לקידוש.

ומביא ראי' מדברי התוס' (שבת כ"ד ע"א) שכתבו על דברי הגמ' מהו להזכיר של חנוכה בברהמ"ז וז"ל בתפלה פשיטא לי' דמזכיר משום דתפלה בציבור הוא ואיכא פרסומי ניסא אבל בברהמ"ז שבבית ליכא פרסומי ניסא כולי האי, ע"כ, והוא הדין לארבע כוסות.

שמכל הנ"ל אפשר לתרץ קושיא חזקה דמבואר לעיל דבד' כוסות שואל או מוכר כסותו ולוקח יין לד' כוסות וה"ה לחנוכה (רמב"ם חנוכה פ"ד הל' י"ב) דשואל או מוכר כסותו לקנות נרות וצ"ע למה לא תיקנו למכור כסותו וכו' לשמוע מקרא מגילה.

ואף אי נימא (כמו שתירצו כמה וראה גם רץ כצבי הנ"ל) דגדר פרסומי ניסא דמגילה הוא רק בציבור, משא"כ חנוכה וד' כוסות, עדיין צ"ב למה לא תיקנו דשואל או מוכר כסותו לנסוע או לשמוע המגילה בציבור?

ולדברינו ניחא דתקנת שואל או מוכר כסותו נאמר רק במצוות חז"ל שהפרסומי ניסא הוא חלק מעצם חיובו דהיינו שעצם מעשה המצוה הוא הוא הפרסומי ניסא משא"כ מקרא מגילה שהוא רק תנאי נוסף לקריאתה ואין זה גוף המצוה כמו חנוכה וד' כוסות אלא כעין הידור לא תיקנו חז"ל דשואל או מוכר כסותו.

והוא ע"ד מה שנחלקו הפוסקים בנר חנוכה גופא אם שואל או מוכר כסותו רק לנר אחד כל לילה או גם לנרות ההידור. דדעת המשנ"ב (סי' תרע"א סק"ג) שהחיוב למכור כסותו הוא רק עבור נר אחד כל לילה, אולם האור שמח (חנוכה פ"ד הל' י"ב) כ' דממש"כ הרמב"ם דמצות נ"ח הוא מצוה חביבה וצריך האדם להיזהר בה שממש"כ שם ולהוסיף בשבח הא-ל הוא גם לדין ההידור. וכבר האריכו האחרונים בזה.

דאי נימא דהפ"נ דחנוכה הוא מעצם גדר המצוה שפיר חייב להוסיף בהפ"נ ע"י ריבוי נרות ג"כ אלא דאי נימא דאי"ז מעצם המצוה אלא רק הידור נוסף מי יאמר דחייב למכור כסותו עבור הידור גרידא.

ולדברינו ג"כ במקרא מגילה דהיות שהסברנו לעיל בארוכה דמשמע מלשון רש"י והמאירי וכו' דמצות קריאתה בציבור הוא רק לכתחילה ולהידור ושפיר יוצאים ידי חובתו כל אחד שקוראו ביחידות אפי' לכתחילה א"כ שפיר מובן למה לא תיקנו מכירת כסותו לשמוע מקרא מגילה מהציבור כי יכול לצאת חובתו ביחידות.

ומה שלא חייבו למכור כסותו וכו' לקנות מגילה אפ' ליחיד י"ל בכמה אנפין א) מגילה יקרה היא וניחא לומר דאין יד העני משיג למכור חפצים מספיק לקניית מגילה. ב) לא מצינו חיוב דמכירת כסות וכו' להכשר מצוה וכגון קניית מגילה. ג) והוא העיקר, דיכול ללוות מגילה ולקוראה משא"כ בד' כוסות ובנ"ח א"א ללוות ע"מ להחזיר נרות חנוכה וכוסות יין דלשריפה ולשתייה בעינן, ומוכרח לשאול, דהיינו ללות כסף או למכור חפצים כדי לקנותם[16].

והדרינן לרישא באברך שכבר קרא לעצמו המגילה ועכשיו נזדמן לו מנין לשמיעת המגילה הנה מכל הנ"ל מוכח לכאורה דמעיקר הדין פקע חיובו כבר במה שקראו יחידי ואפי' לכתחילה כבר יצא ואין צריך לטרוח עו"פ לשמוע המגילה בציבור אלא יקיים ביתר שאת והדר שאר מצוות היום בשמחה וששון ויקר.

---

[9]) שזהו עיקר החיוב כידוע.

[10]) וראה מש"כ בזה ידידי הרה"ג ר' צבי רייזמן בספרו החשוב רץ כצבי ח"א סי' כ"ח כיד ה' הטובה עליו וכן מש"כ בס' שלמי שמחה להגר"ש עלבערג הל' חנוכה סי' נ"ב. ובס' מים הלכה להר"י מצגר ח"א ועוד. ובהמשך אכתוב לא כדבריהם בכו"כ פרטים ואת והב בסופה.

[11]) להעיר שבס' מעשה רוקח על הרמב"ם כ' לתרץ קושיית הלח"מ דלעיל מה הכש"כ וכו' כ' וז"ל דרוצה לומר כיון דאפילו בארבע כוסות דלית בהון משום פרסומי ניסא הדין כן - מכל שכן - נרות חנוכה דהך טעמא דפירסומי ניסא עדיף בה שהרי היא קודמת לקידוש היום מטעם זה ותמיהה על הלח"מ שהבין בה"ה שד' כוסות הם מטעם פרסומי ניסא והיכן מצינו דבר זה דארבע כוסות הם מטעם פ"נ. עכ"ל.

ולכאורה אשתמיטתי' לבעל המע"ר גמ' מפורשת דהבאנו מפסחים דף קי"ב שד' כוסות משום פרסומי ניסא הם, ואולי היו לו גירסות אחרות, וצע"ג.

[12]) ולהעיר מהשקו"ט אם הסיבה הוא תנאי או פרט בהמצוה.

[13]) ומה שאין חיוב מיוחד למכור כסותו וכו' למצה י"ל פשוט דהלא לעני נותנין לו מזון י"ד סעודות כולל לחם ובפסח נותנים לו במקום לחם מצה וזהו עיקר תקנת מעות חיטים - משא"כ ד' כוסות אינו מעיקר צרכי הסעודה דבכל השנה כולה אינו צריך יותר מכוס א' של יין לקידוש היום וכו' לכן תיקנו שלד' כוסות צריך לשאול או למכור כסותו.

[14]) וע"ש עוד דבשאר מצוות לשם קיומן אינו חייב למכור כסותו שהרי חישב לעשות מצוה ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה משא"כ פ"נ להודיע לאחרים ומה לאחרים ולמחשבתו?

[15]) והנה בס' רץ כצבי ח"א סי' כ"ה מביא שתי ראיות דמצות ד' כוסות הוא רק פרט בקיום המצוה ואינו דין לעיכובא וכמ"ש מהמבואר במרכבת המשנה שמי שיש לו רק כוס יין אחד בליל הסדר יקח אותו לקידוש ואילו הי' ענין פ"נ לגבי ד' כוסות הי' צריך לקחתו להלל שאז יש יותר פרסום הנס. וק"ק לי על המרכבת המשנה דהתם מיירי דאין לו ד' כוסות, וממילא לא יהי' לו פ"נ ורק השאלה הוא מה עדיף, קידוש היום או הלל. אבל האם לא יודה המה"מ דד' כוסות מפרסם הנס?

עוד הביא מהביאור הלכה (תע"ב סי' ח' בד"ה שלא כסדר) שמביא שיטת הב"י שבדיעבד אם שתה ד' כוסות ושהה ביניהם ולא אמר את ההגדה יוצא ידי חובת ד' כוסות. וברור שעיקר הסדר הוא ההגדה ואם יוצא ידי חובת ד' כוסות בלי הגדה זה ראי' שאין הפ"נ ד' כוסות מעכב ואינו אלא פרט.

וצ"ע מי אמר שעיקר פ"נ דהסדר הוא ההגדה? ההגדה הוא מצד והגדת לבנך והוא מ"ע של תורה לעומת זה תקנת ד' כוסות הוא תקנת חז"ל לפרסם הנס לאחרים שמעשה לילה זה הוא מעשה חירות. ולדבריו, מה הפי' יוצא ידי ד' כוסות, במה יוצא?

[16]) וכן מובן למה לא תיקנו למכור כסותו לקיים שאר מצוות היום, סעודה, משלוח מנות וכו' כי במכירת חפציו יבוא להיפך השמחה, וזה סותר לגמרי סיבת תקנת מצוות אלו להרבות שמחה.