בטעם שבת הגדול כתבו התוס' (שבת פז, ב ד"ה ואותו) וז"ל: "וע"כ קורין אותו שבת הגדול לפי שנעשה בו נס גדול כדאמרינן במדרש כשלקחו פסחיהם באותה שבת נתקבצו בכורות אומות העולם אצל ישראל ושאלום למה היו עושין כך, אמרו להן זבח פסח לה' שיהרוג בכורי מצרים, הלכו אצל אבותיהם ואל פרעה לבקש ממנו שישלחו ישראל ולא רצו, ועשו בכורות מלחמה והרגו מהן הרבה, הה"ד למכה מצרים בבכוריהם". ע"כ.

ובטור סי' תל כתב ע"ז טעם אחר, וז"ל: "שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול והטעם לפי שנעשה בו נס גדול שפסח מצרים מקחו בעשור . . ופסח שיצאו ישראל ממצרים הי' ביום חמישי . . ונמצא שעשרה בחודש הי' שבת ולקחו להם כל אחד שה לפסחו וקשרו אותו בכרעי מטתו ושאלום המצריים למה זה לכם והשיבום לשחטו לשם פסח במצות השם עלינו והיו שיניהם קיהות על ששוחטין את אלהיהם ולא היו רשאין לומר להם דבר ועל שם אותו הנס קוראין אותו שבת הגדול". ובשוע"ר שם סעיף א' כתב כמ"ש התוס' דהוי ע"ש מלחמת הבכורים עם שאר המצריים - "למכה מצרים בבכוריהם".

ובלקו"ש חי"ב ע' 33 שקו"ט כ"ק אדמור בהנס דשבת הגדול, ובפרט בדברי אדה"ז בשלחנו, ובהערה 7 שם כתב וז"ל: "ומה שלא ניחא לי' לאדה"ז בטעמו של הטור (ובחר בטעם התוס') - י"ל שזהו מפני קושיית הב"י והב"ח שם"*.

דבב"י שם (סי' תל) הקשה על הטור וז"ל: "וא"ת לפי טעם זה הוה לי' למקרי לכולהו יומי דמעשור לחודש עד ערב הפסח ימים גדולים דבכולם נעשה נס". וכן בב"ח שם הקשה על דעת הטור, וז"ל: "ומ"ש והיו שיניהם קהות ביותר, וכי לא היו מצריים יודעין שישראל שוחטין ואוכלין אלים וכבשים בכל יום ויום".

והנה בשיחת שבת הגדול תשל"ו - בלתי מוגה - ביאר כ"ק אדמו"ר זי"ע שהמלחמה ד"למכה מצרים בבכוריהם" היתה בכל הימים משבת הגדול - י' ניסן, עד ערב פסח - י"ד ניסן. עיי"ש בארוכה1.

וצלה"ב, דהא עפ"ז תקשה קושיית הב"י לפי שיטת התוס' ג"כ, מדוע לא קבעו ה' ימים גדולים מי' עד י"ד? וביותר יוקשה עפ"ז, מדוע בחר אדה"ז בשיטת התוס' "מפני קושיית הב"י" (לקו"ש שם), הרי גם לשיטתו יוקשה טפי?

וראיתי בספר שערי שלום שבא בשאלה ע"ד הנ"ל, וכתב לתרץ קושיא זו ע"פ מה שתירץ הב"י בעצמו לשאלתו על הטור. וז"ל הב"י: "ויש לומר שעיקר הנס הי' בהתחלתה שאז הי' עיקר קהיון שיני המצריים אבל אחר שעבר היום הראשון כיון דדשו דשו". וכתב דתירוץ זה שייך לפי התוס' ג"כ. אמנם איך שייך לומר "כיון דדשו דשו" לפי' התוס' דהוי מלחמה, הרי כל זמן שלוחמים הוא נס? ותירץ שם דפי' דברי הב"י "כיון דדשו דשו" ענינו הוא ע"ד "כל ההתחלות קשות". ועפ"ז ילה"ב ג"כ בנדו"ד, דגם לפי שיטת התוס' י"ל "כל ההתחלות קשות" ולכן רק ההתחלה -שבת הגדול - נקבעה זכר לנס.

אמנם עצ"ע, דהרי אפי' אם נאמר כדבריו דהנס הוא דוקא בתחילת המלחמה ("ההתחלות קשות"), משא"כ אח"כ שלא היתה קשה כ"כ וא"כ אינו בגדר נס (?!), אכתי צלה"ב מדוע לא נקבל סברא זו גם אליבא דהטור, דדוקא בהתחלתה היתה נס משא"כ אח"כ (וכמ"ש הב"י בפירוש), והדרא קושיא לדוכתא מדוע בחר אדה"ז בטעם התוס' "מפני קושיית הב"י"?

ומי שיוכל לתווך ב' השיחות הנ"ל ודאי לא ימנע בר.