בגליון תתסח (עמ' 51) כתבתי שמצוה לפרסם שלפני אכילת התפוח המטובל בדבש בליל הושע"ר, מחוייבים ליטול ידים כדין האוכל דבר שטיבולו במשקה. ובגליון תתעו עמ' 75 תמה הרב י"ד שי' קלויזנער על מה שכתבתי לעורר בזה, כי לדידי' אין חיוב נט"י באכילת התפוח. וטעמו ונימוקו עמו - עפ"ש המג"א סקנ"ח סק"ה ד"דבר שאין דרכו לטובלו במשקה אין צריך נטילת ידים, דבטלה דעתו אצל כל אדם". עכת"ד הרב קלויזנער.

ותמה אני על תמיהתו, שהרי המג"א מיירי באדם יחיד שיצא מן הכלל לטבול אוכל מסויים במשקה, אבל בנדו"ד שהמדובר הוא באוכל-תפוח שנתפשט המנהג בכל תפוצות ישראל לטבלו בדבש בליל התקדש ר"ה, וכל אנשי שלומנו בכל רחבי תבל דרכם לטבלו במשקה הדבש בליל הושע"ר, פשיטא שטעון נט"י לפניו.

[ובאמת גם אלולי מנהג העולם ומנהג אנ"ש, צ"ע אם שייך לומר במי שטובל תפוח בדבש ד"בטלה דעתו אצל כל אדם", שהרי כמדומני ישנם הרבה אנשים האוכלים פירות (ובכללם תפוחים) טבולים במשקאות כל השנה, (דיפ"ס ופרו"ט סאלא"ד בלע"ז), אבל גם את"ל שבכל השנה אין טובלים הפירות בדבש אלא במשקאות אחרות ואין חיוב נט"י אלא באוכל פרי שדרך בני אדם להטבילו במשקה זו דוקא, מ"מ יציבא מילתא שבר"ה והושע"ר שדרך העולם לאכול תפוח מטובל בדבש, בוודאי צריך נט"י לפניו, ולא שייך לומר בכה"ג שבטלה דעת המטביל].

וכבר כתב ידידי הגרלוי"צ שי' רסקין (בגליון תתעז עמ' 70) שגם מדברי רבינו זי"ע ניתן לדייק שאכילת התפוח בדבש טעון נט"י לפניה שהרי כתב (אגרות קודש ח"ג עמ' רט): "אכילת התפוח (גם לולא הטיבול בדבש) כיון שאין נפקא מינה, טוב יותר שתהי' אחר נטילת ידים", וממ"ש בחצע"ג מפורש יוצא דאם מפאת הטיבול בדבש קאתינן עלה פשיטא יש לאכלו (בר"ה) אחרי נט"י לסעודה, שהרי בלאה"כ אכילה זו טעונה נט"י כדין אוכל שטיבולו במשקה.