בגליון תתעה (ע' 61) הקשתי בענין בדיקת הציצית בכל יום, דבשו"ע סימן ח סעי' יג כתב: "ואע"פ שבדק הציצית אתמול צריך לחזור ולבדקם למחר ואין אומרים העמידן על חזקתן שהם עכשיו כתמול שלשום, משום דאם לא יבדקם בשעת הברכה לא יבדקם לעולם, ובוודאי א"א להעמידן לעולם בחזקת כשרות, כיון שדרכן לפסוק ע"י דריסת הרגליים או מחמת סיבות אחרות".

משמע שאי אפשר להעמיד את הציצית בחזקת כשרות, ולכן צריך לבדוק. והנה בסעי' טו כתב שמי שהגיע לבית הכנסת מאוחר, וקראו לו לעלות לתורה, ועדיין לא לבש את הטלית, מכיון שכל הציבור ממתינים לו, רשאי ללבוש הציצית בלי לבדוק אותה קודם, ומסיים שם בלשון זה: "דכיון שהוא יודע שאתמול היו הציציות שלימות מעמידין אותן בחזקתן".

והקשתי שם, איך יתאים מ"ש בסעי' טו שמעמידין הציצית על חזקתן, עם מה שכתב לפנ"ז בסעי' יג דלא שייך להעמיד הציצית בחזקת כשרות.

והנה, בגליון האחרון (תתעז, ע' 68) תמה על כך הרב פנחס שי' קארף וכתב שאינו מבין קושיא זו, והוא רוצה ללמוד שמעיקר הדין לא צריך לבדוק, וכל מה שבודקים הציצית זה רק בגלל שאם לא יבדוק אז, לא יבדוק לעולם, ולכן רוצה לומר שמ"ש בסעי' טו שמעמידין את הציצית בחזקת כשרות זהו מעיקר הדין, וממילא גם נדחה החילוק שהבאתי בענין טירחא דציבורא.

והנה, לאחר קריאת הערתו, לא הצלחתי להבין את סברתו שרצה לומר שמ"ש בסעי' יג שצריך לבדוק הציצית זהו לא מעיקר הדין, ומעיקר הדין לא צריך לבדוק כל יום, דהרי אדה"ז כותב במפורש בהמשך סעי' יג, וז"ל: "ובודאי א"א להעמידן לעולם בחזקת כשרות כיון שדרכן לפסוק ע"י דריסת רגליים או מחמת סבות אחרות". ומלשון אדה"ז משמע, שאין צד אחד לומר שמעיקר הדין אפשר להעמידן על חזקתן, וכמ"ש "ובוודאי א"א להעמידן בחזקת כשרות", וגם אי אפשר לומר שכל ענין בדיקת הציצית כל יום הוא רק מפני שאם לא יבדוק אז, לא יבדוק לעולם, מכיון שאדה"ז ממשיך לפרט אח"כ מהי הסיבה - "כיון שדרכן לפסוק ע"י דריסת הרגלים או מחמת סיבות אחרות לכן תקנו חכמים שיבדוק בכל יום".

ועוד, דמצינו שכתב שכל הסיבה שבודק הציצית בכל יום הוא כדי שלא יברך ברכה לבטלה (מכיון שיתכן שנפסלה הציצית במשך היום - כמו שפירט אדה"ז בסעי' יג), וכך כתב בשו"ע הב"י וז"ל: "קודם שיברך, יעיין בחוטי הציצית אם הם כשרים כדי שלא יברך ברכה לבטלה".

וכיצד אפשר לומר - לאור כל הנ"ל - שמעיקר הדין אפשר להעמיד הציצית בחזקת כשרות.

ואולי אפשר לחלק ולבאר בענין אחר, ע"פ מ"ש בספר 'הליכות שלמה' (דיני קרה"ת להגרש"ז אויערבאך) דכל ענין עטיפת הטלית לפני העלי' לקרוא בתורה הוא רק ענין של כבוד, וכן הביא אדה"ז בסימן יד סעי' ח שכל מה שלובש טלית בשביל לעלות לתורה זהו רק ענין של כבוד.

ואולי אפשר לומר עפ"ז, דמ"ש בסעי' טו שלא צריך לבדוק את הציצית, זהו מכיון שעכשיו עולה לתורה ולוקח את הטלית בשביל כבוד הציבור וכבוד התורה, ולכן אינו צריך לבדוק את הציצית. אבל בסעי' יג, שם כתב על דרך לבישת הטלית בכל יום קודם התפילה, כתב שחייב לבדוק לפני הברכה. אבל עדיין צ"ע קצת, איך זה יתאים בדיוק עם לשון אדה"ז בסעי' טו - "דכיון שהוא יודע שאתמול היו הציציות שלימות מעמיד אותן בחזקתן", שמשמע שאפשר לסמוך על החזקה ללא החילוק בין נתינת כבוד לס"ת לבין שאר מקרים. ואפשר עוד להאריך בכל הנ"ל.