איסור להתענות תענית חלום בעיוכ"פ

א) בסי' תרד סעיף א ביחס לחיוב אכילה בעיוהכ"פ כותב רבינו: "לפיכך אסור להתענות בו אפילו תענית חלום אף על פי שמותר להתענות תענית חלום אפילו בשבת ויו"ט מכל מקום בערב יוה"כ שהאכילה נחשבת כעינוי כמו שנתבאר, אין להתענות בו אלא יאכל וישתה ויחשב לו כאלו התענה על חלומו". הדין על איסור תענית חלום בעיוהכ"פ מבואר ברמ"א כאן "ואסור להתענות בו אפי' תענית ת"ח". ומצוין שם שמקורו במהרי"ל הל' ימים נוראים ס"י (מהד' מ"י ע' רסה).

והנה עיין במג"א שמבאר שמקורו של המהרי"ל הוא מהא דפסחים (סח ב) בר בריה דרבינא יתיב כולא שתא בתעניתא בר מעצרתא ופוריא ומעלי דכיפורי, ופירשו כמה מהראשונים (הראבי"ה (מובא במהרי"ל שם, התוס' בברכות מט, ב ד"ה אי בעי פירי וכן הביא הב"י בסי' רפח בשם הרשב"א מובא במ"א כאן), דהכונה שכל השנה אם אירע לו ת"ח הי' צם גם בשבת ויו"ט [ולא שבפועל הי' צם כל השנה גם בשבת ויו"ט כפי שמשמע מריהטת הלשון], ולפי"ז פוסק המהרי"ל שאין להתענות ת"ח בעצרת ובעיוכ"פ ובפורים.

ולפי"ז תמה המ"א על הרמ"א , שכאן פסק שאסור להתענות, ואילו לגבי פורים פסוק שמותר וכן בשבועות לא הזכיר איסור תענית חלום שמע מינה דמותר להתענות ת"ח אז. ומבאר, שלאמיתו של דבר סובר הרמ"א כדעת הראשונים שזה שבריה דרבינא הי' צם כל השנה, היינו בלי תענית חלום רק צום מחמת תשובה וכיו"ב, וזה שלא צם בימים אלו - עצרת עיוכ"פ פורים -, היינו בלי ת"ח רק צום של תשובה או נדר, אך בתענית חלום הי' צם גם בימים אלו, וממילא מותר לפי"ז לצום בת"ח אז; אך בעיוכ"פ סובר הרמ"א שאין לצום תענית מטעם אחר, מכיון שהאכילה היא במקום התענית הרי כבר האכילה עצמה נחשבת כצום. עכת"ד המ"א. וכ"מ מהלבוש שמנמק כאן אסור ת"ח כבמג"א, ומאידך אכן פוסק כהרמ"א בסי' תרצה, שבפורים מותר להתענות ת"ח וכן בשבועות.

הרי משמע מהמ"א (ועיי"ש עוד בפנים) שהנימוק, שהאכילה היא כתענית לכן אין לצום ת"ח בעיהכ"פ שייך רק לפי הרמ"א שסובר שבעצרת ופורים מותר להתענות ת"ח ורק עיוהכ"פ הוא מיוחד שהאכילה עצמה כמוה כצום. אך לפי המהרי"ל לא צריכים לטעם זה, אלא עצם זה שמצוה להתענות שולל ת"ח ביום זה, ואם נשאל מדוע בשבת ויו"ט מותר להתענות ת"ח? כבר הקשה כך בשל"ה (מ' ר"ה בדרך חיים תוכת מוסר)ואין להקשות היאך יהי' חמור עי"כ משבת? וביאר: "וי"ל דשאני עי"כ דפרט הכתוב בהדיא בו וציוה על האכילה…". דהיינו, שהסיבה שאסור להתענות בו כי פרט בו הכתוב בהדיא, דין מיוחד של אכילה, ואילו בשבת דין אכילה הוא מדין כללי של עונג ולא דין מיוחד לאכילה.

דעת אדה"ז בענין

לפי"ז יש לעיין בדברי רבינו כאן שבסי' תצד סי' יח פוסק להדיא כהמהרי"ל (וכהמ"א כאן נגד הרמ"א) ש"אסור להתענות תענית חלום בחג השבועות לפי שהוא יום שנתנה התורה". ואילו כאן נוקט הטעם שאסור להתענות בת"ח כטעם הרמ"א, שמכיון שהאכילה נחשבת כצום לכן אין להתענות ולכאורה טעם זה שייך רק לפי דעת הרמ"א? (ופשוט שהט"ז והלבוש משתמשים בנימוק זה, כי דעתם כהרמ"א ולא כהמהרי"ל)

ומוכרח שלרבינו טעם זה שייך ומוכרח אליבא דכו"ע, ואינו מקבל טעמו של השל"ה, כי הלא באמת השל"ה חולק שם על המהרי"ל וסובר שאסור להתענות כלל בעיוכ"פ אפילו תענית שעות כי אכילה צ"ל דומה דצום כי "מה ענוי כל היום אף אכילה צריך לראות שלא הי' מעונה בכל אותו היום אפילו במקצת ממנו" ולפיכך סובר: "דאסור להתענות עד הערב דאפילו תענית שעות מקרי תענית"; בניגוד להמהרי"ל (שם בהל' תענית סי' יד) ודעת רביה"ז - עפ"י המ"א - ש"מי שירצה להתענות על חלומו עד הסעודה המפסקת אין למחות בידו לפי שעיוהכ"פ אינו דומה לשבת שנאמר בו וקראת לשבת עונג ולפיכך אסור להתענות בו אפי' שעה אחת לשם תענית אם אינו ת"ח כמ"ש בסי' רפח אבל בעיוכ"פ שלא נאמר בו עונג אלא שמצוה לאכול בו ואם אכל פעם אחת ביום יצא ידי חובתו". הרי שחובת אכילה (לפי המהרי"ל) בעיוכ"פ קלה מחובת אכילה בשבת בגלל חובת העונג שבו, ולכן בעיוכ"פ מותר להתענות עד סעודה המפסקת, ואילו בשבת לא. [ובאמת הרי כל היסוד שבשבת אין להתענות ת"ח (שאדה"ז פסק כך בסי' רפ"ח ס"א מהמ"א מקורו מהמהרי"ל (בשם רש"י בעירובין מא)) כמצוין במ"א בסי' רפ"ח סק"א והוא בהל' תענית אות י"ד].

תענית חלום בפורים

והנה אין לנו הל' פורים משל שו"ע רבינו, ולכאורה פשוט מאד שמכיון שאדה"ז נוקט כהמהרי"ל ביחס לשבועות ועיהכ"פ הרי בוודאי שניתן להסיק שכמו כן ביחס לפורים יחלוק רבינו על הרמ"א בסי' תרצה שמתיר להתענות ת"ח, וסובר שאסור להתענות ת"ח.

אך לכאורה צ"ע שבסי' רפח ס"ג כותב רבינו: "אבל המתענה ת"ח בר"ח חנוכה ופורים וי"ט אפילו יו"ט ב' של גליות וחוש"מ צריך להתענות אח"כ תענית על תעניתו כמו בשבת כמ"ש בסי' תקס"ח". ולכאורה מזה שמונה רבינו כאן פורים משמע שמעיקר הדין מותר להתענות ת"ח רק כשם שבשבת מותר להתענות ת"ח ובכ"ז צריכים להתענות תענית על תעניתו כך בפורים אע"פ שמותר בכ"ז צריכים להתענות.

ואין לומר, שרבינו מנה כאן "פורים" במקרה שעבר וטעה והתענה שחייב אז להתענות, וכמו שפוסק רבינו בסי' תרד לגבי יוהכ"פ: "ואם עבר וטעה והתענה כל היום צריך להתענות אחר יוהכ"פ תענית א' לכפר על מה שהתענה", אך מלכתחילה אכן אסור להתענות ת"ח בפורים - כי הלא מקורו של רבינו בסי' רפח הוא מדברי המחבר בסי' תקסח ס"ה, ושם מונה השו"ע גם "בערב יום הכיפורים", ואילו רבינו בסי' רפח השמיט עיוכ"פ!

ולכאורה בפשטות טעם ההשמטה הוא, כי הרי דעת רבינו שבעיוכ"פ אסור מעיקר הדין לצום ת"ח ואילו הב"י סובר שמותר לצום גם בעיהכ"פ ת"ח - מדלא הזכיר איסור ת"ח באף מקום, ובסי' רפח מדבר רבינו רק במי שתעניתו על ת"ח הוא בהיתר כמו בשבת, לכן לא הזכיר כאן עיהכ"פ ששם התענית הוא באיסור - ולפי"ז, מזה שהשמיט רבינו רק עיוכ"פ ולא פורים שמע מינה שבפורים דעתו שמותר כך מלכתחילה. וצל"ע כעת וכתבתי כ"ז רק להעיר לב המעיין. (המשך יבוא).