כנהוג בין כמה מלמדי תשב"ר, שמשתדלים שהילדים שיחי' יחזרו בע"פ פסוקים של חומש שלומדים בכתה, ויל"ע האם אין זה נכנס בגדר "דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בע"פ" (גיטין דף ס' ע"ב, תמורה י"ד ע"ב), ומהי שיטת רבותינו נשיאנו בזה.

בשו"ע אדמוה"ז סי' מ"ט סעי' א "נהגו לקרות פרשת הקרבנות וכן שאר פסוקים כגון זמירות . . בעל פה, ואע"פ שאמרו חז"ל דברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרם בע"פ, מ"מ כל דבר שהוא שגור . . מותר, אבל אם לא שגור בפי הכל אע"פ ששגור בפיו אסור. וי"א שטעם המנהג הוא שלא אסרו לומר דברים שבכתב בע"פ אלא שאומר כדי להוציא אחרים י"ח (אבל כל אחד לעצמו מותר, ויש ליזהר כסברא הראשונה, אבל המקיל כסברא האחרונה אין צריך למחות בידו)..." [ועי' בהערות וציונים על הל' ת"ת מהרמ"ש אשכנזי שיחי' (כפ"ח תש"ס) פרק ב' ס"ג הערה 17 מה שמביא ע"ז, וראה גם בספר אורחת חיים (ספניקא?) דמציין לספרי הראשונים והאחרונים שמבררים שאלה זו, ואינו תח"י].

ובלקו"ת פ' קדושים דף ל, ד מאמר "והדרת" כו' וז"ל: "עכ"פ לפחות ישתדל . . לקנות ולחקוק במוח הזכרון שבנפשו, ה' חומשי תורת משה אשר כתב מפי הגבורה...", ע"ש. והנה באגרות קודש חכ"ד אגרת ט'מח [וכ"ה בלקו"ש חי"ד ע' 237] עונה להשואל על מאמר הנ"ל, "לשאלתו בלקו"ת ס"פ קודשים . . והרי דברים שבכתב א"א רשאי לאומרם בע"פ, האיסור הוא לאומרם כו', אבל פשיטא שצ"ל השתדלות ביגיעה שדברי תורה יהיה חקוקים בזכרונו הן תושב"כ הן תושבע"פ. והיא מל"ת מה"ת (ראה הל' ת"ת לאדמוה"ז פ"ב סג-ד)".

וראה גם באגרות קודש חט"ו (עמ' 425) אגרת ה' תש"נ, "נאר ווי געזאגט פריער, וויסען אויף אויסווייניג איז איין זאך, אבער קביעות לערנען אויף אויסווייניג איז דאס דער עיקר אין תורה שבע"פ און ניט (=ההדגשה במקור) אין תורה שבכתב" (וראה שם כל המכתב).

והנה מהנ"ל משמע שצריכים ללמוד באופן כזה, שע"י היגיעה בהלימוד יֵדע הפסוקים בע"פ בדרך ממילא, אבל לא ללמדם ולחזור עליהם בע"פ.

ולהעיר מהיום יום בכ"מ ע"ד הנ"ל. בז' טבת: "ע"י חזרה כל היום, כמה שיש ביכולתו, משניות תניא תהלים בע"פ". בי"א טבת: "יעדער איינער פון די יודעי ספר און יודעי תורה מוז האבען עפעס אויסגעלערענט בע"פ: חומש, תהלים, משניות, תניא, אזוי, אז צו יעדער צייט און אין יעדען ארט, זאל ער קענען טראכטען און זאגען די הייליגע אותיות שבתורה". וכאן מציין גם חומש, משא"כ בז' טבת דמביא רק "תהלים משנית תניא", ויל"ע מהו החילוק בזה.

והנה בנוגע תהלים בע"פ מובא בספר 'קצות השולחן' (מהרא"ח נאה) סי' י"ד ס"ב מה'באר היטב' סי' מ"ט בשם תשו' 'חוות יאיר' סי' קע"ה דמותר לומר מזמורי תהלים בע"פ. וראה ג"כ תוד"ה "דברים" תמורה (יד, ב), "דאין להקפיד רק מה שכתוב בתורה". ובשיטמ"ק שם פי' דכוונתו חומש, ובתשו' חת"ס יו"ד סי' קצ"א דשירי תהלות נאמרים בע"פ, דמעיקרא הכי נתקנו, דגם הלויים לא שוררו בבהמ"ק מתוך ספר, וע"ש. אבל ע"ד פסוקי חומש, יש לעיין מה הכוונה ב"טראכטען און זאגען די הייליגע אותיות שבתורה" שבהיום יום י"א טבת הנ"ל. ויש שרצו לבאר ש"טראכטען" קאי על חומש ותהלים, ו"זאגען" קאי על משניות ותניא. ויל"ע בכ"ז. ובפרט אצל תשב"ר, אם ישנו בו מצד חינוך ילדים בלימוד וזכרון הדברים שלמדו, שעי"ז יהי' אצלם באופן ד"חקוקים בזכרונו", או אשר גם בזה יש "איסור" אפי' לאומרם כבאג"ק הנ"ל.

[וראה גם בהיום יום ט' אדר א': "אז מען געהט אין גאס און מען טראכט משניות תניא, און מ'זיצט אין קראם (סטאר) מיט א חומש, א תהלים...", ולכאורה כאן רואים מפורש דכשמדבר על ה"גאס" מביא משניות ותניא, ובנוגע ה"קראם (סטאר)" מביא חומש ותהלים. הגם שכאן אפי' ע"ד משניות ותניא בה"גאס" (דלכאורה איירי בע"פ) מדבר על "טראכט משניות תניא", ולא לחזור בדיבור].