נשאלה השאלה: יהודי שהי' נשוי לגוי' רח"ל וחזר בתשובה והיא נתגיירה כהלכה, ועכשיו נישאים בשנית כדת משה וישראל, האם צריכים (או עכ"פ רשאים) לערוך שבע ברכות בז' ימי המשתה.

וליישב שאלה זו יש להקדים: דיש מחלוקת בפוסקים לגבי נואף שנשא בעולתא דידיה, האם מברך שבע ברכות כל ז' ימים.

ה'נודע ביהודה' בשו"ת אהע"ז מהדו"ת סי' פב מבאר, דשבע ברכות תלוי בבעילת מצוה ולא בנישואין, וכלשונו בסיום התשובה "אלא ודאי דבעולה יש לה דין אלמנה, וממילא דגם הנואף יש לו דין אלמון בזה, ואין צריכים ברכה כי אם יום אחד. וטעמא דמילתא, דעיקר ברכות ז' הוא מטעם שמחתו ושמחתה וזה הוא אם לא טעמו שניהם עדיין טעם ביאה, משא"כ בנואף ונואפת כבר טעמו טעם ביאה ואין להם שמחה כי אם כמו אלמן שנשא אלמנה" - שאין מברכין אלא יום ראשון בלבד.

אבל בשו"ת חת"ס אהע"ז סי' קכג מוכיח ששמחת ז' ברכות הוא של החתן, וחוקר "אי שמחה דידה שמברך עליה היא שמחת ביאה, וא"כ אי כבר טעם טעם ביאה אפילו באיסור אינו מברך עוד. ומכ"ש כשנושא בעולת עצמו, או דילמא השמחה שמברך עליה היא שמחת חיתון ונישואין. א"כ אפי' טעם טעם ביאה מברך על הנישואין". ועי"ש שמבאר דתרווייהו איתנאו ביה ועל כל א' מהן נתקן הברכה, ובחדא מינייהו נמי מברך ומסיים "וא"כ אע"פ שטעם טעם ביאה כיון שהיא נישואים ראשונים שלו מברך כל ז' וכו'". ועי' 'פתחי תשובה' אהע"ז סי' סב ס"ק ט, שהביא הנ"ל ועוד.

ועפ"ז בנידון דידן, לפי שיטת החת"ס אולי יברכו שבע ברכות דעכ"פ יש פה חיבת נישואין, ולדעתו זה גם מחייב בז' ברכות, אבל אי פסקינן כהנו"ב בפשטות לא יברכו ז' ברכות כי חיבת ביאה ראשונה אין כאן.

וראיתי בנטעי גבריאל הל' נישואין ח"ב עמ' ער"ב, שפוסק היכא שחי עם ישראלית דרך אישות בלא חו"ק, ואח"כ חזר בתשובה והתחתנו בחופה וקידושין, דאין לברך כל שבעה, רק כדין אלמן שנשא אלמנה. וע"ש בהערה כו שביאר דבמחלוקת החת"ס והנו"ב כבר נחלקו הב"ח וההפלאה ע"ש.

ומביא משו"ת קנין תורה ועוד, דהיכא שדר עמה זמן רב דרך אישות, ליכא חיבת נישואין. וגם החת"ס יודה שאין לברך רק יום אחד לבד. ולפי"ז גם בנדו"ד לכאורה יברכו שבע ברכות ביום הראשון לבד, ובפרט שספק ברכות להקל.

[אבל עדיין צ"ע, האם הכלל "גר שנתגייר כקטן שנולד דמי" שייך לענינינו. והיינו דנחשיב נישואיהם כנישואין חדשים (להחת"ס), או אפי' לחיבת ביאה ראשונה (להנו"ב). ונקודת הספק היא: דבגר, מצד אחד הוא כקטן שנולד כפשוטו דאין לו קרובים, ומדאורייתא נושא אחותו וכו'. כמבואר בג' יבמות כב, א ע"ש. ולאידך, פסקינן דאם היו לו בנים בהיותו עכו"ם ונתגייר, קיים מצוות פריה ורביה, ואין לו בכור לנחלה. ראה גמ' יבמות סב, א, ובתוס' ד"ה 'רבי יוחנן'. והיינו, דלמעשה מחשיבים משפחתו מזמן גיותו כ'שארו'. אף שעדיין יש סברא לומר שאכן נחשב למציאות חדשה כ'קטן שנולד דמי' בפשטות. ואולי זו סברת ריש לקיש שם שסובר שלא קיים מצוות פו"ר וכו'. ועדיין צ"ב הגדר בזה]*.