הסיבה למנהג הנשים מבואר בבית יוסף: שיהיה היכר שאסור להשתמש לאורן, לפי שהנס נעשה על ידן (מ"א בשם מט"א, מ"ב סק"ג). ויש מקומות שגם האנשים מחמירים בזה (א"ר בשם מהרי"ל, מ"ב סק"ג, באר היטב סק"ב).

סיום דברי המחבר: 'ויש מי שאומר שאין להקל להן' מקורו בטור, ושם מוסיף שגם אם נהגו לאסור עשיית מלאכה כל היום אין להקל, למרות שאין בזה איסור, משום 'דברים המותרים ואחרים נהגן בהן איסור אי אתה רשאי להתירם בפניהם', אך הב"י חולק על הטור וסובר שהאיסור להתיר בפניהם הוא רק כשיש סרך איסור. ולפי זה יש לבאר שגם לגבי המנהג שלא לעשות מלאכה בזמן שהנרות דולקות הב"י חולק על הטור, ולכן הוא כותב בשו"ע 'ויש מי שאומר שאין להקל להם'.

למעשה מחמירים שלא להקל בזמן הדלקת הנרות, ובמקום שנהגו איסור כל היום יש פוסקים שכותבים לבטל מנהגם, כיון שהבטלה עבירה היא ומביאה לידי שעמום (מ"ב בשם שלטי גבורים וחכם צבי (וראה באר היטב סק"ב)). המנהג שלא לעשות מלאכה בחנוכה ואינו כמו המנהג שלא לעשות מלאכה בראש חודש, כיון שראש חודש נקרא מועד (שערי תשובה סק"ב).

אבל בדברי נחמיה (סעי' ד) נוטה להחמיר שלא להתיר לאלו שנהגו כל שמונת הימים שלא לעשות מלאכה (אפילו על ידי שאלה וחרטה) כיון שטעם האיסור אינו רק משום.דברים המותרים וכו' (שם בהערה), אלא הטעם הוא מעין סוכות ופסח (כפי שכותב לפני כן בסעי' ד'), ולכן מובא (בבאר היטב) בשם ש"ג ומהרי"ל שדי ביום ראשון ושמיני, כמו פסח וסוכות (ובדברי נחמיה לומד מהמ"א לכל ח' הימים מאיסור חול המועד) [וראה ספר טעמי המנהגים ומקורי הדינים, עניני חנוכה קו"א לאות תת"מ בשם בני יששכר בשם בעל הרוקח שהקשר בין סוכות לחנוכה נרמז בתורה בסמיכות הפסוקים בין סוכות לשמן ונרות (בפרשת אמור)].

ויש לומר שלדעת הב"י גם מה שנהגו משום הרחקה שמא ישתמשו לאורן אינו לגמרי טעם מספיק לומר שאסור להקל בפניהם, ובכל זאת המחבר מביא את הדעה המחמירה בשם יש מי שאומר, וכן פוסק המ"ב. ואפשר שלדעת הטור, גם מה שאין לו טעם כלל, אין להקל משום דברים המותרים שאחרים נהגו בו איסור. ולפי דברי הפוסקים הקושרים בין חנוכה לסוכות ופסח, יש לומר שטעם המתגלה בפנימיות התורה והחסידות, כנ"ל המקור לזה, הוא טעם חזק לומר שאסור להקל בפניהם, וכן דעת הדברי נחמיה, שלא כדעת המ"ב.