באגרות קודש כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ חלק ו' ע' שסא, וז"ל: "בדבר השחזת הסכין של השחיטה טוב יותר לשני הצדדים ושלא להשחיזו בפעם א' כל אורך הסכין, כי צדקו האומרים שאז אין הליטוש – זייטל – כדבעי, ובשעה שלמדתי האומנות – בשנת תר"ס – למדוני השובי"ם הכי גדולים באומנתם באופן כזה". עכ"ל.

ובקובץ יגדיל תורה (נ. י.) חוב' יט, כה, מו, נלאו לבאר דברי כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ האלו, ולא מצאו ביאור לבאר מדוע ה"זייטל" אינו כדבעי. (דבריהם נלקטו ונדפסו בהוספות לספר "הלכות שחיטה משו"ע אדה"ז עם ביאור הלכות" להר' ז. ווינער שיחי').

והנראה לומר בזה: שיטתם של המשחיזים צד א', כפי המובן מדבריהם של אלו שהחזיקו בשיטה זו (עי' בית דוד סי' יח, יסוה"ב סק"ד), כדי שיהי' חוד הסכין דק חד וחריף מאוד, ע"י שמשחיזו רק מצד אחד לבד ולא משני צדדיו. שחוד שמשחיזו מצד אחד הוא חצי עביו של חוד שמשחיזו משני צדדיו (כשהמשקל – זוית במפגש הסכין עם האבן – כמדה שוה בכל ההשחזות).

ומסתבר, שאלו שהשחיזו מצד אחד, הם השחיזו גם כל אורך הסכין בבת אחת ולא בקטעים, מאותו הטעם, כדי לשמור על דקות החוד. כי אע"פ שבהשחזת הסכין בקטעים כח היד בפעולת ההשחזה חזקה ומהירה יותר, אבל לאידך, צדדי החוד מתעגלים. לכן העדיפו הם להשחיז כל אורך הסכין בבת אחת, כי באופן כזה צדדי החוד אינם מתעגלים, ובמילא פסגת חוד הסכין דקה וחדה יותר. (חילוק זה בין השחזת אורך הסכין בב"א להשחזה בקטעים – בענין עיגול הצדדים, ניתן להבחין בחוש, במיוחד כששטח ההשחזה רחב מאוד).

אבל שיטה זו לא נתקבלה אצל כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ, כי "אז אין הליטוש – זייטל – כדבעי". ונראה לומר שכוונתו בזה, שבהשחזה זו, החוד מחמת דקותו עלול יותר להתקלקל ע"י מעשה השחיטה. וכן גם קשה להחליקו, כי פסגת החוד מחמת דקותו, מתכופף מצד לצד.

משא"כ כשהצדדים מתעגלים קצת אין פסגת החוד דק כ"כ, ואינו מתקלקל ע"י מעשה השחיטה, וכן אינו מתכופף מצד לצד, וקל להחליקו.

ואין להקשות על זה מתקנת סכינים מלוטשים, וע"פ המבואר ביגדיל תורה חוברת יט שם, שלא לעגל הצדדים, כי המדובר שם כשנפסד כל חריפות החוד ע"י עיגול הצדדים (מחמת עובי הסכין ורוחב שטח ההשחזה, עיי"ש בארוכה), משא"כ בעניננו מדובר (בסכין דק) בעיגל קצת כדי לחזק החוד.