מפורסמת שיטתו של אדה"ז בסי' ריג במש"כ בענין "ברוב עם הדרת מלך", והוא שבברכות המצות שכולם עושין המצוה בפנ"ע אף שעושין ביחד כגון לבישת טלית או תפילין אז אין חיוב של ברוב עם הדרת מלך שא' יברך לכולם אלא הוא שקול ואם רצו א' מברך לכולם ואם רצו כאו"א מברך לעצמו.

משא"כ בברכת הנהנין יש חיוב דברוב עם יעויי"ש.

וה"ה בברכות המצות באותן מצות שמקיימים כולם יחד כמו שופר או מגילה או שיושבים בסוכה יחד אז ג"כ יש חיוב דברוב עם וכו'.

ומסיים שם אדה"ז שבמגילה ותק"ש גופא אם רוצים יכולים לקיים המצוה בפנ"ע - אז כאו"א יברך לעצמו ומ"מ טוב לא לעשות כן אלא יקיימו המצוה ביחד לקיים ברוב עם [ואז א' יברך לכולם].

והנה בסי' תריט סעיף ח' כתב אדה"ז שמן הדין הי' נכון שכל הקהל יצאו ידי חובת שהחיינו בליל יוה"כ מן הש"ץ משום החיוב דברוב עם, אלא שמכיון שעל הרוב אין הש"ץ מכוין להוציא אחרים לכן יברך כאו"א בפני עצמו.

ומסיים הסעיף שם ד"וכן הדין בברכת הלל וכן הדין בברכת לולב שבבית הכנסת".

ולכאורה צ"ע כוונת אדה"ז במש"כ שברכת הלל ולולב דומה לשהחיינו, שמן הדין יש חיוב דברוב עם, ולכאורה הלל ולולב דומה לגמרי לטלית ותפילין ששם אין חיוב דברוב עם, וכנ"ל בסי' ריג שהוא תלוי ברצונם.

ואולי "וכן הדין וכו'" קאי אמש"כ מיד לפני זה שכשמברכין כל אחד בלחש יזהרו לסיים קודם הש"ץ לענות אמן, שכן יעשו בברכת הלל ולולב, ולא קאי אלפני פניו בענין החיוב דברוב עם.

אמנם המקור במג"א לא משמע כן, שמביא הדין דברכת האור במוצ"ש דסי' רחץ וכתב ה"ה בברכת הלל ולולב, וגם בהמ"מ על הגליון בסי' ריג כשמביא והוא הדין בברכות המצות שמקיימין ביחד מציין להמג"א בסי' תריט [- שם ט"ס וכ' תרכא ולכאורה צ"ל תריט], וצ"ע כנ"ל דלכאורה לולב הוא דומה לטלית ותפילין כנ"ל [ובהלל אולי יש לפלפל שהוא מצוה שהציבור מקיים ביחד בדרך עני' וכו' אמנם לגבי לולב צ"ע].