בגליון העבר עמדנו על השאלה בנוגע לברית מילה, שישנם אנשים שעושים ברית מילה ע"י מוהלים המשתייכים לזרמים שאינם שומרי תורה ומצוות, והבאנו את דעת הרמ"א ביו"ד סי' רסד ס"א שמומר לכל התורה או שהוא מומר לערלות דינו כעכו"ם וע"כ צריך להטפת דם ברית. וביחד עם זה הבאנו דעת הגרעק"א (המסתמך על תוס' במס' ע"ז דף כז ד"ה 'איכא בינייהו אישה') שיש סברה גדולה לומר שמומר לערלות הרי הוא כשר להיות מוהל, עכ"פ בדיעבד, והרי הוא בכלל "ואתה את בריתי תשמור" אם יחפץ וגם הרי הוא בכלל "המול ימול".

רעק"א כתב שלפי דעת תוס' אפי' אם הוא מומר לכל התורה כולה הרי הוא נכלל בכלל "ואתה את בריתי תשמור" וגם בכלל "המול ימול". וכתבתי שם שדעת הרמ"א היא שפוסל מוהל מומר הוא משום שהרמ"א כותב שכן משמע מהגמרא בע"ז, והשתדלתי להראות המקור של הרמ"א. וכן כתבתי שם שהרמ"א סובר כההוה האמינא של התוס' שמומר לערלות לא הוה בכלל ו"אתה את בריתי תשמר".

כמו כן כתבתי שאפילו לפי דעת תוס' (שמומר לערלות מותר להיות מוהל) יש חילוק גדול בין מומר לערלות למומר לכל התורה כולה אפילו במקום שהוא רק מומר לכל התורה כולה לתיאבון.

והראיתי ללשון רבינו בשו"ע או"ח סי' לט ס"א ע"ד מומר בכתיבת תפילין ומזוזות, רבינו כותב בנוגע מומר לכל התורה או מומר לעבירה אחת להכעיס (או מומר לע"ז או מחלל שבת) שכיון שיצא חוץ מן הכלל הרי הוא כנכרי לכל דבריו. משא"כ במומר לעבירה אחת מפני שאינו חושש לזה לא מצינו שרבינו יכתוב שהוא יצא חוץ מן הכלל וא"כ יש מקום לומר שאפילו תוס' שמיקל במומר לערלות מפני שנקרא בכלל "ואתה את בריתי תשמור" אם ירצה זהו דוקא במי שלא יצא חוץ לכלל, משא"כ במומר לכל התורה שיצא חוץ לכלל יודה תוס' שלא הוה בכלל ואתה את בריתי תשמור.

לדעת רעק"א לכאו' אין שום חילוק בין מומר לכל התורה כולה לתאיבון או מומר להכעיס שניהם נכללים בכלל "ואתה את בריתי תשמור" אם ירצו ולפי דעת רעק"א מה שכתוב בשו"ע יו"ד הלכות שחיטה סי' ב' ס"ה שמומר להכעיס לעבירה אחת או מומר לתיאבון לכל התורה כולה "דינו כנכרי" כל זה לא שייך להדין של מילה, וכמובן זהו דוחק גדול.

והנה לפי דברינו בדעת הרמ"א שמומר לערלות פסול משום שאינו בכלל ואתה את בריתי תשמור כיון שאינו מאמין בהמצוות, וכמו שתוס' שם מביאין מתפלין גבי 'וקשרתם' 'וכתבתם' שכיון שאינו מאמין בקשירה הרי הוא פסול לכתוב תפילין, וכמו כן כאן במילה כיון שהוא אינו מאמין בברית מילה ע"כ אסור למול אחרים, אבל לפיזה אפילו אם הוא מומר לעבירה אחרת לפי שאינו חושש עליה הרי צריך הוא להיות פסול למול אחרים וכמו שכותב רבנו ע"ד תו"מ שאם אינו חושש למצוות כשרות הרי הוא פסול לכתיבת תו"מ "כיוןשפורק עול בודאי אינם מאמינים במצוות (כדברי רש"י) או משום שהחמירו עליהם חכמים לעשות כנכרים הואיל ופרקו מעליהם עול מצווה (ר"ן).

והנה עי' בשו"ע יו"ד ס"ב ס"ז מומר לערלות דינו כמומר לעבירה אחת ואם אינו ערל אלא מפני שמתו אחיו מחמת מילה הרי הוא כשאר ישראל כשר, ועיין בדברי רבינו (שם) שמביא דברי התוס' שנימולו כשהם גדולים או ביום ח' וראו שנפל בהן דמן דאם לא כן אמרינן שמא עדיין לא נפלו בהן דמן ולכך מתו (ט"ז) והוה ליה מומר לערלות, דכיון שבכל יום עובר על איסור כרת הוה ליה כמומר ורגיל בכך והוא הדין אם אינו מל את בנו שלא לצערו הוה ליה מומר (תבואת שור), ע"כ א"כ יש חידוש במילה, שאפילו אם אב אינו מל את בנו ואינו משום שהוא אינו חושש להמצוה, אלא משום שאינו רוצה לצער את בנו, מ"מ נקרא מי שאינו בכלל 'ואתה את בריתי תשמור'.

ומשום זה י"ל שהרמ"א ביו"ד אינו מזכיר כי אם שני אופני מומר: א. מומר לכל התורה כולה שהוא עבריין שיצא חוץ מן הכלל, ב. מומר לערלות שנקרא מומר אפילו במקום שהוא לא מל את בנו משום שהוא חשש להצער של התינוק. וי"ל שאם הוא פסול למול אפילו במקרה כזה ג"כ אינו כ"ש שאינו כשר למול אם אינו חושש לשום מצוה אחרת וכמו בתפילין ומזוזות וכנ"ל.