איתא בשבת (קיט, ב): "אמר רבי יהושע בן לוי, כל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כוחו, קורעין לו גזר דינו שנאמר וכו'". ומפרש רש"י שם 'בכל כחו': "בכל כוונתו". – וכן פירש ופסק הטור באו"ח (סי' נו). אמנם התוס' מפרשים 'בכל כחו': "בקול רם". והמחבר בשו"ע נראה שפסק כשני הפירושים, שכתב: "יש לכווין בעניית הקדיש ולענות אותו בקול רם".

ונראה לבאר שבעצם אין מחלוקת בין רש"י ותוס', דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. ובהקדים הא דאיתא בס' צל החכמה (עמ' 22) מביקור כ"ק אדמו"ר מוהר"י מרחמסטריווקא זצ"ל מו' טבת תשכ"ז, שכ"ק אדמו"ר זי"ע שאל מדוע שלא יהיה סדר קבוע ללמוד חסידות בכל יום בישיבה חסידית? וענה האדמו"ר זצ"ל: אנו, מנהג אבותינו בידינו שלא קבעו זמן בכל יום ללימוד חסידות. ואמר כ"ק אדמו"ר זי"ע: המשנה אומרת: "אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש" (ברכות ל, ב), והרמ"א פוסק (סי' צח) "ויחשוב קודם התפילה מרוממות הא-ל יתברך ובשפלות האדם" – ולא ניתן להגיע להתבוננות מפרשת "ויגש אליו יהודה וגו'". וענה האדמו"ר הר"י זצ"ל: "ה'בית אהרן' אומר שהכנה מתאימה לתפילה היא – בלימוד דף גמרא עם רא"ש".

ואמר כ"ק אדמו"ר זי"ע: "על מה שהזכרתם דמנהג אבותיכם בידיכם – הרי עניתי ע"כ פעם במשל (לקו"ש ח"י עמ' 237 ועוד) לרופא שלמד חכמת הרפואה אצל רופא גדול ומפורסם ולפיה יש להשתמש בתרופה מסויימת למחלה פלונית, ואעפ"כ משתמש הוא כיום בתרופות החדשות דימינו, מפני כורח העיתים, שכן צורת המחלה נשתנתה". עיי"ש באורך.

ונקודת הענין הוא, דזה שבלימוד דף גמרא עם רא"ש, יכלו להגיע ל"כובד ראש", זה היה בדורות הראשונים, משא"כ עתה זקוקים ללימוד החסידות דוקא כדי להגיע ל'כובד ראש'.

ועד"ז בנדו"ד, דהן רש"י והן התוס' ס"ל ד'בכל כוחו' הכוונה ל'בכל כוונתו', אלא דבדורו של רש"י יכלו מיד להגיע ל'כוונה' אפילו בלי 'קול רם', משא"כ התוס' שהיו אחרי רש"י ומפני ירידת הדורות, התוס' הוסיפו 'בקול רם', כיון שהקול מעורר את הכוונה שזה אמצעי להגיע ל'כוונה' הנכונה – וה"נ לגבי הטור והמחבר, דלא פליגי וא"ש.