דומ"צ בקהלת ליובאוויטש, לונדון
בגליון תתקח הקשה הרב א.ז.וו. שי' על מה שנהגו קהל אנ"ש להסתכל לכיוון הש"ץ בעת אמירתו ברכת כהנים, שמכיון שמקור מנהג זה הוא מההנהגה בעת ברכת כהנים (כמובא בכף החיים סי' קכז מס' יפה ללב, שם הביא שכ"כ הר"ר דוד עראמה בפירושו על הרמב"ם הל' תפלה פט"ו), הרי צריך להיות 'פנים אל פנים' (סוטה לח, א). ומה שכן נהגו רבותינו נשיאנו (ס' המנהגים עמ' 13), הרי מקום עמידתם בתפלה הי' מן הצד, כך שהיו יכולים לראות פני הש"ץ מן הצד, משא"כ העם העומדים מאחורי הכהנים ממש.
הנה היטיב להקשות, ולהוסיף: הרי מקורות הנ"ל (לבד מס' המנהגים - חב"ד) הם ספרדיים, והרי הם נוהגים שהש"ץ עומד על הבימה, באמצע בית הכנסת, כך שבנקל לקהל להסתכל בפני הש"ץ. משא"כ למנהג אשכנז.
וליישב המנהג נ"ל: א. כד דייקת בגמ' סוטה שם מוכח דעיקר ההדגשה ב'פנים אל פנים' הוא על המתברכים, שלא יפנו ערפם כלפי הכהנים המברכים אותם; ב. סמוכין לדבר במנהג למעשה: הרי בכמה תיבות של הברכה נהגו הכהנים להפוך פניהם לצפון ולדרום (שוע"ר סי' קכח סעי' נח). ותיקשי, להאנשים אשר עומדים לפני הכהנים בצד דרום, בשעה שהכהן הופך פניו לצפון, הרי אז פני המתברכים הללו הם כלפי עורפו של הכהן? ג. להעיר מ"וראית את אחורי" (שמות לב, כג) ודברי רבי [או: רב]: "האי דמחדדנא מחבראי, דחזיתי' לר' מאיר מאחוריה, ואילו חזיתיה מקמיה הוה מחדדנא טפי" (עירובין יג, ב).
אך יש לדחות כל זה, שהרי בשוע"ר (שם סי' לז) טרח הרבה בדין בית הכנסת שארון הקודש בולט מקיר המזרחי, ונמצא שהיושבים בצד מזרח של בית הכנסת עומדים מאחורי הכהנים. ואילו לפי דברינו הנ"ל הרי יכולים הם לפנות פניהם לכיוון הכהנים, אף כי פניהם יהיו כנגד עורף הכהנים. מוכח איפוא שלענין ברכת כהנים ממש אין לסמוך על סברא הנ"ל, להתיר פני הישראל כנגד עורף הכהן. ובכל זה, לעניין מנהג ההבטה לכיוון הש"ץ, מכיון שאי אפשר שכל הקהל יעמדו פנים כנגד פנים, אין לבטל לגמרי מה שיראוהו מאחוריו.