בגליון העבר האריך הרב שד"ב לוין שי' בענין ברכה על פארבייסן שאחר שתיית יי"ש. וחלק לב' שאלות: א) לברך על ה"פארבייסן" הגם דאפשר שזה "טפל" כיון שבא למתק היי"ש1. ב) האם ניתן להקדים ה"פארבייסן" לברך עליו בפ"ע כשהיי"ש חביב עליו.

בענין הא' היה נראה לחלק: אם ממשיך מה"פארבייסן" לאחרי השתיה לתענוג ולכן אין זה נכלל בברכת העיקר. ומעיר שכמדומה שאין נוהגים לחלק ובכ"ע מברכים על הפארבייסן ברכה הראויה לה, יש להבהיר - שהא דכ' השל"ה ואדמה"ז דיש למנוע מלאכול לפת למתק השתיה הוא רק כשכוונתו רק למתק השתיה ואוכל ממנו מעט אבל אם אוכל יותר מזה וכוונתו גם להפת אז בפשטות אין למנוע מזה ויברך עליה בפ"ע.

בענין הב' שקו"ט בביאור דברי אדמה"ז בזה, היוצא מדבריו שהמנהג בזה להקדים ה"פארבייסן" הוא לפי שיטה ב' בסבה"נ.

- יש להוסיף להעיר: דאולי דברי אדמה"ז בזה הוא רק כשאוכל מעט דבזה ב' דעות בדבר אבל כשאוכל קצת יתר לתענוג נראה שלכו"ע יכול (ויצטרך?) להקדים בברכה עבור ה"פארבייסן" כיון דבוודאי אינו טפל אל היי"ש לענין זה, ועוד: נראה יותר בדברי אדמה"ז שלאלו ש"לעולם" ובדרך כלל חביב עליו ה"פארבייסן" יותר (אף אם עכשיו היי"ש חביב יותר) שבודאי יכול להקדים לברך על הפארבייסן (כבסבה"נ פ"י הט"ו) ומדת חסידות יהיה בזה כבהלכה יד (אפי' כשאוכלו רק למתק השתיה). ובזה לא מדובר הב' דעות בסבה"נ. (ורק לאלו שלעולם ובדרך כלל היי"ש חביב יותר מה"פארבייסן" לאלו נראה פסק אדמה"ז שבימות החול לא יברכו עליהם בנפרד אלא בשויו"ט יש לסמוך עליהם).