בגליון די"א ניסן כתב הרי"ד קלויזנר אודות הזרוע - א) האם לא אוכלים אותו גם למחרתו ולאחר זמן. ב) האם הוא רק מבושל, או רק צלוי, או שהוא צלוי אחר הבישול, ויש להעיר בזה:

א) בנוגע לאכילתו למחרתו ולאחר זמן - ברור הוא שלא אוכלים, וציינתי בזה בקיצור בגיליון הקודם ואפרט כאן:

בספר המנהגים (מהגש"פ עם ליקוטי טעמים ומנהגים): "הזרוע: נוהגין לקחת חלק מצואר עוף. כן מדקדקין שלא לאכול הזרוע אח"כ - כל זה הרחקה שלא יהא כל דמיון לקרבן פסח, ומטעם זה הנה כ"ק מו"ח אדמו"ר מסיר כמעט כל הבשר מעל עצמות ה"זרוע"".

ובהוספות להגש"פ הנ"ל (הוצאות האחרונות) מיד לאחר המנהגים, ממכתב י"ג אייר תש"ו: "ולכן כשמדקדקין שלא לאוכלו הרי שוללין ענין העיקרי שבק"פ (מה שאין זה בהוראה ע"י שיאכלוהו לאחר זמנו שכתב במכ')".

ובשיחת ליל ב' דחה"פ תשט"ו (ועד הנחות בלה"ק, סעי' יז): "ומטעם זה מנהגנו לקחת לזרוע חלק מצואר עוף דוקא, וכן מדקדקין שלא לאכול הזרוע אח"כ [יש נוהגים להדר לאכול את הזרוע, כדי שצליית הזרוע לא תהי' מלאכת יו"ט לצורך מצוה בלבד, אבל מנהג בית הרב הוא להיפך, להדר שלא לאכלו], שלא יהא כל דמיון לקרבן פסח".

ב. ובנוגע לאופן "צליית" הזרוע (צואר עוף):

ראשית, פגשתי גם כאלה שצולים במחבת, וברור שהוא טעות ומאן דכר שמי'. גם לא הצלחתי להבין למה לדייק ולהקדים לבשל לפני הצלי'.

וכשבדקתי נושא זה הרי אלה שבישלו, בישלו במרק (כמו שכתב הריד"ק), (אמנם חלקם מסבירים זאת שאינו בדוקא, אלא שלאחר הכנת המאכלים ה"ה נזכרים שלא השאירו צואר עוף חי להכנה לקערה).

שמעתי מכמה שצולין חי, ושכך הי' נהוג בביתם מדורי דורות, ובדוקא.

ובנוגע למ"ש ב'אוצר מנהגי חב"ד' "וה"זרוע" היתה צלוי', ושמא גם נתבשלה קודם לכן" - הנה לא פירש מהו מקור הספק, ובהגדה הוצאת 'היכל מנחם' נשמט הספק ונזכר רק שהיתה צלויה, ובכל אופן ניתן לברר זאת אצל המשב"קים, והאם היתה להם הוראה בזה.