בגליון העבר [תשצז - עמ' 41] כ' הרב שלום דובער שי' לוין אודות הענין דרושם וציור בשבת, והעיר דהוא סתירה לכאו' בדברי הרמב"ם, דבפ"י הט"ז מה"ש כ' ש"הצר בכלי צורה אפי' מקצת הצורה ... הרי"ז תולדת מכה בפטיש..." (ולא כתב שיש בזה משום מלאכת כותב) ובפי"א הי"ז כ' "רושם תולדה דכותב ... הרושם רשמים וצורות בכותל וששר וכי"ב גדרך שהציירים רושמים הרי"ז חייב משום כותב". ועד"ז באדמה"ז: בסי' שב ס"ה כ' "הצר צורה בכלי .. אפי' .. מקצת הצורה הרי עשה מקצת גמר הכלי וחייב שאף שהציור מצ"ע אינו חשוב מלאכה מ"מ עכשיו שהכלי נגמר ונגמר ע"י ה"ה נחשב למלאכה שחייב משום מכה בפטיש" (וכנראה שולל האיסור משום כותב באומרו שהציור מצד עצמו אינו חשוב מלאכה) ואילו בסי' שמ ס"י כ': "הרושם רשמים וצורות בשטר וכיו"ב כדרך שהציירים רושמים חייב משום תולדת כותב".

ומת' בדברי אדמה"ז: דבס' שב כשנראה דשולל מלאכת כותב בציור הכלי, הכוונה הוא כשצייר מקצת הצורה, דאז הגם שפטור מכותב, כמו כותב חצי אות מ"מ חייב משום מכה בפטיש1.

וממשיך להקשות: דבסי' שמ ס"ד וסי' שמג ס"י וסי' תנח ס"ח - איתא על איסור דשבירת אותיות דעוגות משום מוחק, ואילו בסי' תט נראה שאין שום איסור באכילת מצות מצויירות בליל א' דפסח משום מחיקת הציור. ומת' שיש לחלק בין אב (כותב ומוחק) דאסור גם כשאין מתכווין למוחקם אלא לאוכלם משא"כ בתולדה (מחיקת ציור ורשימה) דאינו חייב בענין זה. ע"כ.

ולפענ"ד: א) מפשטות משמעות אדמה"ז בסי' שב נראה ששולל לגמרי משום איסור אחר בעשיית צורה בכלי (חוץ ממכב"פ) דלכן סתם "שאף שהציור מצד עצמו אינו חשוב מלאכה" דמשמע דקאי על כל אופני דציור (גם כשגמר הציור, והא דכ' לעיל "מקצת ציור" כוונתו להדגיש החידוש שגם בזה חייב משום מ"ב). ב) החילוק בין אב לתולדה לענין מחיקה כשכוונתו לאוכלם ישל"ע בזה, - דמנ"ל לחלק בזה בין אב לתולדה2.

ואולי הפשט בדברי אדמה"ז ע"ד ביאור המשנ"ב בבה"ל סי' שמ, או הביאור של האבנ"ז או"ח סי' קעז לת' בדברי הרמב"ם (ע"ד קושיא הנ"ל מהא"ר): "דבפ"י לא איירי ברושם בעלמא כבעניננו דבזה לא נעשה עדיין גמר מלאכה לנאותה אלא שעשה הצורה בבת אחת ולכך לא שייך בזה כותב דענין אחר הוא, משא"כ בעניננו איירי שעשה רק הרושם הצורה מתחילה כדי שידע ויבין הצובע עי"ז אח"כ מה לצבוע ודומה לכותב שכותב אותיות שמורה האות על איזה דבר...". והיינו דעשיית צורה בכלי אין עניינו כתיבה אלא ענין אחר, ורק כשרושם כדי שיצבע עליו וכיוצא אז זה ע"ד כתיבה המורה על איזה דבר.

ובאבנ"ז כ' "...דכי אמרי' דצורה חשיב כתיבה. היינו דווקא בכותל. אבל בכלי הוה מכה בפטיש כמפורש ברמב"ם פ"י הט"ז פי"א הי"ז...".

ולכן סובר אדמה"ז שאין ענין של הציור מצד עצמו חשיב מלאכה, משום שאינו ענין דרושם וציור אלא עשיית כלי. ולכן מובן שהציור במצה או פת וכיוצא אין בזה משום כתיבה אלא שהוא חלק ממאפה הפת ולכן אין בו משום מוחק (ורק בחותם דאז עניינו הוא סימן המורה על דבר דלכן יש בזה משום מוחק).

1) תירוץ עד"ז תי' ה'תוספת שבת' בדברי הרמב"ם דבפ"י מדובר בצר מקצת צורה דלכן אין בו משום כותב דהוי ככותב חצי אות.

2) וראה אג"ט מלאכת דש הגה ס"ד ששולל סברא לחלק בין אב לתולדה לענין משאצל"ג לר"י דבב"ק אינו מוצא נ"מ בין אב לתולדה. אבל ראה תוצאות חיים (ו' ט') מה שביאר בזה.