בשו"ע אדה"ז סי' תקצ סעיף יט "ואפי' במקום שתוקעין כל הל' קולות בתקיעות מעומד א"א שאם טעה התוקע בתקיעות מיושב נסמך על תקיעות מעומד ולא יהא צריך לחזור דכיון שבירך על תקיעות אלו צריך לעשותן כהוגן שלא תהא ברכתו לבטלה", והמקור לזה הוא המג"א בס"ק יב. רק שבמג"א נאמר רק שצריך לעשותן כהוגן ואדה"ז מוסיף "שלא תהא ברכתו לבטלה".

וצלה"ב איך יכול להיות מצב שהוא יסמוך על תקיעות דמעומד והברכה תהיה לבטלה, הרי זה לא הפסק בין הברכה לתקיעה, כי אע"פ שעכשיו הוא מתפלל ורק לאח"ז יעשה את התקיעות דמעומד, הרי אדה"ז פוסק בסי' תקצב ס"ז שלא שייך הפסק באמצע מצוה אחת - שלכן אפי' אם דיבר בין תקיעות מיושב למעומד אין זה הפסק (אע"פ שנראין כב' מצוות), וא"כ ק"ו כאן שזהו ממש מצוה אחת שבירך ולאח"ז התחיל את התקיעות במיושב (והתחיל לא רק את התשר"ת אלא גם את התר"ת ותש"ת), רק שבבא אחת מהל' קולות היתה פסולה - הרי אפי' שהוא יתפלל מוסף ולאח"ז ישלים את הבבא הזאת בתקיעות מעומד, בכ"ז התפילה לא יכולה לעשות הפסק כי לא שייך הפסק במצוה אחת?

והנה בשלמא על הלשון של המג"א שצריך שתהא ברכתו כהוגן לא יקשה, שעדיף שסמוך לברכה יהיו כל התקיעות כהוגן בלי שיהיה הפסק של תפילה ביניהם, אבל ההוספה של אדה"ז לגבי ברכה לבטלה, ילה"ב - הרי אפי' אם ידבר ביניהם לא יהיה זה ברכה לבטלה?

[אולי אפשר לתרץ עפ"י חידושו של אדה"ז בסי' תקצג ס"ג שכתב "שאין כאן מצוה כלל אא"כ תוקע ומריע ותוקע ג' פעמים". - ז.א. שאם עשה רק שתי תר"ת אין כאן מצוה כלל, וא"כ אולי אפ"ל שכל זמן שעוד לא עשה ג"פ תר"ת כשרים עדיין לא התחיל לעשות את המצוה, ולכן תפילה תהיה הפסק כי זה כאילו שמתפלל בין ברכה לתקיעה. אמנם לכאורה אאפ"ל כך כי מהלשון בסי' תקצב ס"ז נפסק שאם דיבר בין ברכה לתקיעות מיושב צריך לברך עוד פעם משמע שאם התחיל כבר לתקוע זה לא הפסק, ואין צריך לברך פעם שניה].

ואולי אפ"ל באו"א: דהנה אדה"ז משנה כאן מלשון המג"א בעוד פרט, - שהמג"א כותב סתם שאפי' אם טעה במיושב לא נסמוך על מעומד, אבל אדה"ז כותב שאפי' במקום שתוקעין כל הל' קולות בתקיעות מעומד לא נסמוך על תקיעות מעומד.

ואפ"ל הטעם דכותב מקרה כזה, דכוונתו לומר שאם היתה לו טעות במיושב אז נסמוך על מעומד שכל שלושת התשר"ת או התר"ת שלו הוא יצא בהם י"ח במעומד, ולא שיצא י"ח שתי תשר"ת במיושב וישלים תשר"ת אח"כ במעומד, וא"כ יכול להיות שברכתו על השופר תהיה לבטלה כי אם המצוה היא דוקא תר"ת, ובתר"ת היה לו טעות, והוא סומך שאת כל התר"ת הוא יצא י"ח במעומד, א"כ היה הפסק של תפילה בין הברכה לתקיעה. ועצ"ע.