בכמה גליונות דאשתקד שקו"ט בנוגע למש"כ בספר המנהגים ע' 41: "גדול הבית (או הש"ץ בהלל - בשאר ימות השנה) מקריא הודו גו' וכל המסובין עונין אחריו הודו גו' יאמר גו'. הגדול (אומר ביחד עם המסובין הודו גו' ואח"כ) מקריא: יאמר גו'...".

ומפורש שהגדול (או החזן) חוזר ואומר "הודו" ביחד עם המסובין, דהיינו שאומר "הודו" ב' פעמים רצופות.

וכן פירשו כשתירגמו ספר המנהגים לאנגלית, דכתבו בע' 81 בהדי' שהחזן אומר הפסוק הראשון ("הודו") פעם שני ביחד עם השומעים ואח"כ מקריא פסוק הב'.

ועפ"ז, נדפס כן בהדיא גם בספר שבח המועדים ע' 226 וע' 227 וכן בספר אוצר מנהגי חב"ד ע' קצח. וזה מיוסד - כפי שמצויין שם - על מש"כ בספר המנהגים כנ"ל, כי בפיסקא זו במקורה בההגדה לא נמצא הוספה זו שהגדול "אומר ביחד" כו'. וכן נדפס בסידור תהלת ה' החדש עם מנהגים (קה"ת - כפ"ח).

והרי מפורש ב"היום יום" ל' תשרי ש"כופלין הודו לה' אחר כל אחד מהג' פסוקים יאמר נא...", והיינו שאין כופלין אחר פסוק ראשון. ועכ"פ מוכח מכאן שבודאי אין הקהל כופלין הודו אחר הודו, וע"פ הנ"ל כ"ה גם בהש"ץ. ומפורש כבר לפני זה ב"הגש"פ עם ליקוטי טעמים ומנהגים" בפיסקא "הודו לד' גו'".

ומפני שאכן ראיתי שאין נוהגין לכפול, שאלתי את פי הרי"ל שי' גראנער ועוד על השינוי בספר המנהגים מבהגש"פ ובהיום יום הנ"ל, ואמרו לי שבודאי אין זה המנהג, אלא החזן אומר "הודו" רק פעם אחת, וכדמשמע מהלשון בהגש"פ כנ"ל.

[ואשתקד כתב הר' י.י.א. שכוונת ספר המנהגים אינו שהחזן אומר "הודו" ב' פעמים, אלא שלאחרי שאר הפסוקים חוזר ואומר "הודו" ביחד עם השומעין. ותמוה ביותר שכתב כן, שהרי מפורש בהלשון שהגדול אומר "הודו" ביחד עם המסובין "ואח"כ מקריא יאמר גו'", והרי "יאמר" הוא הפסוק השני, ומפורש שלפני שמקריא פסוק השני אומר "הודו", וא"כ הרי"ז הודו ב' פעמים רצופות.]

ובנוגע לפועל, הנה כנ"ל, כך אמרו לי כו"כ בני סמכא - שהחזן אינו כופל הודו, וא"כ ראוי לפרסם לכל אחד בכל מקום, שהכתוב בספר המנהגים (בפרט בהתרגום לאנגלית), והנגררים אחריו - בשבח המועדים, ובאוצר מנהגי חב"ד, ובמנהגים שבסדור החדש - אינו נכון, ונגררו אחר טעות המו"ל דספר המנהגים, (וכן אמר לי גם הר"י שי' מונדשיין עצמו - בעמח"ס "אוצר מנהגי חב"ד").