בגליון תתלב (עמ' 65 ואילך), הוסיף הרב יעקב שי' סנגאוי לחזק את פירושו בשיטת שקיעה האמיתית של אדה"ז, ליישב את מה שהקשיתי עליו, ולהשיג על מה שכתבתי בגליון תתלא (עמ' 86 ואילך).

הרב סנגאוי כותב, אשר לדעתו עצם היסוד של שיטת אדה"ז אינו יוצא מתוך סוגיית הש"ס והמימרא דרבי חנינא, כ"א "לאחר שאדה"ז בירר היטב את נקודת זמן צאת ג' כוכבים בינונים רק אז חישב את הזמן של השקיעה . . נתעוררה בעיה שהרי החמה שקעה כבר כמה דקות קודם, ואין לכאורה שום שקיעה 20 דקות לפני צאה"כ. אם כן, מה עושים?" ובשלב זה "חידש את המושג השקיעה האמיתית", וזה יצא לאדה"ז לפי"ד הרב סנגאוי ע"י מדידות של ההרים דארץ ישראל, וקבע את השקיעה האמיתית לא לפי ההרים הנמוכים, אבל גם לא לפי ההרים הכי גבוהים, כ"א לפי גובה רובם של ההרים הגבוהים, שהם בגובה של 1000-1100 מטר, שזה מתאים עפ"י החשבון לאיחור של ד' דקות. הרב סנגאוי מדגיש בתוקף ש"אדה"ז לא התכוון כלל לדברי רבי חנינא בענין הר הכרמל", והוא מצטט מאג"ק כ"ק רבינו חכ"ג עמ' שכז, ומפרש, כאילו כ"ק אדמו"ר מתמיה על מי שרוצה לומר - שאדה"ז מסתמך כיסוד לשיטתו בשקיעה האמיתית על מקורות בירושלמי וברדב"ז שלא נזכרו בפירוש בדבריו. כי לפי הבנת הרב סנגאוי, שיטת אדה"ז מיוסדת רק על מה שבדק ומדד בעצמו את הכוכבים הבינונים ואת גובה ההרים, וע"ד מ"ש בסוף 'סדר הכנסת שבת' דדעת ר"ת היא נגד החוש, עד"ז עצם היסוד של שיטת אדה"ז הוא מה שראה בחוש.

אכן, הנחה זו של הרב סנגאוי לא נכונה כלל, כי דבר פשוט ומובן שכל דברי אדה"ז מבוססים על גמרות בבלי וירושלמי, פירושי ראשונים ואחרונים, והפוסקים. וחוכא ואטלולא לחשוב שא"א לומר מקור לדברי אדה"ז אא"כ המקור נזכר בדבריו! הרי זהו היסוד לכל המ"מ והציונים שנדפסו עפ"י הוראת כ"ק אדמו"ר, הן לפסקיו בשו"ע והן לפסקיו בסידור.

מה שהרב סנגאוי מוכיח מאגרת כ"ק רבינו, אינו נכון כלל, כי כ"ק רבינו כתב: "במש"כ הרה"ג . . בענין ביה"ש - תמהתי על תוכנו . . ובנוגע למש"כ הנ"ל ע"ד אדה"ז בסידורו בזה - לא סמך שם אדה"ז ואף לא הביא שם - לא הירושלמי ולא הרדב"ז...". הרב סנגאוי פירש, שהרב הנ"ל (הרב רפפורט) רצה לבאר דמקורו של אדה"ז דשקיעה האמיתית היא מראשי ההרים, הוא ממ"ש בירושלמי ברכות פ"א ה"ב דנ"ה "שתהא חמה מטפטפת על ראשי ההרים", ואת הרדב"ז שכתב בשו"ת ח"ד סי' רפב "אם תסתכל בכנפי העופות הפורחים באויר תראה השמש ממש בכנפיהם ואיך אפשר לומר שאז הוא לילה". וע"ז מפרש הרב סנגאוי - שכ"ק רבינו כותב בחריפות נגד זה, דאדה"ז לא סמך שם ואף לא הביא שם - מקורות אלו. ולכן היסוד הבלעדי שיכול להאמר הוא לא מ"ש בש"ס וראשונים, כ"א שאדה"ז קבע זה בעצמו ע"י מדידות הכוכבים וההרים.

כל המעיין באגרת הנ"ל, יראה שהרב סנגאוי לא הבין כלל את דברי כ"ק רבינו באגרת זו, דמ"ש כ"ק רבינו הוא אודות רב אחד שמכריע נגד אדה"ז במה שאדה"ז פוסק כשיטת הגאונים ולא כר"ת, ורק ע"ז מוסבים דברי כ"ק רבינו, ולא מדובר שם כלל וכלל על החשבון של ד' דקות ושקיעת ראשי ההרים שבדברי אדה"ז! ולכאורה הכוונה בהאגרת היא דהרדב"ז (שם) מביא הרשב"א בחידושיו לשבת, המוכיח כדעת הגאונים נגד ר"ת, עפ"י הירושלמי דברכות האומר "ובא השמש וטהר, מקיש יציאתו לביאתו, מה ביאתו משיתכסה מן הבריות [כלומר שנתכסה זריחתו מן הבריות והתחיל להשתקע ברקיע] אף יציאתו לכשיתודע לבריות, [דהיינו משיתחיל להכנס ברקיע כו']". אלמא משמע דבערבית משעה שהתחיל להשתקע בעובי הרקיע הוי לילה. וכנראה שהרב הנ"ל חשב שכל היסוד של אדה"ז לפסוק נגד ר"ת הוא הירושלמי הנ"ל, ויצא לחלוק כי גם הרדב"ז על אף שגם הוא מביא את הירושלמי, מ"מ מסיק כר"ת, כי כמה ראשונים סוברים כמותו. וע"ז כותב רבינו דזה שאדה"ז פוסק כהגאונים נגד ר"ת, אינו על סמך מ"ש בירושלמי וברדב"ז, כי אדה"ז כותב בעצמו בפרטיות ובאריכות את היסוד שלו לפסוק נגד ר"ת וסיעתו "דיחידאי נינהו נגד כו'" ובין מקורות אלו "לא סמך שם אדה"ז ואף לא הביא שם - לא הירושלמי ולא הרדב"ז".

דשם, (איפה שאדה"ז פסק נגד המקובל בזמנו לפסוק כר"ת), הביא בפירוש ובפרטיות המקורות לפסקו, ולכן יש לדייק במה שמשמיט. אמנם לענין שאר דברי אדה"ז בסידורו, שלא פירש מקורותיו, מובן ופשוט לכל בר בי רב דדברי אדה"ז מיוסדים על הש"ס והפוסקים, הגם שלא נזכרו בפירוש בדבריו. וכן הוא בנוגע לקביעת שקיעה האמיתית.

עוד זאת, אא"ל דעצם היסוד של שיטת אדה"ז הוא חישוב הזמן ש"רואים בחוש" צאת ג' כוכבים בינונים, כי:

1) אדה"ז מצטט בעצמו את מ"ש בתשובת מהר"ם ב"ב בשם ר"י "ומה שנראים לפעמים כוכבים קטנים מאד מקודם לשליש שעה אחר השקיעה בא"י (וכפי ערך זה במדינותינו), הם באמת גדולים ברקיע, אלא שלמראית עינינו נראים קטנים". הרי מפורש דזמן ראות ג' כוכבים בינונים איננו דבר הנראה החוש. ואי"ז דומה כלל למ"ש אדה"ז בדחיית שיטת ר"ת שהוא נגד החוש, דכותב "ובעת עליית ע"ה נראה בעליל שהרקיע הוא מלא כוכבים ולא ג' כוכבים בלבד".

2) אדה"ז מעיד בעצמו אודות האפשרות לבדוק מה הם הכוכבים הבינונים. וכמ"ש "ולפי שאין אנו בקיאין בהם" דמשמע שהבקיא כן יכול לדעת מה הם הכוכבים הבינונים.

3) דעת הר"י אינו נגד החוש כדעת ר"ת, כי אדה"ז כותב דדעת ר"ת היא נגד דעת הר"י בעל התוס'. והרי הר"י בתוס' (פסחים ב, ב; שבת לה, א) כותב דהתנאים נחלקו איזה כוכבים הם הבינונים, דאין אנו בקיאין בצאה"כ. ואם זהו דבר הנראה בחוש שאדה"ז יצא ומדד, איך יתכן לומר שתנאים חולקים בזה.

4) ידוע שאדה"ז מדד בעצמו שיעורים של תורה - רימון, זית, שעורה, אצבע. אבל מעולם לא שמענו ולא ראינו בשום מקום שאדה"ז מדד את הכוכבים. ובודאי היה מפרש חידוש כזה בדבריו. ואיפה הוא השכל לומר שא"א לפרש מקור לאדה"ז מהש"ס, מכיון שלא מפורש המקור בדבריו (אף שמאליו מובן שיש מקורות בש"ס לדבריו), ודוקא לומר חידוש כזה שלא מפורש בשום מקום, שאדה"ז מדד הכוכבים!

עד"ז א"א לומר דקביעת שקיעה האמיתית של אדה"ז יסודו הוא החשבונות שנרשמו במפות של גובה ההרים בא"י, כי: 1) רשימות אלו נרשמו ע"י טיסה באוירונים ולא היו נמצאות בימי אדה"ז. הרב סנגאוי לא הבין מה שהקשיתי, וכתב דגם לפני הטיסה במטוסים היו יכולים לחשב גובה ההר ע"י שיעמדו בנ"א עם מראות בידיהם בריחוק מקום מן ההר, וכאשר יתראה ראש ההר במראות שלהם יעשו חשבון של משולש כו'. כ"ז אינו נוגע, כי לא כתבתי שא"א היה למדוד גובהם של ההרים, רק שהמדענים כותבים שלפני הטיסה במטוסים, לפועל לא עשו חשבונות כאלו מחמת הטירחא המרובה, ולא הי' ידוע מידת הגובה של רוב ההרים עד לזמן האחרון. ובאם כוונת הרב סנגאוי הוא שאדה"ז בעצמו שלח שלוחים לא"י למדוד גובה ההרים שם, הרי זה חידוש עוד יותר ממדידת הכוכבים, שלא נשמע מעולם!

2) עוד כתבתי שגם כיום שכבר נרשמו גובה ההרים, עדיין אי"ז מספיק לדעת בדיוק את הזמן שמתאחרת שקיעה"ח בראשי ההרים, כי איחור זה תלוי לא רק בגובה ההר, כ"א גם בגובה הארץ שממערב ההר, דאם הקרקע שבמערב ההר הוא גבוה קצת, אז גם אם ראש הר גבוה במאד, אין שקיעה"ח מתאחרת כ"כ, כמו אילו היה במערב ההר ארץ שפילה כעל שפת הים. ומכיון שגם כיום אין מידע מדוייק לאיחור השקיעה בראשי ההרים, ע"כ דאדה"ז ידע את זה מהתורה, מכיון ש"והוי' עמו" - הלכה כמותו בכ"מ, הרי בדרך ממילא מתאימה שיטתו להמציאות הגשמית. ע"ד הסיפור הידוע דאדמו"ר הרש"ב אמר שאדהאמ"צ ידע מה שיש בגידי המוח הגשמי, בד"מ ממה שידע איך הוא בגידי המוח העליון. וע"ד אימרת הרב המגיד, דכאשר הרמ"א כ' וכן נוהגין, נוהגין כן בכל העולמות. כן הוא באדה"ז שלמד את ההלכה ובד"מ כיוון אל המציאות הגשמית.

3) בגדר השקיעה יש שלשה אפשרויות. או דנחשב בכל מקום לפי שפילת הארץ שעל שפת הים. או דנחשב בכל מקום לפי גובה המקום הפרטי ההוא. או דנחשב בכל מקום לפי גובה ההרים. הסברא לומר שזה תלוי בגובה ההרים, היא, כי כל זמן שהשמש זורחת אפי' על חלק מן הארץ, עדיין לא נחשב לשקיעה. א"כ ממנ"פ - אם כפי שיטת אדה"ז ששקיעה"ח תלוי' בראשי ההרים, ע"כ שגם ההרים היותר גבוהים, נכללו בחשבון זה, דכל זמן שאור השמש זורח גם על קצה הארץ, עדיין לא נגמר היום. ובאם לא מתחשבים עם ההרים הכי גבוהים, למה לנו להתחשב עם הרים בכלל? על כן ביאורו של הרב סנגאוי דשקיעה"ח תלוי' בהרים הגבוהים הממוצעים מבלי שנכלול את ההרים הכי גבוהים, הוא נגד השכל, דאם מתחשבים עם הרים צריכים דוקא הרים הכי גבוהים, כולל הר חרמון. וחשבון זה מתאים רק עם החשבון שכתבתי בגליון תתלא.

4) פשטות לשונו של אדה"ז "סילוק וביאת האור מראשי ההרים הגבוהים שבא"י", מוכח דכוונתו לא רק לההרים הממוצעים, כ"א לההרים הגבוהים ממש, ז.א. ההרים הגבוהים ביותר.

בסיום דבריו מקשה הרב סנגאוי על ביאורי בשיטת אדה"ז, ובקובץ הבא אי"ה אבאר את שיטתי בזה ומדוע אין קושיותיו קושיות.