בשו"ע אדמה"ז הל' שבת סימן שמ ס"ח כתב, וזל"ק: "והכותב אשורית וחסר הזיונין משעטנ"ז ג"ץ פטור עליהן מפני שלא נגמרה מלאכתן".

וצריך עיון קצת כיצד יתאים זה עם מה שכתב רבינו (שם סעי' ה) "המגיה אות אחת כגון שנטל לגגו של חי"ת ונעשו שני זיינין חייב". דמשם משמע דאפי' רק כשנטל לגגו של חי"ת ונעשו עי"ז שני זיינין חייב ולא הזכיר שם שעשה זיונין לזיין ובכ"ז חייב [ועיין כיוצא בזה בשו"ת הגאון רעק"א סימן כא אודות חי"ת שצורתו ב' זיינין וחטוטרת על גבה אם האות ח' צריכה זיונין ועיקר ראיית הרב השואל להצריך מדין דידן דנטלו לגגו של חי"ת ועשאו ב' זיונין ואם כי דחה הגאון רעק"א לענין ח' אמנם בשעטנ"ז ג"ץ דעת רבינו שהזיון מעכב (וכלשונו הקדוש בסימן לו "וספק של תורה לחומרא")] וגם לא מוזכר שמדובר כאן שעשה הזיונין מע"ש?

והראני הגרי"מ שטרן שליט"א שבספרו "משנת הסופר" עמוד צג ציטט דברי המרדכי בהלכות קטנות סי' תתקנג שהקשה המרדכי על שיטת רבינו תם דתגין של שעטנ"ז ג"ץ מעכבין כמו קוצו של יו"ד, והקשה עליו שהרי אין נראה כן מדאמרינן במסכת שבת "שקליה לגגו של חי"ת ועביד תרי זיונין דחייה ש"מ דאין זיונין מעכבין דהא בחי"ת ליכא זיונין", ושוב דחה המרדכי ראיה זו, וכתב: "דיש לומר דעל ידי מחיקת הסכין איתרמי שעשה זיונין", וה"נ יש לומר דשיטת רבינו כשיטת המרדכי, ולע"ע אין בידי ביאור אחר חוץ מזה.

אלא שחשוב להדגיש שגם לשיטת רבינו שכשחסר הזיונין משעטנ"ז ג"ץ פטור מפני שלא נגמרה מלאכתו, מכל מקום אין שייך לכתוב סת"ם בשבת ח"ו ללא התגין, ולהוסיף התגין במוצ"ש שבזה הרי אין מעכב בתגין שלא כסדרן דהרי על שני אותיות ללא תגין כגון ר' וכ' כבר יתחייב מצד "שם משמעון" וכוונת רבינו רק על התיבות הספציפיות כגון שעטנ"ז ג"ץ יפטר. והארכתי בנושא האחרון בקובץ "תפארת-מלך" שיצא לאור ע"י התלמידים השלוחים דישיבת תו"ת בכפר חב"ד, קחנו משם.