1) בנוסף לזה שעדיין קשה להגירסא שלנו. (אא"כ הבין הנ"ל שזוהי גם הכוונה בגירסתנו (אך א"כ מדוע בשביל להסביר זאת הוזקק להביא גירסא הנ"ל)).

2) ושמא הבין הנ"ל שהמדובר ("מתחת למדיו") הוא כטלית קטן נוספת (על הטלית שמעל בגדיו) ולכן אי"ז סתירה, אלא שא"כ קשה על מנהגנו (ורבים אחרים) ללכת בט"ק א' ותחת הבגדים.

3) להעיר מדברי אדמוה"ז בסידורו שלאחר שמביא בפשטות הדין שיש לעשות ב' נקבים (שלא כבשו"ע "והבא להחמיר") כתב "ואותם התוחבים אותם בכנפות טועים הם" ולא הזכיר כלל הדין ללבוש הט"ק מעל הבגדים (כבשו"ע) שמזה נראה שלהמנהג לעשות ב' נקבים אין לובשים הט"ק מעל הבגדים, אלא נזהרים שלא לתחוב הציציות בכנפות, כבפנים.

בגליון הקודם העיר הת' ר.ב.ש. על דברי (שהובאו באותו גליון), וכנראה מרצונו להשיב בזריזות על דברי לא הספיק להבינם כראוי.

ואשיבו על ראשון ראשון:

א. הביא את דברי שתיבת "(א"צ להקפיד) כלל" באה להדגיש את אי הצורך בהיפוך הרצועה, ושאל1 (שתים שהן אחת) שלפי"ז מה הצורך בהוספת תיבת "כלל" ובפרט שבהוספה זו משנה אדמוה"ז מלשון המג"א והבאה"ט.

והנה בדברי לא התכוונתי להסביר מדוע כתב אדמוה"ז "כלל" אלא לדחות הסבירו של הנ"ל שתיבת "כלל" מתייחסת למהות הרצועה, דבר שאי אפשר להכניסו כלל בדברי אדמוה"ז הכותב - שא"צ להקפיד כלל", ועל אף הצורך בהסברת תיבת "כלל" אא"פ להוציא דברים מהקשרן (וראה בזה לקמן).

ב. הביא את דברי ששיעור אורך הרצועה בתפילין ש"י הוא לעיכובא, ודחה זאת מדברי המשנה ברורה בשם הפרמ"ג שכתב "ומ"מ אם יש כדי לפשוט עד אצבע צרידה הכריכות אין מעכבין".

ולא הבנתי מה דחיה היא זו:

גם לדעת הפרמ"ג אורך הרצועה שעד האצבע הוא מוכרח וכן היא דעת אדמוה"ז2 וכמו שכתב התהלה לדוד (כז, ס"ק י"א) "מ"ש המחבר אם פיחת משיעור אורך הרצועות (יניחם כמות שהן), פשיטא דקאי רק על ש"ר, דבש"י הא השיעור מבואר בגמ', וכן מבואר מלשון הרב ז"ל, היינו ששיעור אורך רצועת תפילין ש"י שוה בדינו למעט הרצועה המשתלשל לפניו, עליו כתב אדמוה"ז (כז, כב) "אבל אם אין ברצועות של תש"ר בארכן כדי שיהיו משולשלין לפניו אפילו מעט פסולין מפני שזה נזכר בגמ'".

וא"כ, שיש בתש"י שיעור רצועה המעכב, הרי מוכרח שהכריכות הראשונות שעל הזרוע נעשים ברצועה זו "המעכבת"3 ואעפ"כ פסק אדמוה"ז (שם, יט) "אין להקפיד שלא יתהפכו אלא מה שמקיף את הראש ואת הקיבורת פעם א' אבל מה שכורך אח"כ . . א"צ להקפיד..."

ועתה יש ללמוד על ש"ר שאף על מעט הרצועה המשתלשל לפניו (שמעכב) א"צ להקפיד שלא יתהפך4.

בנוגע לדברי המחצית השקל שהביא הנ"ל "...גם בש"י צ"ל ג"כ אין עיקר הזהירות כי אם מה שהמסבב הזרוע במקום ההידוק וכן ג' כריכות שעל האצבע אבל ז' כריכות שסביב הזרוע אין בו קפידא כ"כ לענ"ד".

יש להעיר:

א) מלשון אדמוה"ז (הובאה לעיל) "...אבל מה שכורך אח"כ (אחרי הקפת הקיבורת, המעתיק) משמע ברור שגם בג' הכריכות שעל האצבע א"צ להקפיד (ולא כמו שניסה הנ"ל לפרש).

ב) עפ"י דברי המחצית השקל "...אין בו קפידא כ"כ..." יומתק הלשון באדמוה"ז "(א"צ להקפיד) כלל" (שהתקשה בזה הנ"ל) שכוונתו בזה היא להוציא מהסוברים כך.

לסיכום: א"צ להקפיד, ברצועות התפילין ש"ר המשתלשלות לפניו, שלא יתהפך, אף על מעט (התחלת) הרצועה המשתלשלת לפניו.

וכן א"צ להקפיד, ברצועות התפילין ש"י, שלא יתהפך, על הכריכות שכורך אחר הכריככה הראשונה שעל הקיבורת, כולל גם בנוגע לג' כריכות שעל האצבע.

1) ובשאלתו הוסיף: "האם יש אופן שהרצועה מתהפכת לא באופן של כלל?!" וכמובן ששאלה זו אפי' לא מתחילה כיון שתיבת "כלל" (אינה קאי על היפוך הרצועה אלא) קאי על הקפידא, ובקפידא יש דרגות, ואת זה בא למעט אדמוה"ז בתיבת "כלל" שא"צ להקפיד אפי' קפידא מועטת (אך כמובן שאין זה מסביר מדוע בכלל ישנה הווה אמינא לקפידא מועטת שצריך אדמוה"ז לשלול זאת, וכדלקמן בפנים).

2) בהערה הקודמת ציינתי לסי' לג ס"ו (ופלא שהנ"ל לא התייחס לציון זה) ולאחר עייני ראיתי שאין להוכיח זאת משם, אלא כבפנים.

3) וכנראה זוהי שורש טעותו של הנ"ל שסבר שהטעם שאין להקפיד בהיפוך הרצועה שעל הזרוע והאצבע משום שכריכות אלו אינן מעכבות, ולא הבין שלמרות זאת היות שהשיעור כדי שתמתח הרצועה עד האצבע מעכב, הרי כשכורך הרצועה על הזרוע משתמש בשיעור זה של הרצועה המעכבת ולדבריו צריך היה להיות הדין שיש ליזהר של יתהפך.

4) ואף מהפרמ"ג עצמו נראה כן שכותב (כז, ס"ק יז) ולא התהפכו: סמ"א דוקא מה ששייך להידוק ולא יותר".