E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים
ש"פ מקץ - זאת חנוכה - תשס"א
הלכה ומנהג
תפלה ובהמ"ז כשאינו מכיר בלה"ק
הרב שלום דובער לוין
ספרן ראשי בספריית אגודת חסידי חב"ד

בשוע"ר סי' קפה ס"א: ברכת המזון ... אם אינו מכיר הלשון אינו יוצא ידי חובתו ואפילו בלשון הקודש שאין אני קורא בו וברכת את ה' אלקיך כיון שאינו מבין תיבות הברכה שמוציא מפיו ... ולכן הנשים ועמי הארץ שאינם מבינים לשון הקודש חייבים לברך ברכת המזון בלשון שמבינים ולא בלשון הקודש וכן אינם יוצאים בשמיעה מהמברך בלשון הקודש בזימון אלא יברכו לעצמן בלשון שמבינים וי"א שבלשון הקודש יוצא אדם ידי חובתו אע"פ שאינו מבין הלשון משא"כ בשאר לשונות ולכן הנשים ועמי הארץ יוצאים ידי חובתם בשמיעה מהמברך בזימון בלשון הקודש וכן נוהגים אע"פ שראוי להחמיר כסברא הראשונה.

בביאור הדיעה הראשונה הנזכרת חולק רבינו על פסקו של הלבוש (סי' קצג ס"א) והעולת תמיד (שם ס"ק ב) והמ"א (שם ס"ק ב), שכתבו כולם שהמברך בעצמו בלשון הקודש יוצא לכל הדיעות אפילו אינו מבין הלשון. שכך כתב הלבוש: וזהו ההפרש שבין המברך ובין השומע שהמברך יוצא בברכת עצמו אפילו אינו מבין כיון ד[ט]ופס הברכה כך היא והשומע אינו יוצא אלא אם כן מבין מה שיאמר המברך ומכוין לכל מלה ומלה. ועד"ז כתבו העולת תמיד והמ"א.

ולמדו זאת מלשון הטור והשו"ע שם: אבל אם אינו מבין אינו יוצא בשמיעה, נראה מכך שהמברך עצמו יוצא אפילו אינו מבין. וכן הבין הדברים בבאר הגולה, שציין את המקור לדברים האלה "טור".

[ב"הגהות והערות" שבהוצאת הדרת קודש לא עמדו על כוונת הדברים, ולכן כתבו: "מה שציין רק טור צ"ב, דכל הראשונים שהביא הבאר הגולה באות ג' מוכח דסברי הכי ... ולכאורה צ"ל שנתחלפו הציונים". ובאמת אינו כן, שבכל הראשונים הנ"ל מוכח ההיפך כדלקמן, והמקור הוא רק בטור].

אמנם בשוע"ר סי' קפה ס"א מוכיח דלא כפירוש הלבוש והעולת תמיד והמ"א הנ"ל (בדברי הטור והשו"ע): אבל המעיין בגמ' דמגילה יח [ע"א לענין קריאת המגילה: אטו אנן האחשתרנים בני הרמכים מי ידעינן] יראה לעינים דאי אפשר לחלק בהכי. וכן משמע בטור סי' תרץ להדיא [אם אינו מבין בלשון שקורא בו ... ובלשון הקודש הכל יוצאים בו] וכן משמע בב"י שם [ד"ה וכתב הרב המגיד] בשם המגיד משנה [הל' מגילה פ"ב ה"ד: שיודע אשורית ויודע לעז אילו רצה לקרותה בלעז יוצא] ורמב"ן [מגילה יז, א ד"ה והרב ר' משה] והרשב"א [שם] ע"ש ודוק ותשכח דהכי הוא. וברא"ש [ברכות פ"ז סי' ו] והרב רבינו יונה [ברכות רפ"ז ד"ה ונראה למורי] כתבו בהדיא [אלא צריכה לברך ברכת המזון] בלשון שמבינות. וכן יש לפרש בדעת הטור והשו"ע [שלאו דוקא בשמיעה, אלא כמפורש ברא"ש ורבינו יונה, שאפילו כשמברכות בעצמן בלה"ק אינן יוצאות אלא בלשון שמבינות], דלא כלבוש ועולת תמיד ומ"א.

ולפי זה מובן שמה שיוצאות הנשים ועמי הארץ בברכת המזון בלה"ק אף שאינם מבינים הלשון, גם זה הוא רק מטעם שסומכים על שיטת רש"י, שבלה"ק יוצאים אפילו אין מבינים.

ואחרי שהביא בשוע"ר הוכחות אלימות אלו, והביא דברים מפורשים שכתבו הרא"ש ורבינו יונה שאין חילוק בזה בין המברך לשומע, אינו מובן הטעם שבמשנה ברורה סי' קצג ס"ק ה פסק בפשיטות כחילוק הנ"ל של הלבוש ועולת תמיד ומ"א, וכותב לגבי המברך שאינו מבין הלשון "שבזה יצאו לכל הפוסקים", ואינו מביא כלל את דברי רבינו הזקן ואת הדברים המפורשים שמביא מהרא"ש ורבינו יונה.

ויתירה מזו קשה על המהדורה החדשה של המשנה ברורה עם ליקוט פסקי הרב, שלא העיר בהלכה זו בשוה"ג, אשר הפסק הזה הוא שלא כדברי רבינו הזקן.

ב) ככל הדברים האלו וככל החזיון הזה הוא גם בסי' קכד, לענין תפלה, שמבואר בשו"ע שם ס"א שמי שאינו יודע להתפלל יכוין לחזרת הש"ץ, וכותב ע"ז במ"א שם ס"ק ב: וצריך שיבין בלשון הקדש, כמו שכתוב סי' קצג.

ובשוע"ר כתב שם ס"ב: ואינו יוצא אלא כשמבין בלשון הקודש אלא שאינו יודע להתפלל אבל אם אינו מבין מה שהש"ץ אומר אינו יוצא בשמיעה מהש"ץ אלא צריך להתפלל לעצמו בלשון שמבין כי אף באמירה אינו יוצא אלא א"כ מבין.

גם שם מציין רבינו הזקן למקור הדברים: עי' הרב רבינו יונה רא"ש פ"ז דברכות. והיינו מה שכתבו שניהם (לענין ברכת המזון) שגם האשה המברכת בעצמה אינה יוצאת אלא בלשון שמבינה.

אמנם במשנה ברורה שם ס"ק ב כתב: אבל המתפלל בעצמו בלה"ק אפילו אם אינו מבין הלשון יצא. והתעלם לגמרי משיטת ומהוכחות רבינו הזקן שאין חילוק בזה בין שומע למתפלל בעצמו. וגם בליקוט פסקי הרב שם לא הזכיר כלל שזהו שלא כפסק רבינו הזקן.

ויתירה מזו הוכיח בשוע"ר שם: שהרי כשאינו מבין אינו מכוין אפילו באבות ומי שלא כיון באבות לא יצא ידי חובתו כמו שנתבאר בסימן ק"א. והיינו שמזה מוכח שגם המתפלל עצמו צריך להבין בלה"ק.

אמנם במשנה ברורה שם העיר על קושיה זו, ותירץ: ועי' לעיל סי' קא במשנה ברורה דעכ"פ ברכת אבות יראה להבין מה שהוא אומר. ותירוץ זה דחוק ביותר, שהרי אם למד את פירוש המלות של ברכת אבות, א"כ יוצא גם השומע, ומהיכי תיתי שהשומע שלמד פירוש המלות בברכת אבות (ואינו מבין שאר הברכות) אינו יוצא?! ומדוע לא הביא בזה את שיטת רבינו הזקן, אשר על פיה מתיישבים כל התמיהות, ואשר מפורש כדבריו בפוסקים הראשונים!?

ג) עוד הוסיף בשוע"ר שם וכתב: כמו שנתבאר בסי' סב. והיינו מ"ש שם ס"ב: והוא שמבין הלשון.

ומהאמור כאן בסי' קכד מובן שגם מ"ש בשוע"ר סי' סב "והוא שמבין הלשון" קאי לא רק כשאומרו בשאר הלשונות אלא אפילו כשאמרו בלה"ק.

ומבוארים הדברים יותר בסי' קפה ס"ב: ובקריאת שמע נאמר שמע בכל לשון שאתה שומע כלומר מבין אבל אם אינו מבין הלשון אפילו הוא לשון הקודש לא יוצא ידי חובתו אלא א"כ הבין ונתכוין בפסוק ראשון שעד כאן מצות כוונה.

אמנם גם שם מתעלם מכל זאת במשנה ברורה סק"ג וכותב בפשיטות: אבל כשאנו קורין שמע בלשה"ק וכן בתפלה וברכת המזון וקידוש ושארי ברכות אפילו אם אינו מבין הלשון יצא. וגם שם לא העירו (על פרט זה) בליקוט דברי הרב, שלשיטת רבינו הזקן, שהביא מדברי הרא"ש ורבינו יונה, גם הקורא ק"ש בלה"ק והמתפלל בלה"ק והמברך ברכת המזון בלה"ק יוצא רק כשמבין בלה"ק. והנשים ועמי הארץ שאין מבינים סומכים בברכת המזון על שיטת רש"י הנ"ל.

הלכה ומנהג
הקוצץ פרי שהכינו מע"ש וגדל והלך בשבת
הרב שמואל זאיאנץ
ר"מ בישיבת תות"ל - מאריסטאון

בגליון העבר [תתח - ע' 56] העיר הרי"ש שי' ביסטריצקי בדברי אדהמ"ז בענין הקוצץ פרי שהכינו מע"ש וגדל והלך בשבת. דהנה הרמ"א כ' בסי' שי"ח (דאם קצצו עבור חולה ד)"אסור לבריא בשבת משום שגדל והולך בשבת ויש בו משום מוקצה". וכ' דהקשה ע"ז המג"א מגמ' ב"ק ד' סט דמה שגדל בטל ברוב ועי' ש"ך ס' ק"ב, וא"כ קשה למה הוי מוקצה מה שגדל הרי בטל ברוב הפרי (והיינו דלפי הש"ך שם: אי"ז דשיל"מ כיון שהאיסור לא היה ניכר בעולם), וכן ביאר המחצה"ש כוונת המג"א.

והקשה הרב הנ"ל בשיטת אדמה"ז: דמצד א' הביא דברי הרמ"א בסע' ו ולאידך בסי' שכ כ' יסוד הנ"ל דאיסור שלא היה ניכר מעולם קודם שנתערב לא נקרא דשיל"מ וא"כ למה לא חשש אדמה"ז לקושיית המג"א. וחילק ופי' הרב הנ"ל בב' אופנים ועיי"ש מה שהאריך בזה.

ולפענ"ד קושיא מעיקרא ליתא, ולולי דמיסתפינא הייתי אומר שמהחצה"ש (והגר"א) והמשנ"ב סקט"ז והערה"ש שגו בהבנת המג"א בזה; דהנה המג"א עצמו וכן אדמה"ז הדגישו שדין הזה מדובר בפירי שלא נגמר בישולו. וממשיך שבפירי שלא נגמר בישולו אין הדין כן, ומוכיח כמה הוכחות בזה ומדייק מל' הא"ח (שהוא מקור הלכה זו) ובהמשך לזה כותב על התוס' בב"ק והש"ך.

והיינו, דהשקו"ט שלו מב"ק מדובר בפרי שכבר נגמר בישולו והלכה זו מדובר בפרי שלא נגמר בישולו. ובמילא לגבי פרי שלא נגמר בישולו אפשר דלא שייך השקו"ט מביטול ברוב וכו', דהטעם דהוי מוקצה בזה, הוא משום "מפני שאין הכנה מועלת כלל במחובר בכיוצא בזה שהוא גדל הולך...", והיינו שהוא דין בהקצאתן צריך להיות גדל, ויין אינו מוכן ולכן כל הפרי מוקצה שעדיין צריך להיות הולך וגדל.

הלכה ומנהג
התעכבות חצי שעה ליד נרות חנוכה
הרב אפרים הלל הלוי העלער
ראש ישיבת חב"ד ליובאוויטש - קווינס

מנהגנו להתעכב סמוך לנרות חנוכה כחצי שעה (ס' המנהגים, ועוד), ויש לדון באותם אנשים שבזמן ההדלקה אינם יכולים לשהות ע"י הנרות כחצי שעה (כגון העוסקים במבצעים וכדו'), האם ידליקו בכל זאת בזמן בלי לשהות, או עדיף להדליק בשעה מאוחרת ולהתעכב אצל הנרות כחצי שעה.

ולכאו' י"ל דבכה"ג אמרי' שדוחין את המצוה כדי לקיימה בהידור כמבו' בשו"ע אדה"ז סי' צד סוס"ה בהולך בדרך והגיע זמן התפילה וז"ל שם "דמ"מ כדי לקיים מצוה מן המובחר נכון הוא שימתין עד שיגיע למחוז חפצו להתפלל שם מעומד וכו' ואין בזה משום אין מחמיצין את המצוה, וזריזין מקדימין למצוה, כיון שמתכוין כדי לקיים מצוה מן המובחר". עכ"ל.

ומבואר בזה דלא חשיב דוחין את המצוה כלל כיון שכל כוונתו באיחור המצוה הוא רק כדי לקיים מצוה זו בהידור יותר, ולא גרע משאר הכנה למצוה דהגם שמתעכב המצוה ע"י הכנתו, מ"מ פשוט דלא מקרי מעבירין על המצות כיון שמתקיים אח"כ בהידור יותר, וא"כ ה"ה בענינינו באיחור נ"ח כדי לשהות חצי שעה.

[ולא דמי להא דסי' כה ס"ד, שאין משהין את המצוה אע"פ שיש לומר שעשה אח"כ המצוה יותר מן המובחר וכו', כי שם לא יתקיים מצוה זה בהידור יותר, אלא בענין אחר הוא דמהדר עיי"ש, ודו"ק].

וראה גם בס' המנהגים חנוכה, הע' 10, שה'דברי חיים' וכמה מצדיקי פולין וכו' היו מאחרין ההדלקה ומדליקין נ"ח ברוב עם דוקא עיי"ש, (ולהעיר ממכתב כ"ק אדמו"ר לענין איחור ברית מילה כדי שיהי' ברוב עם, והדברים עתיקים).

אך מובן שכ"ז בדיעבד ובמצב שאינו יכול להדליק בזמן (-לאחר השקיעה) ולהתעכב ע"י הנרות, אך פשוט שלכתחילה צריך לעשות כל הענינים (כולל מבצעים וכו') לאח"ז, ולהדליק בזמן ובהידור.

הלכה ומנהג
מצוה דרבנן אי נדחית מפני דאורייתא
הרב אפרים הלל הלוי העלער
ראש ישיבת חב"ד ליובאוויטש - קווינס

בשו"ת צ"צ או"ח ח"ב סי' קיג איתא "שאלה: בחנוכה ופורים שצריך להזכיר מעין המאורע בהודאה ואם לא אמר אין מחזירין אותו כדאי' בפ' במ"מ, אם מותר לכתחילה לדלג אותם כדי למהר לסיים התפילה בשביל שיוכל לענות קדושה ומודים".

ובתשובה שם הביא צד לומר דעניית קדושה היא מדאורייתא מקרא דונקדשתי וכו', ולפי"ז שקו"ט שם דאם מצוה האחת היא דרבנן והשני דאורייתא (כמו בנדו"ד) האם יש לדחות לגמרי אותה דרבנן מפני הדאורייתא העתידה לבא, עי"ש בהמשך דאין להביא ראי' מהא דנ"ח וקידוש היום הי מנייהו עדיף, דשא"ה דשואל מה לקנות וכו', עי"ש עוד.

ולכאו' יש לתמוה אמאי לא הביא מהמבואר בהדיא בשו"ע אדה"ז סי' רעא ס"ד לענין קידוש של יו"ט שהיא רק מדרבנן ונדחית מפני קידוש של שבת "שאם אין לו אלא כוס אחד וחל יו"ט בע"ש הרי קידוש של שבת קודם לשל יו"ט כיון שעיקר הקידוש בשבת הוא מה"ת" - הרי לן שמצוה דרבנן נדחית מפני דאורייתא, הגם שעדיין לא חלה המצוה דאורייתא, וצ"ע.

ולהעיר עוד במה שנסתפקו האחרונים בחולה שהרופאים אמרו לו שאם יתענה בצום גדליה שוב לא יוכל להתענות ביוה"כ, האם נדחית התענית דצום גדליה דרבנן, מפני יוה"כ דאורייתא העתידה לבא, הובא בלקו"ש חי"ט עמ' 73, עיי"ש.

הלכה ומנהג
ברכות נאמרות בכל לשון
הרב בן ציון חיים אסטער
ר"מ בישיבת 'אור אלחנן' חב"ד - ל.א., קאליפורניא

בשו"ע אדה"ז סי' פה ס"ג וזל"ק "כ"ש שמות המיוחדים לו בלשונות הנכרים שלכמה דברים דינם כשמות שבלה"ק", ושם בקו"א אות ב כתב וזל"ק "וכ"מ מבה"מ שנאמר בה וברכת את ה' וכל ברכה שאין בה ה' כו' ואפ"ה נאמרת בכל לשון" עכל"ק.

ולכאורה אינו מובן למה הי' צריך להביא מבהמ"ז, הרי בכל הברכות פסק בסי' רו סעיף ד שנאמרת בכל לשון, ובכל הברכות בעינן שם מלכות כמבואר בסי' ריד, ולכן מוכח שיש דין שם דאם אין להם דין שם לא היו נאמרת בכל לשון.

וי"ל דרצה להביא ראי' מדין דאורייתא שהוא בהמ"ז שנאמרת בכל לשון, אמנם לפי זה יש לעיין מה שהביא מכל ברכה שאין בה ה' כו', שהוא רק דין דרבנן כמבואר בסי' הנ"ל עיי"ש "לפיכך לא תקנו בה מלכות" ועוד.

ובפשטות י"ל שאכן אדה"ז כתב הכא שני דברים, הראי' מבהמ"ז דאורייתא שנאמר וברכת את ה' וא"כ אם נאמרת בכל לשון הרי מוכח שיש דין שם על שמות בלשונות הנכרים, ועוד ראי' מהא דכל ברכה שאין בה ה' אינה ברכה, וראי' זו איה"נ דקאי על כל ברכה שנאמר בכל לשון וש"מ דאית להו דין שם.

ואולי כל הדין דכל ברכה שאין בה ה' כו' הוא כעין דאורייתא תקון מברהמ"ז שכתב בה מפורש "וברכת את ה'" ולכן בעינן בה שם ה', ולכן בכל ברכה שתיקנו תיקנו בה שם ומלכות כעין דאורייתא.

[וע"ד מה שמצינו בסי' קפה סעיף א' שבשאר לשונות אם אינו מבין לא מקרי "וברכת את ה'" [ולדיעה הא' שם אף בלה"ק אם אינו מבין לא מקרי ברכה], ושם בסעיף ב כתב שיש דיעה שבכל ברכה לא מקרי שמברך ה' אם אינו מבין הלשון כי כל מה שתיקנו חכמים כעין דאורייתא תיקנו, עיי"ש, וא"כ י"ל דלגבי החפצא דהברכה ג"כ כעין דאורייתא תיקנו שיהי' בה שם ומלכות].

הלכה ומנהג
מספר הקדישים בתפילה [גליון]
הרב אהרן ברקוביץ
ירושלים עיה"ק

בגל' ה800- (עמ' 151) הארכתי בענין מנין הקדישים שאומר האבל בעמדו לפני התיבה, והובאו שם דברי אדמו"ר הרש"ב בצוואתו: אני דקדקתי לומר בכל יום - לבד ש"ק ויו"ט - ט"ז קדישים.

ובהע' שם כתבתי, שאם למד משניות אחרי כל תפילה, נמצא שאמר י"ז קדישים, ואולי הדיוק הוא שלא לפחות מט"ז קדישים.

ויש להעיר, שכך אמנם מפורש בצוואה המיוחסת לאדמו"ר מוהר"ש (אג"ק שלו, עמ' קד): וכאו"א מבניי ישתדלו כי יאמרו בכל יום - לבד שבת ויו"ט - לא פחות מן ט"ז קדישים.

ועוד מפורש בכ"מ שאדמו"ר הרש"ב אכן למד משניות אחר כל תפילה מג' התפילות: ב"רשימות" רבינו (חוברת ה, עמ' 27) - במשך שנת האבילות על אמו; ברשימתו של אדמו"ר הריי"צ "יומן תרס"ו" שנדפסה לאחרונה - ביום ההילולא דאדמו"ר מוהר"ש.

מכל זה מוכח, שמוהרש"ב אכן אמר י"ז קדישים ביום היאצ"ט.

ובימי הקריאה דשני וחמישי - שאז הקפיד לומר גם את הקדיש שאחרי קריאה"ת - נמצא שאמר ח"י קדישים (על אמירתו קדיש זה בשנת האבילות על אמו, ראה הנעתק בס' המנהגים, עמ' 77 בהע', מרשימותיו של רבינו).

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
רשימות
לקוטי שיחות
שיחות
אגרות קודש
נגלה
חסידות
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות