מח"ס פדיון הבן כהלכתו
לשמור העירוב בסוד שמא יקרע
לאחרונה נתעורר שוב הפולמוס בענין עשיית עירובין, בעקבות עשיית העירוב בבורו פארק שבברוקלין, שיש רבנים מובהקים המצדדים והעומדים מאחורי העירוב בבורו פארק, ויש שמתנגדים לזה.
ובבואי לעיין בדברי כ"ק רבינו נשיא דורנו זי"ע בנדון זה ראיתי כמה וכמה מענות בזה שנראות קצת כסותרות זא"ז, לכן אציע אותן כאן בתקוה שיבררו וילבנו דעתו הק' להלכה.
במענה לשואליו במעלבורן אוסטראליא (שילהי(?) תשמ"ב) כתב בזה"ל (נדפס בצדיק למלך ז עמ' 226): "מפורסמת דעתי שבדורנו זה איש או ארגון שמתחשבים אתו העושה עירוב ויודע שסוף סוף יתפרסם הדבר הרי זה תקלה איומה, כי אי אפשר שלא יארע שבת קודש אחד והעירוב פסול - וע"פ טבע שיתרגלו פעמים אחדים בהוצאה בשבת קודש לא תועיל כל הכרזה והודעה שהעירוב נפסל ואסור וכו' שיפסיקו להוציא, ואין לעשות עירוב אלא בסודיות", עכלה"ק.
וראה גם מ"ש באגרות קודש חלק טז עמ' שז-שח (משנת תשי"ח) בזה"ל: "ולדעתי זכות גדול ונפלא הוא לכת"ר, אפילו את"ל אשר לכמה דעות יש מקום לדון ע"ד כמה פרטים וספקות. בכ"ז ברור לדעתי מוחלטת ותקיפה - שאין להדפיס, וגם לא לפרסם באופן אחר, שגמר הענין ותקן העירוב" עכלה"ק.
ובהנוגע לשומרי תומ"צ, כותב שם: "שעליהם דוקא אחז"ל דמורי היתרא לנפשייהו (באם רק ימצא איזה יסוד ואמתלא שיהי') שעלול פרסום הדבר להביא אותם עד לפרצות כו', ולאחרי הפרסום יהי' הענין בגדר לא יוכל לתיקון, אפילו אם ירצה".
"...בעוה"ר רווחת השיטה דבהיתרא ניחא. ובפרט במדינה זו, אשר ה"רע-בנים" עומדים על משמרתם - משמרת לעומת ה' ולעומת תורתו - לפרוץ חומת הדת והיהדות", עכלה"ק.
מדבריו אלו מבואר שזכות גדול ונפלא לעשות עירוב אבל בלי פירסום כלל, שלא יצא מזה תקלה. והתקלה העיקרית, שמא יפסל הערוב פעם אחת ומכיון שהתרגלו לטלטל כבר לא יחדלו אפילו אם יוודע להם שהעירוב פסול. ונראה שענין זה מיוחד למצב היהדות בימינו אלו שמוצאים היתרים בכל דבר ודבר. משא"כ באירופה של פעם כששמעו שהעירוב נפסל לא חיפשו היתרים כלל, ומיד חדלו לטלטל.
והדבר נכון אפילו אצל שומרי תומ"צ, (ואדרבה עיקר התרעת רבינו היא רק עבור אלה הנקראים שומרי תומ"צ אורתודכסיים, כי אלו שאינם שומרי תומ"צ לא מזדקקים (רח"ל) לשום עירוב להיתירם לטלטל, אלא תינוקת שנשבו הם ומטלטלים בלי שום היתר).
לפרסם העירוב, אך רק ע"י רב בקי בהלכות עירוב
לאידך, להרה"ג גבריאל ציננער שליט"א שהלך לעשות עירוב בבווערלי היללס קאליפרניא, נתן רבינו שתי דולר לשליח מצוה, וכתב לו (אלול תשמ"ב. נדפס בצדיק למלך שם. וגם בשערי הלכה ומנהג ח"ב עמ' מו):
"בנוגע לעירובין, ידועים ב' הקצוות: א) מצוה לחזור כו' ומברך עליו, ולאידך - אפילו בדור צדיק כפשוטו - צ"ל שיור שלא תשתכח כו', ובדורנו זה עאכו"כ.
- ולכן, לפענ"ד, על רבנים היודעים תנאי המקום - להחליט מה מכריע במקום פלוני - לעשות או לא.
פשוט - שבמקום שישנו - צ"ל השתדלות וכו' שיהי' כדין, ואשרי חלקם דמזכי הרבים, ואלמלי שמרו שבת א' כו' -
אבל פני' וקריאה בזה מצדי, הרי צ"ל בהקדמה (עפהנ"ל) שבאם העירוב נעשה ע"פ וגם ברצון חכמים וכו' - (דאין מדינה זו כפולין לפנים וכו') ומכמה טעמים חשש שעי"ז יצא שכרו כו'. וק"ל".
ונראה בפירוש הדברים: שאם הרבנים המבינים בתנאי המקום מחליטים לעשות עירוב, הרי"ז בסדר גמור, ואדרבה "אשרי חלקם דמזכי הרבים". רק הרה"ג הנ"ל רצה שיהי' פני' וקריאה מצד הרבי - ע"ז כתב הרבי שאינו יכול שיהי' קריאה מצידו מטעם: דאין מדינה זו כפולין לפנים וכו', שהיה רב ומו"ץ אחראי על העיר ולא שייך שיבוא מישהו ויעשה עירוב (שלא כהלכה) דהרי יש שם רב העיר. משא"כ במדינה זו שאין רב קבוע שהוא בעה"ב על העיר אם יהי' קריאה מצד הרבי לעשות עירוב יש חשש שעי"ז יצא שכרו כו' דכל שליח או רב שאינו בקי בהל' עירובין יעשה עירוב בעירו רק בגלל קריאת הרבי בזה בין אם הוא בקי בהל' עירובין או לא. ואפי' אם הוא בקי ויעשה כהלכתה מי יערב שיהי' דעתו וזמנו לפקח על זה כל ערב שבת אם עדיין כשרה. אבל אם יש רבנים ועסקנים אחראים על העירוב אין שום בעייה.
וכן מבואר גם במכתב מג' תמוז תשכ"ב להרב פנחס ווברמן שליט"א ממיאמי (נדפס באגרות קודש כרך כב עמ' רסה אג' ח'תנז):
"לכתבו ע"ד עירוב בעיר, כיון שהלכות רבות בזה - הרי מבלי השתתפות רב בקי בהל' אלו ביחוד אין לעשות בזה".
הרי דעיקר החשש הוא שיהי' רב בקי במיוחד בהל' עירובין שיהא אחראי על העירוב, ואז אין בזה שום חשש אדרבה אשרי חלקם דמזכי הרבים ומצוה לחזור כו' ומברך עליו. ולכן במיאמי יש עירוב בגלל שהרב ווברמן אחראי ע"ז.
עירובים בישובי אנ"ש
כמו כן תמוה שרואים שבמושבי אנ"ש כמו בכפר חב"ד ונחלת הר חב"ד הרי התקינו רבני חב"ד (-ומסתבר שאדעתיה דרבינו תיקנו הדבר) עירוב בפומבי, ולמה לא חששו לדעת כ"ק אדמו"ר זי"ע, שמא יקרע העירוב בשבת אחת, ומכיון שיתרגלו לטלטל כבר לא יפסקו? האם יש להבחין בין דרגת שומ"ת, שאצל אנ"ש אכן אין חשש כזה, אך שומ"ת מודרניים עלולים לכך להסתמך על היתרא? ומכאן שבמושב חרדי למהדרין אין שום חשש לכך.
בין עירובים למקוואות
עוד יש לעיין בדבריו הק', הרי דבר זה להסתמך על היתרא ועל הרב שייך בתחומים רבים בדורינו אנו, כמו להסתמך בתחום כשרות על הרב המכשיר, שתקלות רבות יוצאות מכך שסומכים על רב המכשיר כללי, וכן בתחום מקוואות הרי יש חשש גדול שסומכים שהמקווה כשירה ולפעמים נוצרים פסולים של ממש, והציבור מחפש היתר להשתמש במקווה למרות כשרותה המפוקפקת, כידוע להעוסקים בתחומים הנ"ל.
ואולי בכשרות ובמקוואות הרי אין ברירה, אך בנוגע לעירוב, מה הצורך בכלל לעשות עירוב, האם אי אפשר למנוע מלטלטל?
וכל זאת רק לעצם עשיית עירוב, אך מובן ופשוט שלמעשה אנ"ש יש להם להימנע מלטלטל בעירוב אלא א"כ יש מחיצות גמורות, דהרי אדה"ז בשלחנו (סי' שמה סעיף יב) מסיים 'יר"ש יחמיר לעצמו'1. ומי שבידו דבר לשפוך אור על נושא מסובך זה בוודאי ישתף את הקוראים בכך.
1) ולהעיר שהגר"ח נאה זצ"ל בקונטרס השלחן עמ' לז כותב דנראה דמש"כ 'יר"ש יחמיר לעצמו' הוא מאמר מוסגר כמו שנדפס בדפוס קאפוסט, והוא הוספת מהרי"ל עפ"י מה שראה בבית רבינו שמחמירין בזה. דהרי בקונ"א סי' רנב אות ב כתב רבינו: "ואף מי שירצה להחמיר בר"ה שלנו כהאומרים שיש לו דין ר"ה", ולא כתב "ואף שיש ליר"ש להחמיר" כו', ע"כ שזוהי הוספת מהרי"ל, עיי"ש.
Download PDF